אוף מונטריאול- הסיפורים מאחורי השירים, עם קווין ברנס הסולן

במידה מסוימת זה לנסות ולהבין איך אלוהים מתקשר עם בני האנוש. הוא מדבר אלינו דרך כל המעשים הברברים שאנחנו עושים זה לזה. אני לא אדם דתי במיוחד, גודלתי כקתולי אבל הנצרות שלי היא יותר ברמה הפשטנית, שבעיני זו הרמה היחידה שצריכה להיות: לנסות להיות אדם טוב, ולא להיות לגמרי נרקיסיסטי ומרוכז בעצמך. המטרה שלי היתה ליצור משהו. שיהיה מעניין ברמה המילולית, אבל גם יהיה מאוד אקספרסיבי. מוזיקה יכולה לדבר לכולם באופן שהשפה האנגלית לא יכולה.

זה שיר על תיעוב עצמי וייאוש מנטלי, הנושא הכללי של כל האלבום הוא ניסיון להתאפס על עצמי כשאני מתמודד עם כל השיגעון, ולנסות לשמור על מערכות היחסים שלי. זה מאבק נוראי. אבל בו זמנית השיר גם קאטצ'י ומוזיקלי, זה מאוד מלודי. אני מרגיש שעבורי כשאני כותב מוזיקה זו צורה של תראפיה. אני משתדל לשמור על המוזיקה עליזה ומלודית כי זה עוזר לי ברמה מסוימת להרגיש טוב יותר לעשות משהו שיש בו מידה של תקווה.

זה שיר ישיר לחבר שלי שקצת הסתכסכתי איתו. זה על התסכול שיש אם אתה במערכת יחסים אפלטונית ארוכת טווח עם מישהו וזה מגיע לנקודה שבה אתם משגעים זה את זה. זה מעניין להיפרד מחבר – זו לא מערכת יחסים רומנטית, זו חברות, אבל בסופו של דבר זה מגיע לנקודה שבה זו כמעט מערכת יחסים סקסואלית שמוכרחים להיפרד. אתם עדיין אוהבים ואכפת לכם זה מזה אבל מסיבה כלשהי אתם לא יכולים להיות זה בסביבת זה יותר. התחלתי לחשוב על זה כעל
האחוז הקודר של מערכות היחסים.

ברמה מסוימת, זה לחשוב על משבר רוחני - לזעוק להכוונה ולא לשמוע שום קול בחזרה או לשמוע קול מרושע. אבל במובן אחר, זה גם להבין כמה הרבה אפשר לקבל האחד מהשני מבלי ממש להצטרך לדבר לשמיים בשביל תמיכה. אפשר למצוא את זה בתוכנו. גם להרגיש כמו מפלצת, להרגיש דפוק ומשוגע. בהרבה מהאלבום הזה אני מוצא עצמי חושב על האכזריות של האנושות וחוקר את האספקט הזה. איך שאנחנו נוהגים זה בזה, כמה ברברים ופראיים אנחנו יכולים להיות – ובכל זאת אני רוצה לומר על זה משהו יפה ושאינו לגמרי שלילי.

זה מעיף לי את המוח לחשוב שכולם מתחילים כתינוקות קטנים, כ"כ תמימים ונאיביים ועדינים לרוב, ואז בשלב כלשהו אתה הופך לרוצח, הופך למ?ענה – לא רוב האנשים, אבל אחוז רציני כן. אין לי בהכרח בעיה עם אנשים צעירים שמתגייסים לצבא, אבל העובדה שיש צבא, שאנחנו זקוקים לצבא, ושיש פרסומות בטלוויזיה לצבא, מטריף אותי בשלב הזה של הקיום שלנו. שאנחנו כ"כ צרי אופקים, לגבי איך לפתור קונפליקטים שזה נראה לנו בסדר לזרוק טילים, וטנקים, מל"טים, מטוסים שיזרקו פצצות על מי שמתחשק לנו להפציץ.

זה מין שיר אהבה מתוסבך, אני לא באמת רוצה לדבר על האחד הזה כי זה אישי מדי. אתם יכולים כנראה לפענח את זה בעצמכם, כי זה ישיר למדי.

