מ"חברים" ו"סקס והעיר הגדולה" ועד "בנות": הרווקה זה לא מה שהיה פעם

אם "חברים" ו"סקס והעיר הגדולה" הציגו את הרווקה במלוא הדרה מלא הנשיות והקלאס, הסדרות החדשות כמו "בנות" מציגות רווקה מציאותית בהרבה. חגית גינזבורג מנתחת

חגית גינזבורג
27/04/2012

הקונספט של "בנות" ("Girls"), סדרת הדרמה החדשה מבית היוצר של רשת HBO (אצלנו החל מה-2 במאי, בערוץ Yes Oh) נשמע מקריאה ראשונה כמו משהו שראינו על המסך הקטן כבר עשרות פעמים: קבוצה של נשים צעירות ורווקות, מנסות לשרוד בניו יורק הגדולה והמפחידה ומדי פעם גם לועסות פחמימות ריקות ועושות סקס עם גברים מזדמנים. אבל אם מעמיקים בין השורות, אפשר לזהות מיד מה יש בסדרה הזו שהופך אותה לאחת המדוברות ביותר בחודשים האחרונים: אף מלה על אופנה, חיפוש בעל או קוקטיילים ורודים עם מטריות. רק אמת ומציאות נוקבת.

למעשה, כשלנה דונהאם, יוצרת וכוכבת הסדרה בת ה-24, התיישבה לכתוב אותה (בחסותו של מפיק העל ג'אד אפאטו), היא ניסתה לברוח הכי רחוק שאפשר מקארי ברדשאו והחברות נוטפות השיק שלה. "ידעתי מההתחלה שאנשים ינסו לעשות את החיבור ל'סקס והעיר' בגלל שהסדרה עוסקת בנשים בניו יורק", אמרה דונהאם ל"הוליווד ריפורטר" בינואר השנה. "אבל זה באמת מרגיש כאילו היא נוגעת בנושאים אחרים לגמרי. 'גוסיפ גירל' עוסקת במתבגרים שמשתוללים באפר איסט סייד ו'סקס והעיר' דיברה על נשים שניסו לשלב עבודה, חברות וגם להשיג לעצמן חיי משפחה. היה חור רציני בין שתי אלה שאף אחד עדיין לא נגע בו".

דונהאם מגלמת בסדרה את האנה, כותבת בתחילת שנות העשרים שלה שנאבקת לשרוד בעיר הגדולה ובחיים הבוגרים אחרי שהוריה חתכו את תזרים המזומנים. וכפי שהאנה מעידה על עצמה בפרק הראשון, היא הקול של הדור שלה. במובנים רבים, דונהאם ו"גירלז" מייצגות לא רק את המציאות המוחשית עבור בני עשרים פלוס ברחבי העולם, שקורסים בקושי תחת העומס הכלכלי והרצון לחיות חיים אורבאניים מגניבים, לצד חיפושים עצמיים וחיפושי אהבה, אלא מייצגות גם מגמה מעניינת על המסך – צמיחתה של הרווקה הטלוויזיונית מדמות מבולבלת, מוטרדת ואבודה, או לחלופין תאוות סקס ונעליים, לאישה אותנטית, חדה, שנונה והכי חשוב – מציאותית להפליא.

טוב לדעת (מקודם)

