15 הדקות שלך נגמרות עכשיו
השיער שלי הרגיש את זה ראשון. פתאום חשתי שהוא נעשה דליל יותר, שמוט, כאילו מתאבל. הוא כבר ידע. "אביבית, בוא אלינו", אמר ארז, והיא יצאה מהבית לצליל ה"מהההההה" הדקיק שלי. הכיצד? רגב בהלם, צבי אורז מזוודות ויורד מהארץ, ליהיא גרינר מתייפחת, הילד מקנדה אומר משהו עם מבטא מצחיק. "הדיירת שסיפקה לנו כל כך הרבה רגעים העונה", ספד ארז את האנדרסטייטמנט של העשור. רגעים? העונה הזאת היתה כולה המופע של אביבית, עם גיחות קטנות לפרצופי רקע של דיירים אחרים. הקליפ שסיכם את שהותה בבית נראה כמו כל העונה כולה בפאסט פוורד.
אין ספק שהעונה הזאת של "האח הגדול" מתמחה בהדחות. בכל שבוע אנו נצמדים למסך, שואגים "מה?! איך זה יכול להיות שהבחור המרתק הזה (נקרא לו ירון ועקנין, לצורך העניין, כי קותי אמר שהוא סלב בבית שמש ושהוא הולך לכל מיני אירועים) עוזב את התכנית?! ירון ועקנין היה צריך להיות בגמר! מה קרה לעולם שבו אני חי? האם זה חלום? האם אצליח להמשיך את חיי ללא ירון ועקנין?" ולאחר שמשיבים לנו את הכרתנו בחדר המיון, אנו בוהים בטמטום בעוד פרק של כלום עליז ונשבעים שזו הפעם האחרונה שאנחנו רואים "האח הגדול". עד ההדחה הבאה, "הולי שיט, לא את מנשה ליבוביץ'!" וחוזר חלילה. זו הטרגדיה של הריאליטי: ככל שההדחות יותר מסעירות, כך העונה מתרוקנת מעלילה, עד שאנחנו נשארים עם חמישיית הגמר המרדימה בהיסטוריה, ומוצאים את עצמנו מתגעגעים לפאקינג ברי סימון. לעולם לא נשכח אותך, ירון ועקנין.
"האח הגדול": אביבית חוזרת הביתה - תמונות ראשונות
הדרמה
איזו דרמה התחוללה במהלך הפרק. בהתחלה חשבתי שזה "צוללן", אבל זה היה קצר מדי, ול"שנורקל" לא היו מספיק אותיות. אבל החץ שצויר בסוף והצביע על המשקפת חשף את הטוויסט: זה "גוגלס". אך למרות כל האקשן הזה, נאלצתי לעזוב את הצפייה בסבב ה-Draw Something של החבר שלי ולחזור להסתכל במסך הטלוויזיה. שם היו שקועים הדיירים בשרעפים רפטטיביים לקראת הגמר: שיואו, אני מה זה הולכת הביתה. די, לא את לא. אם כבר אני הולך הביתה. אוף, אני מתגעגע הביתה. אני לא מתגעגעת בכלל. אבא שלי וזה. אימא שלי וזה. מחר אני אראה אותם. לא את לא, את נשארת, אם כבר אני אראה אותם. וחוזר חלילה.
ובקצה השני של הכלום: אביבית ויאנה מנשימות את גופת הקונפליקט האחרון בבית, סאגת ה"את מטורפת, אני מוסלמית" שלהן. פסגת קותי-ערן לא ייתה כאן, ולא התרחש שום חיבוקי. יאנה פשוט מסרבת להפנים שאביבית היא הכי לא גזענית שיש, "עובדה שאני מנסה לדבר איתה ולצחוק איתה אפילו שאני יודעת שהיא מוסלמית", מסבירה אביבית, "ביום שהיא תתגייר היא תהיה מבחינתי הכי יהודייה בעולם". הכי יהודים ומוסלמים-שמתכוונים-גם-להיות-יהודים מסרבים להיות אויבים.
הטרגדיה
גם קותי לא יכול לחכות כבר שיאנה תגיד "ברוך אתה משהו משהו שקידשנו במצוותיו להפוך ליהודייה, פוף!" ותהפוך לכשרה. אפילו סתם להשתובב איתה הוא לא מרשה לעצמו: היא נמרחת עליו, מנשקת אותו, ממזמזת אותו, מניפה את הרגליים למעלה בצחקוקי זימה חמודים, והוא זועק "די! עזבי אותי! את מציקה לי!" ונמלט מהיצר הרע כמו רבי חנינא בן מישהו בסיפורי חז"ל, נו, ההוא שהתגבר על יצרו ומצא שק של זהובים והבין שהכל בידי שמיים ואלכסון זה אסון. "עד שהיא תשלים את התהליך, לא נוכל לממש את האהבה שלנו", התפייט בחדר האח. אם זה לא פרומו פוטנציאלי לריאליטי חדש שילווה את יאנה בתהליך הגיור (מחלקת דוקו של "קשת") איני יודעת מה כן.
הקומדיה
תמיר ממשיך להשתעשע לנו בשכל, ולגרום לנו להתחבט שוב ושוב בנושא נטיותיו המיניות והפרעותיו ההתפתחותיות. והפעם, שניים במחיר אחד: תמיר עושה פרצוף של ספק חתלתול-מין ספק חתלתול-פצוע, ומתפתל בשובבות מול סער: "אני לא תמיר!".
"אז מי אתה?"
"אהההה... רועיקי" (אפילו במשחק התפקידים הפנטסטי שלו הוא מגלם תפקיד של ילד בן שלוש) "אולי תיקח אותי הביתה שלך?" (ילד בן שלוש שכופה את עצמו על פדופילים) "אני לא ילד טוב, אבל אני אוהב ילדים טובים כמו סער". לא ברור מה מכל זה הצגה ומה שריטות אותנטיות שפשוט מצטלמות ממש טוב, אבל זה עבד עד עכשיו וזה כנראה גם יקנה לו את הניצחון. אבל מה אני יודעת, אני הרי לא רחלי. אני רועיקי.
מי המנצח שלכם בגמר? הצביעו בפייסבוק
הציטוטים
"אבל הוא לא הספיק לשים לי את כל התוספות, וגם לא עשה לי מדורג" (אביבית עוד מתלוננת אחרי השתלת השיער שקיבלה)
"אני הכי לא גזענית בעולם! אני מכירה ערבים, בעלי עסק, אתיופיות, רומנים" (אביבית כור היתוך)
"אם אני נשארת, אני מורידה את הריסים" (אביבית עושה טיזינג)
"תחתום לי, 'לתמירי באהבה מסער'" (תמירי עושה רועיקי)
"יה, קינוחים!" (תמיר)
"יה, סער!" (תמיר)
"פייי, הרגליים שלך מסריחות" (קותי בתגובה למזמוזי יאנה)
"אין בן אדם אחד במזרח התיכון שלא יודע מי זאת אביבית" (ארז טל עף)
"אימא שלי אשמה בכל מה שקורה לי" (אביבית מסכמת. תודה אמא של אביבית)
ויורם זק היה אומר
