יש שני דברים שהוליווד לא אוהבת להפיק: דרמות לקהל בוגר, וסרטים המעמידים במרכזם דמויות נשיות. לאורך כל הקריירה שלו, רודריגו גרסיה מתעקש לשלב בין שני הזנים הלא רצויים הללו.
בתחילה, עשה זאת, בין השאר, ב"דברים שאפשר לדעת עליה", "Nine Lives" ו"אמהות וילדים". בשני הראשונים הופיעה גלן קלוז, המשחקת גם בסרטו החדש "אלברט נובס", שיגיע לאקרנים בישראל בסוף השבוע הקרוב, וכהרגלו של הבמאי מציג עיסוק רציני ובסופו של דבר גם מלנכולי בסוגיית מקומה של האשה בעולם.
קלוז הוותיקה, שקיבלה על הופעתה כאן את המועמדות השישית שלה לאוסקר (ושוב הפסידה), מגלמת אירית החיה בדבלין של המאה ה-19. הסטטוס של הנשים במדינה כה נמוך באותה תקופה, שהיא נאלצה להתחפש לגבר בשם שבו נקרא הסרט, וקיבלה הודות לזאת משרה של משרת במלון יוקרתי. ההסוואה שנדרשת כדי להסתיר את נשיותה אינה נוחה, אבל לפחות היא השיגה כך ביטחון ומידה מסוימת של עצמאות. עם הזמן, היא מגלה גם כי אינה היחידה בסביבתה שחיה בתחפושת.
בראיון לרגל הקרנת הסרט בפסטיבל טורונטו לאתר Incontention, טענה קלוז שגרסיה לא רק מתיימר להבין נשים אלא גם מצליח לעשות זאת יותר מן הגבר הממוצע, ותלתה זאת ברקע הביוגרפי יוצא הדופן שלו הוא בנו של הסופר גבריאל גרסיה מרקס. "מעטים בהיסטוריה ידעו לבטא אהבה לאשה כמו אבא שלו, אז רק טבעי שהבן שלו ייצא ככה", היא אמרה.
בראיון מיוחד לוואלה! תרבות, גרסיה מסכים עקרונית עם הגישה של קלוז, אם כי לוקח אותו לכיוון אחר "אני באמת חושב שהקרבה שלי לנשים נולדה בהתבגרות שלי", הוא אומר, "אבל הסיבה לכך היתה שההורים שלי היו מארחים המון המון אנשים מכל הסוגים, כולל הרבה נשים. גם לאבא שלי וגם לאמא שלי היו חברות רבות מן המין הנשי שהסתובבו בקרבתי, וזה לא מובן מאליו. אני חושב שמעט נערים בדור שלי זכו להכיר נשים היטב כמוני".
למה החלטת הפעם לעסוק דווקא בדמות הנשית שעומדת במרכז "אלברט נובס"?
"קודם כל, מפני שגלן קלוז היתה אובססיבית לפרויקט הזה. היא הביאה לי את התסריט שלו ועוד לפני שהתעמקתי בו, כבר נמשכתי אליו. אחרי הכל, אם גלן כל כך אוהבת משהו, כמה רע הוא יכול להיות? לאחר מכן, כשהבנתי במה בדיוק מדובר, הסתקרנתי עוד יותר. אני אוהב סיפורים על אנשים שמתחבאים, כי זו לדעתי סוגיה על-זמנית: משחר הציוויליזציה אנשים הרי מוצאים את עצמם במצבים שהם נאלצים להסוות את עצמם, שהרי ברומא צריך להתנהג כרומאי, כידוע. גם אחרי סיום הצילומים של 'אלברט נובס' הסוגיה הזו המשיכה להטריד אותי, ואני עובד עכשיו על פיילוט לסדרה שעוסקת בסוכנים סמויים. יותר מכל, מרתקת אותי העובדה שלפעמים אנשים כל כך נלכדים בתוך התחפושת, שהם באמת ובתמים הופכים מן האדם שהיו לאדם שהתחפשו אליו".