התקף לב: איך מונעים ומה עושים במקרה והוא מופיע

מוגש מטעם שחל

בעוד שניו יורק משמשת באופן כמעט נצחי כרקע לחייהן של הרווקות הטלוויזיוניות, הדמויות עצמן עברו שינויים מהותיים: זה התחיל בשנת 66', עם הסיטקום "That Girl" בכיכובה של מרלו תומאס (שמאוחר יותר גילמה את אמא של רייצ'ל גרין ב"חברים"), על אישה צעירה שעוזבת את בית הוריה לפני שהתחתנה – רעיון מהפכני בזמנו – ומנסה את מזלה בניו יורק. דווקא הסדרה הזו, שנחשבת לחלוצת הז'אנר ולזו שפתחה את הדלת לסדרות כמו "המופע של מרי טיילר מור" (שנחשב עד היום לאחד הסיטקומים הגדולים והמצליחים על המסך) ו"מרפי בראון", ייצגה מציאות מסוימת שמאוחר יותר הטלוויזיה התרחקה ממנה – אישה צעירה, זוג הורים מודאגים, חבר תומך והרבה עבודות זמניות ועלובות. סקס, עם זאת, לא היה שם. כפי שתומאס העידה בעצמה: "אלה היו הסיקסטיז, כולם עשו סקס, חוץ מאשר בטלוויזיה".

מאוחר יותר הרווקה הטלוויזיונית דילגה למחוזות פנטזיונרים. ככל שהיא התקרבה למציאות מבחינת היחסים שלה עם גברים, כך היא התרחקה מהמציאות במישור הכלכלי. באורח פלא, לאף אחת מהדמויות הבולטות על המסך לא היו בעיות כלכליות, קשיים קרייריסטים, אבל לא חסרו להן בעיות עם המין הגברי. המגמה הזו בלטה במיוחד בסוף שנות השמונים ושנות התשעים, עם מרפי בראון, העיתונאית המצליחה שחיה בדירת פאר ושוחה בערימה של כסף (למרות הדגש על כך שהיתה רווקה בשנות הארבעים לחייה ובסוף הסדרה גם עשתה ילד לבד), ובהמשך עם בנות "חברים", מוניקה, רייצ'ל ופיבי.

בנות "חברים" גרו בדירות עצומות במנהטן (מדי פעם אוזכר בתוכנית שהדירה של מוניקה היתה בדמי מפתח מסבתה, מה שהסביר את היכולת שלה לגור שם) ועבדו בעבודות חלומיות: מוניקה היתה שפית במסעדות יוקרה, רייצ'ל היתה מלצרית שהפכה חיש מהר לקניינית בראלף לורן וכשפוטרה משם, מיד קיבלה הצעה מלואי ויטון ואילו פיבי עבדה בעבודות מזדמנות, אבל תמיד היה לה כסף. בתחילת הסדרה, למשל, כשרייצ'ל עבדה כמלצרית, משום מה נדמה היה שלא היתה לה בעיה לחיות במנהטן ולבזבז כסף על בגדים. חיפושי האהבה והיחסים שלהן עם החברים שלהן היו קריטיים בהרבה מההישרדות היומיומית שלהן.

אף אחד באמת לא סובל או שונא כאן. "חברים"(צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

העניין הזה הגיע לשיאו כש"סקס והעיר הגדולה" עלתה לאוויר ב-1998. "אלי מקביל" עלתה לאוויר שנה קודם לכן והציגה עורכת דין מעופפת שכל חייה הם עבודה ואהבה, ו"סקס והעיר" דיברה על חבורה של נשים רווקות בשנות השלושים לחייהן (לא כולל סמנתה, שהיתה בשנות הארבעים), שכל עניינן הוא גברים, בגדים ונעליים. לא פעם עלתה לדיון השאלה כיצד קארי יכולה היתה להרשות לעצמה את הדירה שלה באפר איסט סייד, בהתחשב בכך שהיתה עיתונאית פרילנס והתפרנסה מכתיבת טור בעיתון, שלא לדבר על החיבה העזה לבגדי מותגים ונעליים יקרות להחריד, כאילו אין חשבונות ושכר דירה בעולם.

ממש כשם שבשנות השישים, יוצרי הסדרות התעלמו מנדבך כלשהו במציאות – אם זה מהצורך האנושי בסקס או מאוחר יותר, מהעניין הפעוט המכונה "פרנסה" – כך היה גם ב"סקס והעיר". הביקורות הגיבו בהתאם, כפי שנכתב ב"טלגרף" הבריטי בזמנו: "סקס והעיר הגדולה הוא לפמיניזם מה שסוכר הוא לבריאות השיניים. הנשים בסדרה מוצגות כילדות, וקארי עומדת בפתיח של הסדרה בחצאית בלט, ממש כמו ילדה. בשלב מאוחר יותר, היא מבינה שבזבזה 40 אלף דולר על נעליים ושכעת אין לה כסף לשכר דירה, אבל היא פשוט מלווה את הכסף. כי איך ילדה יכולה לפעול אחרת?".

