פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "אנשים ראו טלוויזיה כדי להבין את הדה בושס"

      כותבת חלוצית או מבקרת טלוויזיה שלא אהבה טלוויזיה? איך באמת השפיעה הדה בושס, המבקרת המושחזת שהלכה לעולמה על התרבות הישראלית?

      הדה בושס לא היתה עוד מבקרת טלוויזיה. העיתונאית הוותיקה, שהלכה לעולמה אמש (ראשון) והיא בת 79, נחשבת לחלוצה בתחום הביקורת בישראל, מי שהכניסה את השנינות והסרקזם לתחום ואף זכתה לתהודה רחבה בשל כתיבתה זו בעיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות".

      "הטלוויזיה צמחה יחד איתה", אומר בני ציפר, עורך מוסף "תרבות וספרות" של "הארץ", בו כתבה בושס. "אי אפשר היה בלעדיה, היא היתה זאבה טורפת. אנשים ראו טלוויזיה כדי לקרוא ולהבין את הדה בושס, ולא להיפך. הביקורת שלה היתה הרבה פעמים העיקר. אני לא יודע אם היא התוותה דרך במישרין, בטח לא משהו מקצועי על מדיום טלוויזיוני, אלא אולי בהתייחסות לאנשים ולתכנים. הטלוויזיה היתה תירוץ בשבילה כדי להיות מבקרת פוליטית תרבותית, זה היה מעין טור, ובכך היא נתנה את הקו שהוא הקו המנחה בביקורת הטלוויזיה הישראלית".

      הדה בושס (ספק 500 , אלכס ליבק/ הארץ)
      ללא ספק טיפוס מזן שהקדים את זמנו. הדה בושס (צילום: אלכס ליבק, הארץ)

      דווקא ירון טן ברינק, עיתונאי "ידיעות אחרונות", רואה בכתביה את פספוס האהבה למדיום הטלוויזיוני. "החולשה שלה היתה טמונה בכך שהיא לא אהבה טלוויזיה", הוא מסביר. "היא פעלה בעידן אחר, בו הטלוויזיה נחשבה מדיום נחות, ולא היינו מוצפים בסדרות רכש מעולות מארה"ב. ברור היה שבושס כותבת ממגדל שן שמתייחס למדיום בשילוב של חשש ותיעוב, והיא עשתה את זה מצוין. הארכיונים מלאים בגוויות של מבוקריה. לעומתה, מבקרים צעירים שהתחילו לכתוב בשנות התשעים, עם המעבר למציאות רב ערוצית, באו מתוך אהבה לטלוויזיה, מתוך מקום מאד חשוב ששמור לה בחייהם".

      עם זאת, טן ברינק מאמין כי דרכה האגרסיבית של בושס פילסה את הדרך הקלה למבקרים רבים. "מבקרי תרבות בארה"ב ובריטניה כותבים בהרבה סרקזם, אבל בלי אגרסיביות", הוא אומר. "היא בפירוש היתה חלוצת האגרסיביות הישראלית, שסביר שהיתה נכונה בתקופה מסוימת, אבל ברגע שהחברה הישראלית עצמה הגיעה לשיאים חדשים של אגרסיביות, כמובן שכותבים לא היו צריכים להשתתף ולעודד את זה. היא עשתה את זה בישראל שהיתה נאיבית ופחות אלימה, הביאה רוח חדשה, ביקורתיות נוקבת שלא הייתה מקובלת בארץ ועשתה שירות גדול מאד לתרבות. היום, מבקרים אגרסיביים בוחרים בדרך הקלה, בעוד אז היתה זו הדרך הקשה".

      בושס זכתה להדים תרבותיים מחוץ לעולם העיתונות והטלוויזיה: יהונתן גפן כתב עליה את "מה יש לך, גברת לוין" המפורסם שביצעו השלושרים ונחשב לקלאסיקה ישראלית, רם אוריון ורוגל אלפר, ממבקרי הטלוויזיה הבולטים בתולדות המדיום בישראל, קראו להרכב שלהם "הדה בושס" ("הנוודים מרכינים ראש על הבשורה", אמר אוריון בשיחה עם וואלה! תרבות, בהתייחסו להרכב אחר שלו ושל אלפר – נוודי האוכף) וכן החמישייה הקאמרית הקדישה מערכון למבקרת בת דמותה של בושס, זו שטענה כי בלונדון עושים הכל טוב יותר.

      "צריך לזכור שהדה גם התנסתה בפרוזה", מספר ציפר. היא הוציאה ספר, 'ההר השלישי', המספר את זיכרונות ילדותה מן המועצה המקומית גדרה, שם גדלה. "יהושע קנז ערך אותם בשבילה, והם לא היו רעים בכלל. אך מכיוון שהייתה כל כך מרושעת כלפי אחרים, גם אותה קטלו בצורה קשה". "רוגל תפס בדיוק את הספוט שלה", מספר אוריון. "אמנם היינו ילדים וזה היה מזמן, אבל השם נשמע לנו טוב. בעינינו היא היתה מין מוסד שנוא על ידי מבוקריה, ואהוב על ידי האנשים שקראו אותה"