זמן "מד מן": אז מהי האמת, בעצם?

אי אפשר שלא להבחין שהנושא המרכזי של הפרק הזה הוא יחסים זוגיים, שנבחנים באמצעות שלושה זוגות: פגי ואייב, רוג'ר וג'יין ודון ומייגן. ההקבלות ביניהם, כמו למשל סצינות השכיבה על הרצפה של רוג'ר וג'יין ושל דון ומייגן, בולטות לעין.

אבל יש עוד נושא משמעותי לפרק הזה: אמת. או יותר נכון, יחסותה של האמת, בייחוד כשמדובר ב"מה אנו מרגישים כלפי מישהו אחר", הדבר שמתחולל בנו כשאנו פוגשים אמת חדשה או מתבהרת לנו אחת כזו. רגע מפתח בעניין הזה בפרק היא השיחה שמתנהלת בארוחה של רוג'ר וג'יין רגע לפני מסע האל.אס.די שלהם. אחד המשתתפים אומר לאחר: "הטעות שלך הוא שאתה מזהה את האמת עם הטוב". הפסיכיאטרית שבחבורה אומרת: "יש לי מטופלים שבילו שנים בלהבין את המוטיבציות שגרמו להם לטעות. הם הגיעו לאיזו אמת – ואז חזרו שוב ושוב על אותה טעות". כך גם חלק מהדמויות ב"מד מן".

שם הפרק הוא Far Away Places, במובן של "ארץ רחוקה רחוקה": כל דמות הגיעה בפרק למקום רחוק, בעיצומו של יום עבודה. פגי ברחה לקולנוע (וראתה סרט על אפריקה), דון נסע למלון מחוץ לעיר, ורוג'ר פשוט לקח אל.אס.די. "כל אחד הולך לאנשהו היום", מפטיר קופר. כל דמות, במקום הרחוק שלה, גילתה אמת כלשהי על רגשותיה, שהשפיעה על מערכת היחסים שלה.

הפרק אינו מופיע בצורה כרונולוגית, עם עריכה צולבת בין הסיפורים. במקום זאת, כל סיפור מופיע במלואו, ורק במהלך הצפייה אנחנו מבינים שהם מתרחשים במקביל. בהתאם, כל סיפור קודם משפיע על הבא אחריו.

פגי רבה עם אייב, שמתלונן שהיא אובססיבית כלפי העבודה שלה. היא מגיעה למשרד וכושלת במצגת ל"היינץ" כישלון חרוץ. משם היא הולכת לקולנוע, מאוננת למישהו זר, חוזרת לעבוד עד מאוחר ושיחה קצרה ומשמעותית עם גינסברג גורמת לה לחזור לחיקו של אייב.

לכאורה, בהקבלה שבין הזוגות, את פגי יש לאמוד מול מייגן וג'יין. כמוהן, היא מחכה לרגע שבן זוגה ישים לב אליה או יכיר ביכולותיה. היא המתקדמת שבהן. ג'יין מחכה בצורה פסיבית עד שרוג'ר עוזב אותה. מייגן מתמרדת, כדי שדון יפייס אותה, ואילו פגי היא זו שבאופן אקטיבי מחזירה את אייב אליה.

אבל חייבים לשים לב שלכל אורך הפרק פגי מוצגת כגבר: אייב כועס עליה כי היא וורקוהולית, התגובה שלה לחוסר שביעות רצונו של הלקוח היא התקפה חזיתית. ההתמודדות שלה עם הכישלון היא לשתות במשרד ולברוח – לקולנוע – שם היא נוהגת בחוסר נאמנות מינית. בסוף היא גם נרדמת על הספה במשרד. לכן, פגי לא רק מוקבלת לנשים, אלא גם לגברים – רוג'ר ודון.

כמו רוג'ר ודון, גם היא הלכה למקום רחוק וגילתה מה היא מרגישה. הכישלון במצגת הוא שגרם לה ללכת לקולנוע. הכישלון הזה נבע מכך שהיא אשה. היא התנהגה כגבר, אבל הלקוח לא מקבל ממנה מה שהוא היה מקבל לו נאמר על ידי דון. פגי מכירה בכך. שטיפת הידיים והמבט הנוקב בבואתה במראה אחרי הביקור בקולנוע, מייצגים את תחושת ההלקאה העצמית שלה על התנהגותה. והפוש האחרון הוא הסיפור של גינסברג שנולד במחנה ריכוז. התגובה הרגשית, כמו גם התירוץ להתקשר לאייב היהודי, הם שגורמים לה לעשות את המהלך המתבקש והכה-לא-אלפא-מייל: להתקשר ולהגיד "אני צריכה אותך".

ועוד משהו קטן: ההקבלה של פגי לגבר היא גם הקבלתה לדון. כל דבר שעשתה בפרק הזה, עשה גם דון לאורך הסדרה. מי שמעירה אותה היא המזכירה שלו. בתחילת הפרק היא מחפשת את קופסת הסוכריות שנתן לה כקמע. דון הוא דמות האב של פגי. וחסרונו, בפרק הזה ובעונה כולה, מורגש.

אל.אס.די, הסם המזוהה ביותר עם הסיקסטיז, מופיע לראשונה בסדרה כאן. ב-1966 אל.אס.די עדיין היה חוקי לחלוטין בארה"ב, ולכן, למי שתוהה, סצנת הטריפ המשותף בחסות פסיכולוג, בהחלט יכולה היתה להתרחש.