הרווקה הטלוויזיונית סירבה להישאר נאמנה למציאות עד הסוף. בכל אחד מהמקרים היא תמיד היתה לבושה יפה מדי, או שהייתה עשירה מדי או רזה מדי, או שהבית שלה היה יפה מדי מכדי להיות אמיתי. אף אחד לא דיבר על המציאות, שבה לנשים רווקות היו דברים נוספים בראש מלבד מציאת בעל או איתור הנעל המושלמת, כמו למשל לטפל בנזילה האיומה שבאמבטיה. שלא לדבר על האופן שבו הוצגה החברות הנשית בין כל הרווקות האלה – כמעט לחלוטין חפה מריבים וחיכוכים (מדי פעם רייצ'ל ומוניקה רבו, אבל פיבי תמיד היתה שם כדי לחלץ אותן), על סף קרבה משפחתית שלעיתים הרגישה מנותקת לחלוטין מהאופן שבו יחסים בין נשים התפתחו במציאות.

השינוי התחיל לבצבץ כבר בשנה שעברה, אבל לא מעט קרדיט מגיע לשנות האלפיים בכללותן, עם סדרות כמו "רוק 30" של טינה פיי, שנתנו יותר מקום לרווקה הטלוויזיונית להיות מי שהיא, גם אם מגוחכת ופתטית לפעמים. השנה נחתו על המסך כמה סדרות שמספרות סיפור אחר לגמרי – "מרוששות" מרשת ABC, על שתי נשים עניות מרוטות שמנסות להקים עסק יחד וחיות בדירה מגעילה בברוקלין, "הבחורה החדשה" בכיכובה של זואי דאשנל (רשת FOX, אצלנו ב yes stars comedy) שנפרדת מהחבר הבוגדני שלה ועוברת לגור בדירה עם שלושה בחורים וכאמור, "גירלז".

ישנן עוד מספר סדרות שבמרכזן עומדת הרווקה הטלוויזיוניות החדשה והמציאותית, כמו למשל Don't Trust The B---- in Apartment 23"" של רשת ABC, ובה קריסטן ריטר מגלמת בחורה שעוברת לניו יורק (איך לא?) כדי להשיג את עבודת החלומות שלה, עוברת לגור עם נוכלת והמציאות מתפוצצת לה בפרצוף – אבל המסר העיקרי ברור. הרווקה הטלוויזיונית איננה עוד ילדת שמנת עשירה שמתפנקת בדירה יוקרתית למרות שהמשכורת שלה מכסה בקושי רבע ממנה. לא עוד.

"'גירלז' היא אחת מהסדרות הכי מקוריות, ישירות וממוקדות שראינו על המסך בשנים האחרונות", כתבו ב"הוליווד ריפוטר" בשבוע שעבר, לאחר פרק הבכורה של הסדרה, באמירה שדי מסכמת את המהפך. "הסדרה מציגה חברות נשית אמיתית, מיניות, הערכת עצמית, דימוי גוף, יחסים עם ההורים כפי שהם נתפסים כיום ואינטימיות כפי שהיא מתקיימת בעידן הטכנולוגי. הניסיון לשרוד בעולם המודרני ובעיר הגדולה. כך נראים החיים שלהן היום, כך נראים החיים של כולנו". הימים בהם הזוהר פרץ את המסך ושטף את הצופים שרצו להיות האביר על הסוס של הגיבורה חלפו. עכשיו זהו זמנה של האשה המציאותית, הצינית וכזו שמתמודדת עם קשיים קצת יותר רציניים מאשר עוד בחור שלא ענה על ה-SMS. ערים?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully