המפיקים הפינים של "Iron Sky" לקחו בשנה שעברה הימור גדול: לעשות קומדית מדע בדיוני פרועה בכיכובם של נאצים. נכון, גם קוונטין טרנטינו הציג ב"ממזרים חסרי כבוד" גרסה אלטרנטיבית להיסטוריה של הרייך השלישי, אבל היא היתה מתונה משלהם, ובכל מקרה היו לו מוניטין, כוכבים ותקציבי שיווק שאין ברשותם של יוצרים אלמוניים מן אחת הנקודות הצפוניות באירופה.
אך גדול ככל שהיה ההימור הזה, נראה כי הוא עולה יפה: "Iron Sky" התקבל לפסטיבל ברלין האחרון ונהנה שם משבחים, ומאז ממשיך לשחק לו קלף. עד עתה הוא הופץ במולדתו; אצל השכנה הנורבגית ובמדינות דוברות הגרמנית של אירופה, שם לכאורה אמורה להיות רגישות גדולה יותר כלפיו, ובכולן הקהל הגיב לו היטב: עד כה, ואף כי בינתיים הוקרן מסחרית במספר מצומצם של מדינות, ראו אותו כבר לא פחות מ-300 אלף אירופאים. נוסף לזאת, השווקים הבינלאומיים לא נרתעו מ-"Iron Sky" ומתכניו יוצאי הדופן: הסרט נרכש כבר להפצה בעשרות מדינות ברחבי העולם, מניו זילנד ועד ארצות הברית, וגם בישראל.
כאן, סרטי שובל, חברת הפצה קטנה יחסית אך משובחת, קנתה את זכויות ההקרנה שלו. טרם ברור מתי ואיך זה בדיוק יקרה, אבל קרוב לוודאי כי לכל הפחות "Iron Sky" יוקרן בפסטיבל כלשהו. כך, נוכל לראות גם על המסכים בישראל את הסיפור הבדיוני על הנאצים שברחו לירח בתום מלחמת העולם השנייה, ושנים רבות לאחר מכן, חוזרים לכדור הארץ כדי להשתלט עליו מחדש. כל זאת, בטון משועשע, רב המצאות והזוי לחלוטין. ככל הנראה, לא משהו שיד ושם היו מבקשים לכלול בתוכנית הרשמית של לימודי השואה.
בעולם הקולנוע, סרט מצליח אחד תמיד פותח את הדלת לעוד יצירות מסוגו. לפיכך, אפשר להאמין כי "Iron Sky" פתח את השמים למוצרים קולנועיים נוספים שיתמודדו עם זיכרון השואה דרך ז'אנרים פנטסטיים, דבר שעד כה היה נדיר עד לא קיים במסך הגדול, בטח לא בלהיטים מסחריים לקהל רחב.
לא צריך ללכת רחוק כדי לחפש את היורשים של "Iron Sky": כפי שנודע לוואלה! תרבות, גם בישראל עובדים עתה על שני פרויקטים ברוחו לא בהכרח קומיים, אך כאלה שמבקשים לפרוץ כאן דרך ולעשות סרטי שואה עם אלמנטים של אימה, מדע בדיוני ופנטזיה. הקולנוע הישראלי כמעט ולא נגע בז'אנרים האלה בכלל, לא כל שכן בהקשר היסטורי טעון כזה, מה שהופך את שתי ההפקות הפוטנציאליות למסקרנות במיוחד.
הפרויקט הראשון, המתכנה בינתיים בשם "הזומבים היהודים", נולד כיוזמה של קולקטיב אמנים ישראלים הגרים בגרמניה בראשות הצלמת מרב מרודי. אלה פנו עם הרעיון המקורי שלהם לשיר קומאי - שביים בין השאר את הסרט הקצר היצירתי והמקסים "וידאו קסם", שהוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון ועורר עניין רב לגבי המשך דרכו של הבמאי.
הפעם, מתכנן קומאי ליצור סרט אימה סאטירי, שבו יהודים שנרצחו בשואה חוזרים כזומבים לגרמניה של ימינו. לפי מה שהוא שותפיו מספרים, הם מכוונים לסאטירה חברתית שתעסוק ביחס למהגרים ולזרים באירופה דרך החוויה של הגולים החדשים: קורבנות השואה שחוזרים למולדתם הישנה, גרמניה, והמהגרים הישראלים החדשים שהגיעו זה עתה לברלין. לדבריהם, "היהודים המופיעים במציאות העכשווית של בני הדור השלישי לשואה נוגעים ברגשות האשם של העם הגרמני, ונוכחותם של הזומבים גורמת לתגובות משעשעות בקרב הגרמנים".
כרגע, "הזומבים היהודים" נמצא בשלב הפקת הטריילר. לאחר מכן, קומאי וחבריו לדרך מתכננים להציג את הפרויקט לציבור דרך קיקסטארט, מנוע גיוס הכספים שהפך לכלי שרתי מרכזי בידיהם של קולנוענים עצמאיים. דרכו, הם מתכננים לא רק לממן את הפקת הסרט, אלא גם לשמוע את דעת הצופים הפוטנציאליים לגבי הסיפור והשפעתו עליו.