אל.אס.די הוא ללא ספק מקום רחוק לצאת אליו, שרוג'ר מגיע אליו לגמרי במקרה. ההזיות שלו מוצגות באופן מופלא ממש בשתי סצנות – זו אצל החברים של ג'יין, וזו של שניהם באמבטיה. שתי הסצנות מציגות את חמקמקותה של האמת – מה אמיתי ומה הזיה? מה מהנאמר נכון ומה קשקושי מסטולים? המטאפורה החזקה ביותר היא מודעת הגבר עם השיער השחור-לבן: האם הגבר זקן או צעיר? האם רוג'ר מדמיין את המודעה או שהיא אכן קיימת? האם זו מודעה אמיתית מהסיקסטיז או המצאה של מת'יו ויינר?

רוג'ר וג'יין מתעוררים מהטריפ עם יחס הפוך לאמת. עבור ג'יין, האמת היא מה שנאמר בחיים האמיתיים. עבור רוג'ר האמת נאמרה יחד עם לוסי בשמי היהלומים. וכשהוא מגלה את האמת במקום הרחוק, הוא פועל הפוך מפגי: הוא עוזב. הוא האלפא-מייל הקלאסי, מול הגבר הנשי שמייצגת פגי. "זה הולך להיות יום נהדר" של רוג'ר בסוף הפרק הוא ההיפך הגמור מ"שיהיה לך יום מחורבן" של אייב בתחילתו. רוג'ר מעולם לא ראה את ג'יין. מעולם לא התחשב בצרכיה כשיקול.

גם דון נוסע למקום רחוק, מלון האוורד ג'ונסון (אגב, במלון מאותה רשת בקליפורניה התרחשה בפרק האחרון של העונה הקודמת הסצנה בה ילדיו של דון שופכים את הגלידה, ומייגן מטפלת בסיטואציה בקור רוח. זו הסצנה שגרמה לו להציע לה נישואים). שם הוא רב עם מייגן, עוזב אותה לנפשה, וחוזר לגלות שהיא איננה. גם הוא מגלה את "האמת", כמה היא חשובה לו. הוא שב הביתה ושם הם מתפייסים אחרי ריב על סף האלימות.

בפרקים רבים ב"מד מן" הדמויות האחרות משליכות על דון. כך גם פה – ההתנהלות של פגי ורוג'ר מסייעת לנו להבין את דמותו של דון. דון לוקח את מייגן כמובנת מאליה. הוא מתעלם משאיפותיה המקצועיות. במקביל הוא מזלזל בעבודתו. בשני הצירים שבהם הוא נבחן – האישי והמקצועי – הוא נע בין פגי לרוג'ר.

מבחינה אישית, הוא עשוי לעזוב כמו רוג'ר, או להיות מפייס כמו פגי. לכאורה, הוא קרוב יותר לפגי, כשהוא יורד על ברכיו ומחבק את מייגן. אבל לכעוס, לשבור את הכלים, ולהתחנן חזרה – זה דפוס התנהגות שמתאים לגבר הקלאסי, ל"דון הישן". לכן גם אם הוא קרוב לפגי, הוא עדיין נע בין שניהם. מבחינה מקצועית, דון פשוט לא עובד. כאן הוא הרבה יותר קרוב לרוג'ר, בטלן באופן רשמי, מאשר לפגי, הרוח החיה האמיתית במשרד.

רוג'ר מוצג במקרים רבים כ"עתידו של דון", או יותר נכון העתיד שהוא מנסה להימנע ממנו. במובן הזה, יש יותר מרמז אחד דון צועד בכיוון הזה. לכן ההופעה של קופר בסוף הפרק משמעותית. "אתה בחופשת אהבה", מצלצל קופר בכל הפעמונים. בסצנת הסיום מביט דון מבעד לחלון איך כולם עוברים מולו, כאילו הוא צופה מהצד. אם דון הוא דמות אב לפגי, קופר הוא דמות האב שלו. הגיע הזמן להתעורר.

• אי אפשר שלא לומר כמה מלים על גינסברג, שדמותו האניגמתית נחשפת לנו טיפין טיפין. עכשיו מסתבר לנו שהוא מאומץ וכנראה נולד במחנה ריכוז. כל אלו נראים כהכנה לעתיד לפרק שהוא יהיה במרכזו. בינתיים, הוא אולי לא חלק אינטגרלי מבירור היחסים הזוגיים בפרק, אבל כן יש לו נגיעה לתמות האחרות: העובדה שנולד במחנה ריכוז, וששהה בבית יתומים היא ללא ספק המקום הכי רחוק שמופיע בפרק. והטענה שלו שהוא ממאדים היא הניסיון שלו להתמודד עם האמת הזו.

• הסרט שאותו רואה פגי בקולנוע הוא "Born Free", שמספר על זוג שמציל לביאה יתומה, מגדל אותה בשבי ונאבק על מנת לשחררה שוב בטבע. כמו תמיד אצל מתיו ויינר, זה לא במקרה: הסרט מתרחש בספארי בקניה, ללא ספק מקום רחוק. במרכזו לביאה שנאבקת על חירותה, כמו מייגן, פגי וג'יין, והלביאה גם יתומה – כמו דון, גינסברג ופגי.

• בתחרות "המשפט המכוער של הפרק" זוכה רוג'ר. "אתה לא מחבב אותי", אומרת ג'יין והוא עונה לה: "חיבבתי". הוא מנצח בקושי את המשפט שאמרה מייגן לדון: "למה שלא תתקשר לאמא שלך?".

• כן, המודעה של האיש עם התסרוקת השחורה-לבנה אמיתית בכל מובן: רוג'ר לא דימיין אותה ווויינר לא המציא אותה. היא אכן פורסמה ב-1966, הנה היא לפניכם:

זמן "מד מן": הבלוג של גדי להב
"מד מן": אהבתם את הפרק? ספרו לנו בפייסבוק