העולם הדיסטופי של הסרט המדובר של התקופה, "משחקי הרעב", מציג את השפע של אנשי הקפיטול, בירת מדינת פאנם, לעומת העוני והמחסור הקשה איתו מתמודדים כל יתר האזרחים. מעבר להיבט התוכני, הדבר בא לידי ביטוי בצורה מבריקה גם בהתפרעות חסרת רסן מבחינה אדריכלית ואופנתית. הצבעוניות, הראוותנות והעודפות הסובבות את אנשי הבירה מרהיבות. ואולם, אותה אסתטיקה מפעימה מכילה למעשה סכנה ממשית - מחיקת האנושי, חסך מוסרי-ערכי, התנוונת ומעל הכל אלימות חסרת מעצורים, שבאה לידי ביטוי בטורניר הסדיסטי שבמרכז הסרט, במסגרתו כל אחד מהמחוזות שולח שני נציגים צעירים להילחם האחד בשני עד המוות.
גיבורת הסרט קטניס נבחרה לייצג את מחוז מולדתה, בו הצליחה בקושי רב לשים את ידיה על פת לחם, ומגיעה אל הקפיטול שם מרעיפים עליה כמות בלתי נדלית של מטעמים משובחים. אולם כל הטו?ב הקולינרי הזה טומן בחובו את סכנת מותה שלה, מעצם היותו חלק מהמנגנון המדכא והאכזר.
השפע שלכאורה נראה מקסים אך טומן בחובו סכנה אינו ייחודי כמובן למדיום הקולנועי; הוא זכה בעבר וזוכה כל העת לביטוי גם באמנות הפלסטית. באופן ספציפי, גם כאן הוא מתממש לעיתים במטבח ובשימוש בחומרי גלם שבדרך כלל מסמנים עבורנו יופי, טוהר ותמימות וזוכים לטוויסט מפתיע.
האמן האירני פרהאד מושירי יוצר אשליה מתוקה שרק במבט מעמיק חושפת את האלימות העצורה בה. עוגת יום הולדת וכיתוב "החיים יפים" המורכבים למעשה מסכינים הנעוצות במשטח אנכי או זירת רצח המסומנת לא בגיר לבן אלא בשרטוט של קאפקייקס. הזוועה אינה נגלית לנו ישר, עלינו להתאמץ ולחשוף אותה בינות כל הסכרין הזה.
השפע הוא גם מאפיין בלתי נפרד של תרבות הצריכה של ימינו. אבל אם נסתכל בו טוב נראה שתמיד מסתתר שם מישהו שמרוויח על חשבוננו; מישהו שגורם לנו לרצות עוד ועוד ויותר מכך גורם לנו לחשוב שאנחנו באמת צריכים את מה שמוכרים לנו.
האמן הסיני ליו בולין, שמוכר ברחבי העולם גם כ"האמן הנעלם", יוצר במיצג "Hiding in the City" אשלייה אופטית שרק מבט מעמיק בה מגלה אותו לפתע בתמונה. כך הוא חותר למעשה תחת מצג השווא של שלמות המצב הקיים, ומאתגר את ההמשכיות האינסופית של ההווייה הצרכנית שלנו.
זאת זכתה לזעזוע לא קטן במשבר הכלכלי של 2008 שהזכיר לכולנו מה עלול לקרות בשל העידוד הבלתי פוסק לא להפסיק לקנות. כולנו הבנו שכאשר מאפשרים לנו לרכוש דברים אפילו עם הכסף שאין לנו נוצרת מערכת כלכלית-חברתית שלמה התלויה על בלימה. ממש כמו ערימת הצלחות הרעועה הזאת במיצב של זגר ריירס (Hard Water" ,(Reyers", רגע לפני התרסקותה על הקרקע.
את רגע הנפילה ניתן לאתר בתמונה מתוך הטמבלר "It's That Girl Again", שמתארת את במידה רבה את ההתפרצות של הסכנה הטמונה בכל השפע הזה - הסמל האמריקאי של הדיינר הופך לזירת פשע והמלצרית הופכת לבובת מין שמוטלת על הרצפה. לא ממש מעורר תיאבון.
עם כך שפע לא תמיד משמעו טו?ב. לפעמים היצירה התמימה למראה, הצבעונית והמתקתקה מסתירה בתוכה משהו אחר, אלים וקשה הרבה יותר. כמו בעבודת האמנות כך גם במדיום עצמו - הטמבלר - השפע לא בהכרח מבטיח טובות. לעתים הוא עלול להטעות אתכם, להתיש אתכם ובעיקר לבזבז את זמנכם. אבל ברירת הדברים המעניינים באמת מתוך העודפות האמנותית האינטרנטית מוכיחה את עצמה לא פעם.
לסיום, הנה אחת שבמו מוצא פיה הללה את השפע והתעלמה מהסכנה הטמונה בו. נו, כולנו יודעים איך זה נגמר.