פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רוגל אלפר, יוצר "אתם שם בבית": על נזקי הריאליטי, החדשות ועוד

      אובססיית ההדחה בריאליטי, קרב המוחות עם אבי ניר והדאגה ל"הינשופים": רוגל אלפר יצר את "אתם שם בבית" כדי שתבינו שהטלוויזיה דופקת אתכם. האם תקשיבו? ראיון בלעדי

      אחרי שנים של עיסוק ביקורתי בטלוויזיה, הן כמבקר החריף של "הארץ" והן בתוכניות שהגיש כמו "הינשופים", באופן מפתיע דווקא כשזה נגע לריאליטי רוגל אלפר הרגיש שהוא לא תפס את התופעה כמו שצריך, שהוא לא הבין למה היא כל כך חזקה. "הייתי בשלהי הקריירה כמבקר כשהריאליטי פרץ ואיכשהו, לא הצלחתי להרגיש שטענתי טיעון מעניין בנושא הכל כך מרכזי הזה", מספר אלפר. "הרגשתי שזה מתפספס לי. ישבתי מול 'קחי אותי שרון' ולא הרגשתי שבאמת הצלחתי להבין ולפצח את הפורמט הזה. אפילו אחרי שעזבתי את 'הארץ' וכתבתי ב'מעריב' על ריאליטי, עדיין היה לי התסכול הזה, שאני לא תופס נכון את התופעה".

      אלא שאז הגיעה "אתם שם בבית" (ערוץ 8 של HOT, שבת בשעה 22:00), סדרת התעודה החדשה של אלפר ורן לנדאו שסוקרת באופן ביקורתי, מבריק ומרתק את תולדות הפריים טיים הישראלי מרגע לידת הטלוויזיה ועד ימי שלטון "האח הגדול". שם, הצליח אלפר לחוות תיקון מול הז'אנר המשמעותי ביותר למיליוני ישראלים. "הרגשתי שאם אני לא אתפוס את המהות עד שנסיים את צילומי הסדרה, זה פשוט יהיה פספוס", אומר אלפר.

      אז מה היה הסוד? התשובה היא מעמד ההדחה: מהרגע שבו צביקה הדר אומר "אל תפסיק לשיר" ועד ההכרזה "השבט אמר את דברו", מ"המסע שלך הסתיים" ב"מאסטר שף" ועד "המירוץ שלכם הגיע לסיומו" – אלפר מאבחן את רגע ההדחה כמפתח לאחיזת הריאליטי בהמון. "עם התובנה שההדחה היא בעצם הרגע המשמעותי בריאליטי, הרגשתי שיש לי את זה", משחזר אלפר, שמציג בתוכנית סדרת הדחות מהממת בעוצמתה עד שקשה להתחמק מהכוח שלה. "ההדחה היא רלוונטית יותר מאספקטים כמו הפרישה של יובל דיין או פרשת הכדורים הפסיכיאטריים. היא מה שאנחנו מחפשים".

      איך בעצם?

      "אתה פתאום תופס שפעם היו נפרדים מהמתמודד ב'שלום וביי' מנומס כזה, והיום מעיפים אותו, לפעמים בגסות. הכוח של היפותזה הוא שהיא פשוטה ומסבירה הרבה גם מעבר: שים לב, למשל, שאלמנט ההדחה הוא המשמעותי יותר בשעשעונים כיום: יורם ארבל היה אומר תודה למתמודד ב'מי רוצה להיות מיליונר', אבל היום אם לא ענית נכון על שאלה, אתה נופל לרצפה, הכסף נשמט לך מהידיים ויש 101 דרכים להעיף אותך משעשועון. גדלנו להיות חברה שמחכה להדחה כל ערב. יש ילדים שגדלו לתוך תרבות טלוויזיונית שצופה בהדחה בכל ערב. חייבת להיות לזה השפעה".

      גמר האח הגדול (עומר מירון)
      "התרגלנו לראות הדחה כל ערב". קותי סבג זוכה ב"האח הגדול" (צילום: עומר מירון)

      "אתם שם בבית" נפתחת בפרק פנטסטי על מהפכת הרגש בחדשות בישראל, אלו שהתחילו ב"מבט" היבשושי והענייני והפכו לאט לאט למרכז של סחטנות רגשית שהצופה מזמין מאז "רצח רבין". לאחר מכן הסדרה עוסקת בתוכניות הבידור ונפילתן, בראשות מהפכת המעגל של דן שילון ודודו טופז, שלמעשה המציאו את הריאליטי, שנמצא במרכז הפרק השלישי ובפרק הרביעי – הדרמה, ילד החוץ של הפריים טיים.

