אולי זו ישראל שהולכת ומצמצמת פערי זמן עם המתרחש בעולם; הרשתות החברתיות שחושפות במהירות הבזק כל פרט מידע אבסורדי או מרשיע; אולי אלו תופעות כמו "מראה שחורה" ו"משחקי הרעב"; אולי זו אינפלציית אלירז שדה שכבר הפכה לבדיחה משל עצמה, והזריזות הלהוטה של שאר פליטי ריאליטי לגזור את הקופון שלהם רגע לפני ש-15 דקות התהילה המתקתקות שלהן מסתיימות.
אולי זה הסדק שנפער באמון בפרשת יורם זק או ההשתתפות של סער סקלי ב"האח הגדול", שהגיע כמעין סוס טרויאני נגד צבאות המולך, והכניס קצת תודעת אקטיביזם לפריים טיים. כך או אחרת העונה הנוכחית של "האח הגדול" היא העונה הכי חשופה ופגיעה, כשהפעם גם הקהל בבית ולא רק אנשי האקדמיה ממגדל השן הלגלגני שלהם מתחיל להיות מודע לאופן שבו הגלגלים מניעים את המנגנון.
היזכרו בעונה הראשונה של "האח הגדול" כאשר עדיין היינו בתולי ריאליטי והתפעמנו בכלל מהעובדה שמותר לנו להציץ לחייהם של זרים וללמוד להכיר אותם. גם המשתתפים שנכנסו מבחינתם לניסוי ראשוני שאין לדעת מה, אם בכלל, יהיו התוצאות שלו, כמעט ולא התייחסו אל הקהל בבית כאל פקטור יומיומי לא פנו במיוחד למצלמות, לא הרביצו נאומים לאומה, לא ליהגו בלי סוף על מה חושבים עליהם בבית ואיזה מין חיקוי יהיה להם ב"ארץ נהדרת". רומן מול המצלמות? השתגעתם. סקס בשירותים? שלא נדע מטומאה. הרומן המגושש והאפלטוני בין שפרה לצבר נראה עכשיו כמו גרסת "על הברזלים" לסדום ועמורה שנפתחו בעונות שחלפו מאז. המשתתפים והצופים היו מהופנטים לחלוטין תחת האשליה, ואף אחד לא העלה בדעתו להציץ לראות אם לכובע הקוסם יש תחתית כפולה.
מי הפייבוריט שלכם בגמר "האח הגדול"? הצביעו בסקר
העונה הרביעית של "האח הגדול" היא זו שלא רק משתתפיה הגיעו כבר מוכנים היטב, עם משפטי מחץ לשלוף, עם אג'נדות סדורות לדברר ועם ערימות סיטונאיות של ריסים מלאכותיים גם הקהל בבית כבר לא ממהר לקנות או להתפעל. אנחנו כבר יודעים איך הדברים עובדים ואף דג מדבר לא יצליח להוציא אותנו משיווי המשקל. במהלך העונות קולפו עוד ועוד שכבות מפסל הזהב שהיה "האח הגדול", הוא איבד מהזוהר הבלתי נגיש שלו, ועכשיו רק מעט מאוד עלעלי זהב נותרו בשביל לכסות את מבושיו. עכשיו רואים לו, ל"אח הגדול" רואים לו כמעט הכל.
זוהי העונה הראשונה עוד לפני פרשת הכדורים הפסיכיאטריים שהטילה רפש על הפקת התוכנית שבה אף אחד כבר לא קונה את אשליית "האח הגדול". גם למי שאינו נוהג לשנן שמות של במאים או עורכי תוכן, ברור של"אח הגדול" יש שם, ושזו העבודה שלו, ושהוא אינו רואה עצמו באמת כאח למתמודדים שדואג להם, או מתעמר בהם בזכות איזה קשר נפשי חם ופטרוני אליהם. כל זמן שהאשליה נשמרה, הפקת התוכנית היתה יכולה לפעול כמעט בוואקום המשימות היו מוטרפות למדי, אכזריות למדי, והגבולות היו הרבה הרבה יותר רופפים. זה לא סתם שמתלוננים שמשימות העונה הנוכחית היו מעטות ואנמיות קשה להאמין שמשימות התחשמלות או הקצבות אוכל נוקשות כמו במשימת האסירים והסוהרים היו חולפות באותה קלילות שעברו בעונות הקודמות.
והפעם זה דווקא לא שהפכנו לאטומים אולי להיפך. אולי התהליכים הכלליים, העולמיים שעוברים גם על ישראל; ואולי המחאה החברתית שחשפה שלכל מנגנון כוח יש מי שמושך בחוטים שלו ומי שנהנה מחוסר המודעות של ההמונים. אנחנו ממהרים לקפוץ כנשוכי נחש על כל עוולה, מזדרזים להביע דעה, משתדלים שבכלל תהיה לנו דעה. ההבנה שכדי למחות צריך ידע, ושמנגנונים לא שקופים הם כאלו שצוברים יותר כוח משהיינו רוצים, חלחלה מהמחאות ההמוניות גם לתחומים אחרים והפכה אותנו לרגישים יותר למניפולציות וללהוטים יותר לדעת על מה שנמצא מולנו. אל דאגה עוד לא הפכנו כולנו ליפי נפש ולמקיימי "אמת מארץ תצמח וצדק משמיים נשקף"; גם "האח הגדול" לא הולכת לשום מקום, לא כל כך מהר; אבל במקביל היא כן מקבלת את הפרופורציות שראויות לה עוד תוכנית טלוויזיה, אחת מני רבות, שההיסטריה המגלומנית שלה כבר מאחוריה.
"האח הגדול" - האם היחס שלכם לתוכנית השתנה? ספרו לנו בפייסבוק