עמוס עוז לא רוצה לכתוב אידיאולוגיה או נוסטלגיה. הוא רוצה לספר לכם סיפור פשוט והוא מבקש לעשות זאת כעת בספרו החדש "בין חברים". קובץ הסיפורים של עוז על חיי הקיבוץ הושק אמש (חמישי) בבית ביאליק בתל אביב בנוכחות אנשי ספרות, חברים, מוזיקאים וקהל רב שרצה לשמוע את הסופר האהוב מדבר על יצירתו.
ספרו החדש של עוז מכיל שמונה סיפורים קצרים, כולם מתרחשים בקיבוץ בשנות החמישים. הדמויות השונות הופכות לראשיות ולמשניות מסיפור לסיפור, וחושפות תמונה שלמה של החברה בקיבוץ דאז. "עמוס עוז הוא צייר דיוקנאות מאד בולט", מספר חוקר הספרות נסים קלדרון שנשא דברים בערב. "הוא חרט הרבה מאד דמויות בתודעת רבים מאיתנו. בשני הספרים האחרונים שלו, הוא מצייר דמויות אחרות מן הדמויות שהוא תאר קודם. הוא כתב רומנים המורכבים ממכתבים, מדיאלוגים, תמיד היה משהו בנוכחות של הדמות שהיא עצמה תארה. כאן הדמויות עוברות דרך פילטר של מספר שמספר עליהן, אף אחת לא מדברת על עצמה ובזכות עצמה".
מדובר בספרו ה-27 של עוז שסוגר במידה רבה מעגל עם המקורות הספרותיים שלו, בדגש על "ארצות התן" קובץ סיפוריו הראשון של עמוס עוז מ- 1965, שתיאר גם הוא את חווית הקיבוץ. בשל כך היו שהאשימו את עוז ב"סגירת חשבונות" עם המוסד הסוציאליסטי, אך בשיחה עם וואלה! תרבות הוא מתעקש שזה לא העניין. "הם לא סיפורים שבאים לשחוט פרות קדושות וגם לא כתובים מתוך נוסטלגיה. אני לא כותב נוסטלגי, וכן שחיטת פרות קדושות אין כבר מה. נשארה אולי פרה אחת, מוקפת שוחטים צוהלים עם סכינים מנצנצות. אני כבר לטובת הפרה", אומר עוז.
אז מה כן דוחף את עוז לכתוב עדיין אחרי כל השנים? "הסקרנות מניעה אותי", הוא גורס, "היא סגולה מוסרית. אדם ששואל עצמו 'לו הייתי הוא' הוא בן זוג יותר טוב, הוא שכן יותר טוב, הוא מעביד ועובד יותר טוב מאשר אדם שלא שואל. לולא היה פה קהל כל כך גדול, הייתי אומר שאדם סקרן הוא גם מאהב יותר גדול מאדם לא סקרן, אבל אני לא אפרט".
עוז חבר בעבר לא פעם לאנשי רוח על מנת לקדם אג'נדות חברתיות ופוליטיות, ואולם חשוב לו להדגיש כי אקטיביזם לחוד ויצירה לחוד. "הספר הזה לא ספר אידיאולוגי, ובוודאי לא ספר שמורה לעם ישראל לאן ללכת והיכן להיות. סיפור הספר הוא סיפור על אנשים קטנים, יומיומיים, אפורים. על הבדידות שלהם, על הכיסופים ועל החלומות שלהם, ולפעמים גם על הייאוש שלהם. אלה לא סיפורים על עם ישראל".
לדבריו, "יש בעולם פשטות שהיא הפשטות של חיי היום יום של כולנו. מעל הפשטות הזו עומדת המורכבות והמשוכללות של יצירה ספרותית, אך מעל למורכבות ישנה פשטות שנייה. בספר הזה רציתי להגיע אל הפשטות השנייה. האמת היא שרציתי להגיע אליה כל החיים אבל לקחו לי עשרות שנים למצוא אותה. קשה מאד להגיע אליה, מפני שהיא לא סובלת שום דבר מיותר".
איך בכל זאת מגיעים אליה?
"מוחקים הרבה, וכשזה לא מספיק מוחקים עוד, ואז מוחקים עוד יותר. שמונת הסיפורים נכתבו במשך שלוש שנים ארוכות, מתוך תהליך יותר קשה מאשר בספרים קודמים, של מחיקה אין סופית. רציתי שלא יהיה בהם אפילו משפט אחד מיותר. מלת הקוד שלי ביני לבין עצמי בעבודה הזו, ובכל העבודות שלי, היא המילה 'דיוק'. אני מקווה שכתבתי שמונה סיפורים מדויקים".
מה מוחקים ראשון?
"את מה שמיותר. את כל מה שאפשר למחוק".
ועל פוליטיקה אפשר לדבר איתך?
"לא, לא הערב. לא נערבב שמחה בשמחה".
עמוס עוז: "בין חברים" הוא סגירת מעגל עדינה עם ספרו הראשון
עמוס עוז: מה אתם חשבתם על ספרו "בין חברים"? שתפו אותנו בפייסבוק