      לצד הראיונות הרבים, הסדרה נהנית מתחקיר מעמיק ומציגה קטעי ארכיון שהספקנו – ואולי רצינו – לשכוח, כמו הקטע שבו דודו טופז מבקש מפצועת פיגוע רשות לשדר את תוכנית הבידור שלו, השידורים החיים הבלתי נגמרים בפיגועים כשאין מה לומר ועוד. אלפר מנצח על הכל בקריינות שהיא למעשה המשכה של הביקורת שלו והתוצאה היא חדשות טובות וחדשות רעות. החדשות הטובות: עוד סדרת דוקו מצוינת מבית ערוץ 8; החדשות הרעות: מצבם של צופי הפריים טיים גרוע. מאוד גרוע.

      "לערוץ 2 ולערוץ 10 יש DNA נורא פשוט: מקסימום צופים ומקסימום רווח", אומר אלפר. "הקברניטים של שני הערוצים האלה חיים בתוך יקום שבו הם משוכנעים, כמו שאמר אלכס גלעדי ממייסדי קשת, ש'הטלוויזיה אינה מעצבת את תודעתו של ההמון'. כשדיברתי איתם מחוץ להקלטה שאלתי אותם – אז איפה מתעצב? באיזה ואקום? לאבי ניר, מנכ"ל קשת, אין ויכוח שצפייה בטלוויזיה בשעות הפריים טיים היא הפעולה ההמונית המשמעותית מכולם. הביחד הישראלי הזה מתוחזק על ידי הפריים טיים ואבי ניר מסכים עם זה – אבל הוא עוצר על סף התהום שאומר 'אני מעצב את החברה הישראלית'. אני מאמין לו שהוא לא איזה מדען מרושע שיושב בטירה שלו עם המבחנות ומתכנן איך להשתלט על תודעת הצופים. הוא מנהל גוף שידור שה-DNA שלו הוא מקסימום צופים ומקסימום רווח".

      השאלה היא גבול הלגיטימיות.

      "זה לגיטימי שאבי ניר חושב כך. זו זכותו בפריים טיים. הכשל בתעשיית הטלוויזיה נמצא בערוץ 1. הכשל הגדול הוא איפה שאמור להיות ערוץ שידור ציבורי, שאמור לשרת אינטרסים אחרים והוא לא מתפקד כבר מ-1980. אם היה היום גוף שידור ציבורי חזק עם אינטרסים אחרים – הציבור הישראלי היה חזק יותר. האם יש נזקים מהפריים טיים של ערוץ 2? ברור שיש, אבל אני לא חושב שמדובר ברשע של גופי השידור. אתה לא יכול לתת ערוץ שידור לאנשי עסקים שהמטרה שלהם היא מקסימום צופים ומקסימום רווח – ולבקש מהם משהו אחר. הם משדרים ריאליטי – כי זה עובד".

      אבל גם שם קרתה הקצנה.

      "כי זה עובד – זה מחזיק צופים מול המסך".

      מבין שלושת הז'אנרים שאתה מבקר – חדשות, תוכניות בידור וריאליטי: מה גרם את הנזק הרב ביותר?

      "אני חושב שכל אחד מהז'אנרים האלה עשה נזקים, אבל לא רק. צריך להסתכל על זה שלמשל, תוכניות האירוח עשו דמוקרטיזציה, כשאליטה אשכנזית מנותקת ברוממה הפסיקה להיות שרת התרבות של ישראל. זה לא דבר רע. לטלוויזיה נכנסה עממיות ומזרחיות, שזה דבר טוב. הסיפור דומה גם בריאליטי.

      "תוכניות האירוח היו תופעה חולפת, החדשות הן לא ונזקיהן עמוקים יותר", מוסיף אלפר. "אני חושב גם שהריאליטי הוא לא עניין חולף. אנחנו כל הזמן מחכים שזה ייגמר ואני לא רואה את זה קורה. זו לא תופעה חולפת, כי היא כל כך מותאמת לסביבה תחרותית ולעידן הנוכחי, שהיא לא תופעה חולפת".

      וזה יילך ויהיה גרוע יותר.

