אלבומי ההופעה הטובים ביותר במוזיקה הישראלית: מיוחד

יותר מכל השירים המצוינים, האווירה הקסומה והבדיחות שיש באלבום ההופעה של ברי סחרוף ורמי פורטיס, זו האזהרה נוסח קופסאות הסיגריות שהופכת את "כשהגיטרה מנסרת את הלילה" לאלבום ההופעה הישראלי אולי הטוב מכולם: "דיסק זה הוקלט ובושל על מנת להמחיש את האווירה והעוצמה הקיימות בהופעה זו. לכן מומלץ (וחובה) להקשיב לדיסק בווליום גבוה ביותר - ללא התחשבות בשכנים".

פעם אחר פעם, 20 שנה אחרי שהוקלט, האזהרה הזו כותבת את עצמה מחדש, מ"תחנה סופית" הפותח ועד "דבש" הסוגר ובאמצע הביצוע המשכנע היחיד ל"ניצוצות" והכאוס של "הפוך" ו"באוויר". בזעיר אנפין, זהו גם טקס המשיחה למלכות של ברי סחרוף אבל גם אירוע הנצחה לגאונות של פורטיס. והגיטרה? פאקינג מנסרת.

למעשה, כל פועלה של הלהקה פורצת הדרך הזו הונצח באלבום הופעה – אירוע נדיר במוזיקה הישראלית. הלהקה של אלונה דניאל, ערן צור, יובל מסנר, מיכה מיכאלי, אורי בלק ואורי מיילס לכדה לרגע חד פעמי את השילוב בין האקספרסיוניזם המתפרץ של אלונה דניאל, הווירטואוזיות של יובל מסנר וכמובן את לידת הטירוף של ערן צור. "חתוך תוכן" הוא אחד האלבומים הטובים ביותר בתולדות המוזיקה הישראלית ולכן כניסתו לרשימה הזו היא די מובנת מאליה.

מועדון הבארבי, בגלגול שקדם להקמתו ברחוב קיבוץ גלויות בתל אביב, אירח הופעה שתחגוג את הקריירה הלא מוערכת מספיק של דן תורן כפרונט-מן ובזכות תרומתו לאמנים אחרים, הופעת "עוד סיבוב" היה לאירוע מקסים של פרגון ורוקנרול שהדגישו עד כמה תורן תרם תרומה משמעותית למוזיקה הישראלית. "עוד סיבוב" הוא למעשה אלבום אוסף טעון באנרגיית לייב עם עריכה מדויקת וממכרת שמתחילה ב"עוד סיבוב" ונגמרת, איך לא, ב"לבן על לבן".

"עוד סיבוב" היה גם רגע יפה לאנשים שתורן אירח סביבו: דנה ברגר, למשל, נתנה שם את שני הביצועים הטובים ביותר שלה אי פעם עם "איפה הוא עכשיו" מקריירת הסולו שלה ו"חוץ לארץ" מימי להקת בלאגן; חמי רודנר זכה ללהיט עם "אימפריות נופלות לאט" וברי סחרוף ומאור כהן עשו ביטלס ב"אם את הולכת". כי זה דן תורן, כמו רכז בכדורסל: תמיד עושה את האחרים סביבו טובים יותר.

שני אלבומי הופעה זכורים במיוחד בז'אנר המסתלסל. הראשון הוא הופעתו ההסטורית של עופר לוי בסינרמה. זה היה בשנת 94' לוי הגיע בשיאו, כולו מתרגש, להוט ומלא בתשוקה עצומה. למרות ההחלטה הבעייתית של המפיק המוזיקלי דוד קריבושי להעמיס על הבמה כלי נשיפה במקום כינורות, ההופעה סיפקה לקהל של לוי חוויה בלתי נשכחת. ההופעה יצאה על גבי קלטות וידאו ודיסקים לשמיעה, לא עברה שום תיקוני סאונד ולמרות זאת, החוויה עוברת במלוא עוצמתה.