זה היה השיר הראשון שהתחלתי לעבוד עליו בבית, ובמובן מסוים נתן את הטון לאלבום מבחינת הסטייל של הלחנה חופשית. השיר הזה קצת מרגיש כמו ארבעה או חמישה שירים שונים. זה משהו שעשיתי בעבר והרבה מלחינים אחרים עשו זאת גם כן. אם יש לך בחירה בין לכתוב שיר פופ ישיר ובין
שיר עם הלחנה חופשית, אני נוטה ליהנות מהשיר
המולחן באופן חופשי – אתה יכול לעשות שיר של שמונה דקות, אתה יכול לעשות שיר של עשרים דקות. זק תרם הרבה מאוד חומרים מעולים לשיר הזה – הקקופוניה, הסקסופון
והצליל המוזר. זה בהחלט אחד השירים החביבים עלי באלבום.

יש לזה קצת סגנון קאנטרי, קצת פדל מתכתי של גיטרה וכמעט סגנון הונקי טונק בפסנתר לפעמים. זה עוד שיר שהוא אישי – אשמה או אישיואים, בעיות, הכרה שהפכת מלא מרמור או שנאה. אני מנסה להוציא את עצמי מזה, ואם אני במצב רוח טוב יור אני נוטה לכתוב באופן יותר שובב או פאנקי. אם אני במצב רע אני נוטה לכתוב דברים יותר אישיים. אמנות יכולה לרומם את מצב הרוח שלך גם אם אתה משכשך באפילה או משהו כזה. בשלב מסוים תקבל את המפתח לברוח מזה, אם אתה מחפש אותו. אני חושב שמצאתי אותו.

זה ללא ספק הסידור הכי לא קונבנציונאלי שיצרתי אי פעם – יש צ'לו, וכלי נשיפה, והרכבי קולות מעניינים. זה מין סוג של נסיון באנטי-טונאליות, דיסונאנסים ודברים שאתה לא ממש מוצא במוזיקת פופ אבל כן במוזיקה קלאסית.
אלו היו קטבים שונים, וניסיון להחליט אם כן או לא אכניס אותם לאלבום. היה נדמה שהיו יותר מתנגדים לזה מאנשים שהיו בעד.

פשוט הייתי צריך להזכיר לעצמי שכשיצרתי את זה הייתי מאוד נלהב לגבי זה. באלבום הזה לא ממש ניסיתי להיות מסחרי, אני מנסה להיות אקספרסיבי. העובדה שזה בשום אופן לא מסחרי לא הוזיל את זה עבורי בעיני. אם כבר, זה גרם לי להרגיש טוב יותר לגבי זה, כי זה גרם לי להרגיש כאילו זו היתה הצהרה. זה בא ממקום לגמרי טהור.

זה לגמרי השיר הכי חיובי וקליל באלבום. לגמרי. יש את הרעיון של סינגולריות – הרעיון שבו אנחנו יכולים לחלוק ידע זה עם זה ולהגדיל את המהירות של האבולוציה האינטלקטואלית והרגשית שלנו. כרגע, למרות שיש לנו היכולת לתקשר זה עם זה בדרכים שמעולם לא היו לנו קודם לכן – Smsים,
ומיילים, ואנחנו יכולים להישאר בקשר זה עם זה בכל העולם - זה לא ממש נראה כאילו אנחנו מתפתחים כ"כ מהר.

אנחנו עדיין רואים את אותן טעויות אנוש, שוב ושוב. זו מין פנטזיה שמתישהו למישהו יהיה רעיון וזה קונספט מהפכני, והוא יהיה מסוגל להפיץ אותו והרעיון יגדל ויגדל ויגדל – אבל באמת במהירות ועבור כל אחד, לא רק לקבוצות קטנות של אנשים. אז חשבתי על הרעיון הזה, אני אוהב איך שאנחנו לומדים זה מזה.

*אוף מונטריאול יופיעו בישראל ב-7 במאי במועדון הבארבי בתל אביב.

אוף מונטריאול מגיעים לישראל
אוף מונטריאול ודירהוף - האזנה ראשונה
בית התקליט: הפלייליסט של אוף מונטריאול

אוף מונטריאול - האם נראה אתכם בהופעה? ספרו לנו בפייסבוק