פרויקט מקומי נוסף הוא "האויב הנצחי", תסריט שכתבו חוקר הקולנוע אמיר וודקה וירון ואג, עורכו של ערוץ הסרטים המצוין MGM. השניים, שטרם ביימו סרט באורך מלא, עוקבים אחר חיילים ישראליים בני זמננו הנשלחים לדרום לבנון ללכוד טרוריסט פלסטיני. במהלך הקרב מתרחש אירוע על-טבעי, המשגר אותם יחד עם הטרוריסט בחזרה בזמן לגטו ורשה של שנת 1943, כמה ימים לפני תחילת המרד בו. הסיטואציה המפתיעה יוצרת גם שיתופי פעולה מפתיעים.
את התסריט הזה הזדמן לי לקרוא. בלי קשר לנושא הייחודי, הוא יצירתי, שנון ובעיקר חכם. כמו בכל סרט בדיוני טוב, גם כאן מן העלילה הדמיונית לחלוטין עולות קושיות מוחשיות ביותר, הנוגעות לחיים של כולנו, כאן ועכשיו.
בראיון לוואלה! תרבות, אומרים שני היוצרים כי "ההשראה העיקרית לרעיון הגיעה למעשה מיום השואה וטקסי השואה הממלכתיים. השימוש בצה"ל ובמוטיבים מיליטנטיים בהנצחת זיכרון השואה הוא משהו שמתקבל כדבר מובן מאליו בחברה שלנו, אבל הוא נראה לנו לפתע כתופעה פרוורטית. בסופו של דבר החלטנו לנצל זאת ולספק לקהל הישראלי את גרסת השואה על פי החזון הציוני, עם טוויסט פלסטיני".
בהמשך לכך, השניים מציינים כי "מבחינתנו כל מי שגדל בישראל, בין אם משפחתו עברה את השואה או לא, קשור בשואה. השואה שזורה לתוך מרקם החיים כאן לא רק בנרטיב של 'שואה ותקומה' המספר כיצד המדינה קמה על חורבות השואה, אלא כמשהו שמעולם לא פסק, כאיום מתמשך של שואה שישראל מבטיחה שלא יקרה שנית, ההבטחה ש'לעולם לא עוד'. ביבי מוכיח את הנקודה בשעה שהוא שוב ושוב משווה בין אחמדינג'ד להיטלר וכך בעקיפין מבקש מאיתנו לתמוך בפעולה צבאית באירן כפעולה נגד האויב הנאצי. בסרט שלנו אנחנו מבקשים ללכת עד הסוף ולממש את הפנטזיה הזו לשלוח את צה"ל לשואה להלחם בנאצים. מובן שמעבר לסיפוק המיידי והקתרטי בחיסול נאצים על ידי חיילים ישראלים, יש גם את המימד הפוליטי והפסיכולוגי שמסבך את העלילה בדמותו של הטרוריסט הפלסטיני הנקלע לגטו ורשה יחד עם הלוחמים הישראלים. השם 'האויב הנצחי' מתייחס למצב שבו האיום הנאצי אף פעם לא נעלם - הוא חוזר להופיע שוב ושוב, אלא שכבר לא ברור מי בדיוק האויב, ושכל מה שיש למעשה הוא מצב של עוינות תמידית".
במהלך הכתיבה, עד כמה הייתם מושפעים מסרטים קודמים שנעשו על השואה?
"לא התבססנו על סרטי שואה מוכרים. אם כבר, סרטים בסגנון 'רשימת שינדלר' העניקו לנו בעיקר השראה שלילית, כלומר, הם הבהירו לנו מה אנחנו לא רוצים לעשות. הקונבנציות הקולנועיות השחוקות, עם השמאלץ וחומרת הסבר שלהן, לא מעניינות אותנו. אנחנו מכוונים למקום הרבה יותר חתרני ובועט".
בדומה ליוצרי "הזומבים היהודים", גם וודקה ושותפו ואג מתכננים עתה להתחיל בשלב גיוס הכספים להפקת הפרויקט, ואפשר לקוות כי הצלחת "Iron Sky" תסייע להם לעשות זאת. אולי יהיו כאלה שיצקצקו בלשון ויאמרו כי שתי ההפקות המקומיות הללו פוגעות בזיכרון מלחמת העולם השנייה, אך זו צדקנות מעושה וגם מיותרת כפי שקריאת תסריט "האויב הנצחי" מוכיחה, השכתוב של ההסטוריה מתגלה לפעמים כדרך הכי טובה ורצינית לדון בה ובעיקר בהשפעותיה על ההווה.
נוסף לכך, גם אלה הזועקים "אל תגעו לי בשואה" ודאי הבינו לאור הצלחת "ממזרים חסרי כבוד" ו-"Iron Sky" כי כבר אי אפשר לעצור את תעשיית הקולנוע מלעשות זאת. הדור השלישי של יוצרי הקולנוע בעולם נוגע בשואה, ולא בכפפות של משי. זה לא מעיד על חוסר כבוד, אלא להיפך על רצון להעלות שאלות חדשות, ולהציג אותן בדרך שלו ולא כפי שתמיד לימדו אותו. בפינלנד ובארצות הברית, בני אותו דור כבר הלכו בדרך הזו. יהיה רק הוגן ומתבקש כי גם בני דורם בישראל יצעדו בה.
האם טוב שמתמודדים עם זכר השואה באופנים חדשים? ספרו לנו את דעתכם בפייסבוק