ההופעה השניה שכן זכתה לשיפוצים באולפן, היא זו של ישי לוי, "אני שר לך איריס". ההופעה שהוקדשה כהבעת סליחה וחרטה לאשתו של הזמר, נערכה במוזיאון ארץ ישראל. ישי נשמע בריא וחד מתמיד ולא ניכר עליו שעבר את אחת התקופות הקשות בחייו. האלבום משובח אפילו יותר מההופעה עצמה.

"שניים" הוא אלבום לא טוב ושלמה ארצי, כבר אז, הוא האיש עם החולצה השחורה, הג'ינס, המגבת, בקבוק המים שמוטחים לאוויר מפיו וכל המניירות שכבר יצאו לכולם מהחורים עוד בצוותא. אבל רגע אחרי רצח רבין, קיסריה 1997 הוא טקס ההכתרה של ארצי שהפך מהזמר המצליח ביותר בישראל לאדם בעל מעמד של רמטכ"ל בקונצנזוס הישראלי. כשמקשיבים לאלבום ההופעה הזה אפשר לשמוע בכל תו, מ"לאן לאן לאן" ועד "כרטיס ללונה פארק" איך מי שרצה להיות ברוס ספרינגסטין הישראלי הופך לשלמה ארצי היחיד בגלקסיה.

אין הרבה מה לומר עם אוסף שירים כל כך עוצמתי של השניים וכמובן גודל המעמד שרק בלראות את שניהם. המשמעות הגדולה של האלבום היא בעצם חילופי הדורות שבו: איינשטיין, שונא את הבמה שמכאיבה לו, נותן לחנוך, אוהב במה שחי מהעוצמות שלה, את המושכות להוביל את המוזיקה הישראלית.

כי איפה עוד תוכלו לשמוע בדיסק אחד את צביקה פיק, רותי נבון, דורי בן זאב, אפרים שמיר, לאה לופטין, דויד ברוזה, גרי אקשטיין ושלום חנוך?

לא קל להיזכר בימיך כמעריץ של שלום חנוך: המוזיקה העכשווית הלא רלוונטית, אלבום ההופעה המביך האחרון, המעריצים המעיקים שחושבים שמדובר במשיח ולא מי שמחכה לו, השירים שהפכו לנכסי צאן ברזל. לא נותרו כמעט רגעים של חסד עבור מי שלא הצטרף לעדר באופן רשמי ולא מסוגל להתעלם מהתופעה ולהתעסק רק במוזיקה. אולי האלבום באנגלית, אולי אלבום ההופעה מצוותא 1978.

גם במרוצת השנים והמיתוס שגדל מעל לכל היגיון, אלבום ההופעה הזה נותר משהו תמים, אמיתי, נפלא, קסום. אלבום שקולט את הרגע, שנייה לפני שהכל מתפוצץ ויוצא מפרופורציה: קצת אחרי "אדם בתוך עצמו", רגע לפני סדרת ההופעות הגדולה יותר שהאיצה את הכל בדרך למה שקרה כמה שנים אחר כך ב"מחכים למשיח". אלבום שמאגר ומכבד את היצירה של חנוך עד אז, עם אותה רוח תמימה של אמן שמחפש את עצמו ולהקה נהדרת שאוצרת בכליה את רוח התקופה. "לילה", "תפסתי ראש על הבר", "אל תוותרי עליי" – בלי פוזה, בלי הרבה טקס בישבן: לא שירים מיתולוגיים. סתם שירים מעולים שזוכים לטיפול מוזיקלי שכבר אי אפשר לתת להם.


יום התקליט הבינלאומי ייערך ב-21 באפריל ברחבי העולם. בישראל יציינו אותו רשת האוזן השלישית והחנות מוסיקהנטו בתל אביב. בחלק הבא: אלבומי ההופעה הבינלאומיים הטובים ביותר

השתתפו בהכנת הכתבה: חגי אוזן, חמי אוזן ועינב שיף

האוזן השלישית תחגוג את "יום התקליט" בהשקות והופעות

גם לכם יש אלבומי הופעה אהובים? ספרו לנו על זה בפייסבוק