כמו אדם ברוך, גם כאן נפתח במעשיית חז"ל. מספרים על מופאסה, שהיה מלך אריות מצויר. ומופאסה היה עז וסמכותי, וכל החיות כיבדו אותו והיו משתחוות לו בפתיח לצלילי אלטון ג'ון. ולמלך נולד בן בשם סימבה, שנועד, גם מבלי שרצה, לרשת את מקומו ולזכות בכבוד של אביו. אך למרות שהיה לו את הכישרון והפוטנציאל להיות אישיות משפיעה כמו אביו, איכשהו תוך כמה שנים הוא מצא את עצמו רוקד "האקונה מטטה" עם טימון ופומבה כשהוא מכוסה בנצנצים. הסוף. (שם, פרק כ"ד דף ג')
זה פחות או יותר אוצר המקורות שברשותנו, אבל זה מספיק בהחלט כדי לחלץ את הנמשל הרלוונטי: קשה להיות בן של מלך, קל לרקוד בנצנצים. גם על עידו רוזנבלום מרחף תמיד ענן העלים הקריפי בצורת אבא שלוחש לו "זכור מי אתה". אבא מוערך, נערץ, אדמו"ר החילונים ומשית השו"תים. אבל הי, לא באמת ציפינו שבנו יגדל, יחבוש כובע ויתחיל לפסוק הלכות, כי כל אחד אדם לעצמו ואבא זה לא קיר וזה לא רון מיברג פה, תנו לבחור לנשום.
בכל זאת, אנחנו יהודים ויש לנו חיבה לשושלות מצליחות. משפחת בנאי מברוק על העקביות, משפחת דיין גשו אלינו בסוף השיעור. גם עידו, מטען קוליות רוטט שכמותו, מעלה מדי פעם באפנו ניחוח החמצה, על מה שיכולנו לקבל ממנו. על מה שהוא יכול היה להיות, עם קצת פחות האקונה מטטה. אין ספק שהוא מוכשר, אינטליגנטי ונוטף כריזמה. הוא כותב, מביים ומגיש מבלי שתזרח על מצחו אפילו טיפת זיעה אחת. אז איך הוא חוזר שוב ושוב לאותה בינוניות?
כשראינו את רוזנבלום ב"מונית הכסף" או בשעשועון "בהפרעה" בביפ זה נראה כמו התחלה מבטיחה. היה שם, כמו גם בתסריט של "החוב" ובבימוי של "ארץ נהדרת" משהו רענן, חצוף, עממי אך חכם, משהו שלא ראינו הרבה כמוהו בטלוויזיה. חיכינו לראות לאן עוד יעוף מכאן, ועברו כמה שנים עד שקלטנו שזהו, זה היה השיא, מצמצנו והוא עבר. זו לא היתה יריית הפתיחה למשהו נפלא שיבוא המשך, זה היה הדבר עצמו, ועכשיו רק הולכים אחורה. כל הקבלת פנים הזאת ובסוף מה שקיבלנו זה עוד פאנליסט ל"מועדון לילה". עוד טוריסט לחינמון שלא מצא יאיר לפיד משלו. עוד מישהו לפפראצי באבן גבירול.
ועכשיו הוא עושה את "איזה יום", עוד תכנית-פאנל-קומית-עם-פאנליסטים-משלשום, עם עוד שם סתמי מרשימת השמות לתכניות פאנל קומיות, "איזה יום", "מה המצב", "עד כאן", "למה ככה", "שלחתי לג'ימייל" ו"אני באוטו מתי אתה יורד". הנה כותרת עיתון מהיום, אמרתי עליה משהו מצחיק. הנה קטע יוטיוב של מישהו שמן נופל, מלמלתי איזו אנקדוטה. מכל הציפייה המפוארת הזאת למישהו שבא מבית של אינטלקט ונתן טוויסט מפתיע לעולם הבידור, נשאר בדרן חיוור וקצת נדוש שמנחה פילרים. אחד מיני מיליונים.
אולי זאת הטלוויזיה שלנו, שתמיד חייבת לעטוף את אבי נוסבאום במשהו, לא משנה מה, ולהגיש פושר. אולי זה הציפיות, או כובד הייחוס, או חיי המשפחה. אבל עידו רוזנבלום כבר יותר מדי זמן משחק ביצירות מופת כמו "אליפות ישראל בדקה" בשביל להיות מלך, מקסימום בעלה של מלכה. ואם הוא ימשיך להתלהק ככה לכל פאנל שהיה חסר לו מלא"ן (מישהו ליד אבי נוסבאום), הוא ייעלם במהרה מחיינו, למרות הפוטנציאל השופע. מאכזב, אבל זו דרכו של עולם, אימפריות נופלות ושושלות מתמסמסות. או, אם לצטט את חז"ל מהמקורות שבפתיחה, "זה גלגל החיים, מטלטל אותנו".
אליפות ישראל בדקה: מה עידו רוזנבלום היה צריך את זה?
עידו רוזנבלום: אכזבה או גאווה? ספרו לנו בפייסבוק