"אלברט נובס" מבוסס על סיפור קצר של ג'ורג' מור שכבר היה ב-1982 בסיס למחזה בכיכובה של קלוז. מה השתנה בין המקור הספרותי, העיבוד הבימתי והגרסה הקולנועית?
"אני חושב שהסרט קרוב יותר ברוחו למקור הראשוני. בזמנו, המחזה התמקד בעיקר בדמות של אלברט, ואנחנו פתחנו חזרה את קשת הדמויות והצגנו את מערכות היחסים שלו עם הנפשות האחרות במלון. בגלל שהיתה לנו יריעה רחבה יותר מאשר בסיפור הקצר, מן הסתם, גם יכולנו לעשות זאת בצורה מקיפה יותר. ככה אנחנו מגלים שבדיוק כמוהו, גם כל מי שמסביבו מתנהל כפי שהוא מתנהל אך ורק במטרה לשרוד, ולמעשה היה רוצה להיות מישהו אחר ובמצב אחר. ככה זה הפך מסיפור על אלברט לסיפור על מקום ועל תקופה".
ובכל זאת, לא חששת מדומיננטיות היתר של קלוז בפרויקט? היא הובילה אותו מלכתחילה, והיא גם היתה בפוקוס של כל מסע הקידום שלו. לא מכרו את זה כ"אלברט נובס", אלא כסרט שיביא אותה לאוסקר.
"אני חייב לומר שלגלן היה חשוב יותר מלכל אחד אחר שזה לא יהיה הסרט שלה ותו לא. עוד בשלב העבודה על התסריט, היא דאגה לכך שהוא יתמקד כמה שיותר בהתרחשויות במלון ובדינמיקה בינה לדמויות האחרות, ככה שזה לא יהפוך ל'המופע של גלן קלוז' או משהו כזה".
"אלברט נובס" חריג בפילמוגרפיה של גרסיה כיוון שזהו הסרט התקופתי הראשון שלו. לדבריו, זו היתה חוויה מרתקים לפנות לסוג כזה של עשייה. "עיסוק בזמנים אחרים, שלא חיית בהם ולכן אין לך מושג קלוש לגביהם, מחייב אותך לעשות תחקיר, ותמיד תגלה כתוצאה מכך דברים מעניינים", הוא אומר. "מה עוד, שחקרתי את אירלנד של המאה ה-19, תקופה שכמעט לא זכתה לייצוג הקולנועי. עד עכשיו תמיד דיברו רק על אנגליה של אותם ימים".
ומה למשל העלית בחכתך על התקופה הזו?
"אירלנד אמנם היתה חלק מן האימפריה הבריטית, אבל החברה והתרבות שלה היו שונות לגמרי מאשר באנגליה. ההיררכיה המעמדית היתה פחותה, מושג האריסטוקרטיה בעצם לא היה קיים, החוקים החברתיים היו פחות נוקשים, ואנשים היו פחות אינטלקטואליים, אבל היה להם חוש הומור גדול יותר. מנגד, באירלנד הערכים היו הרבה יותר שמרניים והזיקה לדת גבוהה בהרבה מאשר באנגליה. בגלל זה, כפי שרואים בסרט, רווקה שהיתה נכנסת להריון היתה נחשבת טמאה לגמרי ומוצאת את עצמה ברחוב".
ומה הדבר שהכי הדהים אותך לגלות במהלך התחקיר?
"חוסר הביטחון המוחלט שבו חיו אז אנשים, בעיקר כאלה שהשתייכו למגזרים מקופחים, ומיעוט האופציות שהיה להם. היו נשים שבאמת לא היה להם כלום, ואו שהן עבדו בלי הפסקה או שהן מצאו עצמן בלי קורת גג ונאלצו לקבץ נדבות או לרדת לזנות. זו עובדה די מדהימה בעיני, שהמשמעות של פיטורים בזמנו היתה שפשוט משליכים אותך מיידית לכלבים, ובלי שיהיה לך מוצא".
