אהרן אפלפלד בפריז: "בשביל מי שהיה בשואה הטבח בטולוז הוא תזכורת"

אהרן אפלפלד התארח ביום עיון בפריז לרגל 80 להולדתו, משם הוא מביע את זעזועו מהטבח בטולוז ואומר "אתה מצפה שכבר לא ישנאו אנשים בגלל מוצאם או דתם". מיוחד

  • אהרון אפלפלד
ארנון בן דרור, פריז

"בשביל אדם שהיה בשואה, האירוע הזה הוא תזכורת, הוא תדהמה" – כך אמר לוואלה! תרבות הסופר הישראלי אהרן אפלפלד, בתום יום עיון שהתקיים במוזיאון השואה בפריז לרגל 80 שנה להולדתו. "זה מפתיע כל פעם מחדש, כי בעולם שהשתנה כל כך הרבה, אתה מצפה שכבר לא ישנאו אנשים בגלל מוצאם או דתם. זה הרי דבר נורא".

אפלפלד, חתן פרס ישראל לספרות, נולד ברומניה, שרד את השואה בתור ילד ועלה לישראל במסגרת עליית הנוער בשנת 1946. הוא מסביר באותה שפה תמציתית שמאפיינת את ספריו, שהאנטישמיות של ימינו ניזונה עדיין למעשה מהעבר, ולא מוכנה להשתחרר ממנו. "זה מפתיע (גילויי האנטישמיות – אב"ד) בעיקר בגלל שאין כאן באירופה כבר הרבה יהודים. בכל אירופה חיים פחות ממיליון יהודים, כלומר הם כבר לא גורם", אמר.

"בעבר אמרו שהיהודים מתעשרים, מנצלים את החברה וכל זה, אבל היום זה כבר לא קיים", המשיך אפלפלד. "זה למעשה סוג מסוים של אנטישמיות – אנטישמיות בלי יהודים. החיה הזו ממשיכה להתקיים כיוון שהיהודים חיו כעם כ-2000 שנה, אז אנשים עדיין מזהים אותם עם כל הגורמים שטמונים באנטישמיות, הגורמים הפוליטיים, הכלכליים וכן הלאה".
עוד התייחס אפלפלד להשתייכותו של המחבל לקבוצות איסלמיות קיצוניות, שלדעתו פועלות גם הן מתוך שנאת יהודים. "אל-קאעידה זה לא רק פוליטי, או לאומי, זה גם ארגון מוסלמי, שרואה ביהודים גורם משחית", הבהיר הסופר.

ספריו של אפלפלד עוסקים רבות בשואה ובחיים היהודיים באירופה שלפני המלחמה ובארץ ישראל בתקופה שמיד לאחריה. הוא יוצר פורה במיוחד, שכתב מאז תחילת דרכו בשנות השישים כ-40 ספרים, כשהאחרון ביניהם, "מים אדירים", התפרסם בישראל בשנה שעברה. כמה מספריו תורגמו לצרפתית, והוא זוכה להצלחה במדינה.

עוד בוואלה! NEWS

למה לי לחזור לעבוד אם אני מקבל דמי אבטלה? הטעות הגדולה שאנחנו עושים

לכתבה המלאה
"בישראל אחרי השואה התפיסה היתה שכל מה שקרה לך לא שווה פרוטה" אהרן אפלפלד בפריז (צילום: מערכת וואלה! NEWS, דיפולט)

במהלך הדיון התייחס אפלפלד, בין השאר, לקבלת הפנים הקשה שציפתה לו כשעלה לארץ לאחר המלחמה. "כשבאתי לארץ אחרי השואה, התפיסה הציונית היתה שכל מה שקרה לך לא שווה פרוטה", הוא סיפר. "הדבר היחיד שחשוב היה עבודת האדמה. זה מה שנקרא ראייה אידאולוגית, שאם מותר לי לומר, היא גם מוגבלת מאוד. בני-האדם, בעצם הווייתם, הם קצת יותר מהאידאולוגיה שלהם".

עוד סיפר כי לאחר ששרד בגטו וביערות "גיליתי אחרי המלחמה שלמעשה לא ידעתי אף שפה. עזבתי את הבית כשהייתי בן שמונה וחצי. מה זוכר ילד בגיל כזה? שפת אמי הרי היתה גרמנית, הסביבה היתה אוקראינית, שפת הסבא והסבתא יידיש, הממשל התנהל ברומנית וכל מי שסיים גימנסיה ידע את השפה העילית - צרפתית. ועוד שמענו תמיד דיאלקטים סלאבים ופולנית. לכן קורה לי עד היום שאני מחפש מילה ומוצא אותה ברוסית".

עוד גולל הסופר בפני הקהל את סיפורם של אביו ואמו, שרצו בכל מאודם להשתחרר מכבלי היהדות: "אני בא ממשפחה יהודית מתבוללת, מתבוללת אקטיבית. התבוללות היתה בשבילם ממש כמו דת חדשה, להיפרד ולהיפטר מכל מה שהיה יהודי ולהיות אירופאי – זו היתה השאיפה. הוריי ראו בעצמם אירופאים וזו היתה הדת שלהם. הם היו פנאטים של הדת הזאת". זאת בשונה מאפלפלד עצמו שהעיד כי הוא "קרוב יותר היום לאמונה של סבי וסבתי, האמונה היהודית".

עוד תיאר אפלפלד את הקשיים המלווים רבים מהיהודים בימינו. "הפרדוקס של היהודי המודרני הוא אין-סופי", הבהיר. "אמונה בלי אלוהים, אמונה בכל מני אלילים. נפש היהודי המודרני היא כל כך מורכבת וכל-כך מלאה סתירות, שאני לזכותי יכול רק דבר אחד להגיד: שיש לי דרך ארץ לכל הדתות ולכל הסטיות".

הסמינר שמתקיים בימים אלה בהשתתפות הסופר מציין, כאמור, 80 שנה להולדתו של אפלפלד, וגם 50 שנה לצאת ספרו הראשון, "עשן". ביומיים הקרובים יתקיימו שני ערבים נוספים, במסגרתם ידונו אנשי רוח מישראל ומצרפת וכמובן אפלפלד עצמו ביצירתו הענפה.

מה תאחלו לאהרן אפלפלד ליום הולדתו? כתבו לנו בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully