"גרגרים וזרעונים" יגרום לכם לשיר: סקירת ספרות ילדים

אחד הדברים הראשונים שמלמדים אותנו לגבי ספרים הוא שעל ספרים אסור לכתוב או לקשקש כי זה הורס את הספר. ב"יומנישי" לא רק שמותר לכתוב ולצייר, אלא הן אלו ההוראות המפורשות לכך. ואולי מדויק יותר לומר שאלו לא הוראות אלא המלצה, איפשור ועידוד, כיוון שאין שום דבר כפייתי או שיפוטי בספר.

"יומנישי" הוא מין הלחם מילולי חינני בין יומן ו-אישי, וכתבו ואיירו אותו איריס בוים-רונן ומיכל בוננו. המטרה היא לתת לילד לייצר לעצמו מעין דיוקן אישי שתואם את השלב שהוא נמצא בו נכון לעכשיו, והוא כולל המון שאלות עסיסיות ומגרות מחשבה ומקומות שונים לציורים שתואמים את הטקסט. הספר מחולק לפרקים פרקים שיוצרים את מכלול הסביבה של הילד מ"מי אני", דרך "הבית שלי" ועד "החלומות שלי". הרגישות וההומור שהיוצרות השקיעו בספר נוכחים בכל דף ודף, ומסלקות כל מחשבה על דפי עבודה, על חינוכיות ודידקטיות.

כך למשל הילדים יוכלו למצוא שאלות כ"על איזה נושאים אבא שלי התווכח שוב ושוב עם סבא וסבתא"? (כאשר ההמלצה היא לדמיין בלבד), או "כשהדודות פוגשות אותי הן מציינות 1-שאני נראה בול כמו אבא 2- שאני דומה בדיוק לאמא 3- שהעיניים של אמא והשיער של אבא 4- אין לי דודות/ דודים / פנים 5- אחר:". לא רק שבוים-רונן ובוננו השקיעו מחשבה בכל הפרטים הקטנים, הן מאפשרות לכל נושא להיפתח גם לתתי הנושאים שלו ומעניקות כל אופציה מ"במשפחה שלי יש שתי אימהות" ועד "אני שונא לקרוא ספרים", או "מי מהחברים שלי יקריח בעוד 20 שנה".

"יומנישי" מצליח באלגנטיות ובחביבות אין קץ לחדור דרך מחסומי שתיקה, נושאים מציקים או תסכולים שונים ולייצר נושאי שיחה סביב השאלות והמשימות הכיפיות והיצירתיות שבו. והוא מומלץ לא רק עבור ילדים שממילא משימות הכתיבה והציור באים להם בקלות, אלא גם עבור מי שהנחיות ואיפשור עשויים לשחרר לו תסכול הנוגע לדימוי העצמי או ליצירתיות.

כל מי שגדל על הערוץ הראשון בלבד לא יכול היה להתחמק מאותו פרק של "פרפר נחמד" שהכיר לילדי ישראל את השיר המידבק "גרגרים וזרעונים". מי שעומדת מאחורי הסיפור על אלכסנדר האפרוח הגרגרן שנמאס לו מלאכול כל יום גרגרים וזרעונים היא דתיה בן דור, אחת מיצרניות שירי וספרי הילדים החרוצות והפוריות ביותר של השנים האחרונות.

ב"גרגרים וזרעונים", גרסת הספר (והדיסק המצורף אליו), אפשר לבחון מחדש את הסיפור המצוין שעומד מאחורי אותו שיר חמוד – אלכסנדר בורח מהבית כדי לראות מה אוכלים אצל אחרים; החתול אוכל שמנת, הפרה חציר, הארנב גזר וחסה ואצל משפחת בני האדם אוכלים סלט וחביתה ופודינג שוקולד. אלכסנדר לא אוהב כמובן אף אחד מסוגי המאכלים האלו, ולומד כמו תמיד שאין כמו בבית.

הספר מאוייר באופן מוצלח על ידי מורן ברק, בדיסק הנלווה לספר מספרת דתיה בן דור בעצמה – בתאטרליות ובאופן מקסים למדי – את הסיפור, ועל המוזיקה האלמותית של שיר הגרגרים והזרעונים אחראי אלדד ירון. לא רק ש"גרגרים וזרעונים" עובר בהצלחה את מבחן הזמן ומוכיח שאינו רק פיסת נוסטלגיה מחממת בלית ברירות טובות יותר, במארז הנוכחי והמדויק שלו הוא מראה שהוא סיפור ישראלי נהדר
וקולע.

גרגרים וזרעונים / דתיה בן דור, באיור מורן ברק, הוצאת מודן

עכבר שנוזף באריה בוכה שיסיים כבר את המרק, פח אשפה שמתלונן שאף אחד לא זורק לו מילה טובה, צפרדע שמודה למלצר על שיש לו זבוב במרק ועוד סיפורונים קטנים ומשעשעים מרכיבים את "גע גע גע (ספר משוגע)" של אמי רובינגר. "גע גע גע" ממשיך את הסגנון הצבעוני והפרוע של "אנחנו מטיילים" ו"חיות מבולבלות" המקסימים, ופונה לפעוטות בדיוק באופן שיגרום להם לגרגר מתענוג.

אמי רובינגר משוטט בטבעיות במחוזות הנונסנס, שומר על מצלולים חורזים וזכירים כבר אחרי כמה הקראות, ומלווה את הכל באיורים הגדולים, הנדיבים והמשמחים שלו שמאירים ומפתיעים בכל דפדוף של עוד דף.

גע גע גע (ספר משוגע) / אמי רובינגר, הוצאת כתר

גם לכם יש ספר ילדים להמליץ לנו עליו? שתפו בפייסבוק