נוסף לקלוז, מופיע ב"אלברט נובס" צוות מרשים של שחקנים, ובהם ג'נט מקטיר המעולה, שקיבלה גם היא מועמדות לאוסקר על תפקידה, ומיה וסיקובסקה, האוסטרלית שכיכבה קודם לכן גם ב"אליס בארץ הפלאות", "הילדים בסדר" ו"ג'יין אייר".
גרסיה מכיר את הצעירה הבלונדינית עוד מ-2008, עת ליהק אותה לעיבוד האמריקאי של "בטיפול", הסדרה שבה ביים 21 פרקים (רק פריס ברקלי, ביים בה יותר ממנו). הקולנוען היה שותף גם לבימוי סדרות אחרות, למשל "קרניבל", "אהבה גדולה" ו"עמוק באדמה", ועדיין הוא מציין את "בטיפול" כאחת מאבני הדרך המרכזיות בקריירה שלו, ומדבר על המקור בהתלהבות רבה.
"אני חושב שהסדרה הישראלית גאונית", הוא מכריז. "למעשה, זה באמת ובתמים אחד הדברים הכי טובים שאי פעם נעשו בהיסטוריה של הטלוויזיה. אתה רואה את זה ואתה שואל את עצמך איך לא עשו את זה קודם".
מה לדעתך הפך את "בטיפול" הישראלי לכזו פנינה?
"אני חושב שההברקה הגדולה של חגי לוי, שיצר אותה, היתה המבנה של הסדרה העובדה שבכל יום קבוע בשבוע אנו חוזים בסשן של מטופל אחד, וזה תמיד סשן שלם, ואז בסוף השבוע אנו צופים במטפל שלהם מקבל טיפול בעצמו. זה היה רעיון נועז, יצירתי ונפלא, וגם הביצוע שלו היה מושלם, הן ברמת הכתיבה והן ברמת המשחק והבימוי. אנשים בקהל תמיד סקרנים להבין מה קורה בנפשם של אחרים, ו'בטיפול' ענה על זה בצורה מדהימה".
חוץ מחיבתו ל"בטיפול", גרסיה משבח גם כמה סרטים ישראליים עכשוויים, ובהם "לבנון", "ביקור התזמורת" ו"הכלה הסורית", ומציין לטובה את עבודותיהם של כמה שחקנים, ובהם ליאור אשכנזי, איתי טיראן, מוחמד וסאלח בכרי ואיילת זורר. כל אלה גרמו לו להאמין כי ישראל יכולה להיות בסיס טוב לעשייה קולנועית, ולכן הוא מספר כי בין התכנונים שלו, נמצאת גם הפקת סרט במדינה המזרח תיכונית.
"אני בקשר עם חגי לוי על זה והוא מייעץ לי פה ושם", הוא אומר, "אבל כל העסק באמת נמצא בחיתוליו, וגם טרם ביקרתי בישראל. אני רק יכול להגיד שזה יעקוב אחר משפחה שגרה במדבר".
במשך כל השיחה הטלפונית מביתו שבסנטה מוניקה, גרסיה מדבר בקורקטיות אך גם בסבלנות, ולכן אני מרשה לעצמי לחזור לנקודת ההתחלה ולהציג לו שאלה על הרקע המיוחד שלו מבין כל האושיות שהסתובב להן בין הרגליים
בהתבגרותו, על מי מהן היה רוצה לעשות ביוגרפיה?
"באופן כללי, לא מעניין אותי ליצור ביוגרפיה על אמן, בלי קשר לשאלה אם הוא היה חבר של אבא שלי או לא", עונה גרסיה בהקשר לכך. "אני לא אוהב סרטים שמנסים לתפוס חיים שלמים של בן אדם; זו משימה קשה מדי, ותמיד התוצאה היא שקופצים בחופזה מתחנה לתחנה. אם כבר, מעניין אותי יותר ליצור משהו שמתמקד בפרק מסוים בחייו של בן אדם, כמו שעשו למשל ב'קפוטה'".
"אלברט נובס" - האם תצפו בו בקולנוע? ספרו לנו בפייסבוק
"אלברט נובס" - לטריילר ולפרטים נוספים