      "אני חושב שאנחנו מתחילים לראות דיסטופיות ריאליטי, כמו הפרק השני של 'בלאק מירור' (שעוסק בעולם שבו הדרך להינצל מעבדות היא להשתתף בתוכנית דמוית 'אקס פקטור' – ע.ש) ו'משחקי הרעב'. אנחנו רואים חברות שבהן תוכניות ריאליטי שולטות בחיים באופן מוחלט וזה לא נראה בלתי אפשרי. יכול להיות שיהיו משחקי ריאליטי שיימשכו עד המוות. מתי יבוא המפיק שיגיע לתאי נידונים למוות, כאלו שכבר נקבע שהם הולכים למות ויציע להם להיאבק אחד בשני, יבטיח למשפחת המנצח מיליון דולר ויהיה בידור טוב. הם כבר נידונו למוות, לא? אולי יהיה צוות של שלושה מומחים אונקולוגיים שחותם לך על אנשים שדינם נחרץ – ורוצים להרוויח מיליון דולר. אי אפשר לפסול את זה".

      אילוסטרציה (ShutterStock , יחצנים)
      למה שלא נילחם עד מוות? "משחקי הרעב" (צילום: יח"צ)

      אלפר ולנדאו, שיצרו את "אתם שם בבית" בבית של "מטר הפקות" של עמי אמיר, החליטו במובהק שהם פונים לקהל רחב ככל האפשר. וכך, למרות שהמרואיינים בסדרה הם לרוב אנשי מאחורי הקלעים, כל אדם שמעביר ארבע שעות ביום בממוצע מול המסך יוכל להבין את הטיעונים של אלפר. לצד ראיונות עם אנשים כמו דורון רוזנבלום, רם לנדס ורם לוי, מפתיע לגלות כי המוניטין של אלפר כטוחן המיינסטרים מימיו כמבקר לא מנע מאישים סגורים ומסוגרים לדבר למצלמה שלו - מנכ"ל קשת, אבי ניר, האיש החזק בטלוויזיה שלעולם לא מתראיין, אלכס גלעדי, ממייסדי קשת, ואלעד קופרמן, מפיק "האח הגדול".

      "אני חושב שלאנשים כמוהם יש הערכה אליי ורצון להתדיין איתי, להיות נוכחים ושקולם יישמע בסדרה כזו", מספר אלפר. "אם יצא שמישהו חושב שאני לא מעריך את המקצוענות של אנשים כמו אלכס גלעדי, אבי ניר או אלעד קופרמן – הוא טועה. ראיתי בשיחות איתם סוג של קרב מוחות מאתגר".

      איך ניגשים בכלל לראיון עם האיש שלא מתראיין?

      "הראיון המלא בן השעתיים עם אבי ניר היה מרתק, אולי יותר ממה שהסינקים שבסופו של דבר נכנסו לסדרה יכולים להעיד. יש הרבה דברים שנאמרו בשיחה שנשארו בסופו של דבר אוף דה רקורד, בגלל באמת שהוא ממעט להתראיין ובגלל שהוא מודע לתשומת הלב שהדברים שלו יעוררו".

      וההתרשמות שלך ממנו?

      "אבי ניר הוא באמת ליגה אחרת. התחכום שלו וההבנה שלו את תעשיית הטלוויזיה, את עולם התוכן של הטלוויזיה, את מערכת היחסים של הצופה הממוצע עם התכנים ואת האבולוציה של הפורמטים – אלו היו שעתיים אולי הכי מרתקות שביליתי במהלך הסדרה, כי זה היה משחק שחמט. הוא סופר אינטליגנטי. אני חושב שנורא נהנינו מזה כמו ששני יריבי שח ברמה גבוהה נהנים זה מזה. לצערי, רוב הדבר הזה לא יגיע אל הציבור".

      היה משהו בטיעונים שלו שהצליח לשכנע אותך?

      "הוא לא הצליח לשכנע אותי ואני לא הצלחתי לשכנע אותו. הוא לא נראה לי כמו אדם דתי, אבי הוא אדם מאוד רציונלי. אני חושב שהוא בנקודות מסוימות עושה רדוקציות מסוימות ונוקט בקו דוגמטי או רטוריקה מסוימת, אבל הכל משרת את המטרה הסופית – לשלוט עד כמה שאפשר בשעות הפריים. כן יש לו את אמות המידה המוסריות שלו ואת הגבולות האדומים שלו והדברים שהוא לא יעשה בשביל רייטינג, אבל כן – אדם מאוד שלם על עצמו".

      אתה לא נכנס איתו הרבה לדילמות המוסריות עצמן, כמו בריאליטי למשל.

      "מה שאתה ראית ממנו בפרק הריאליטי, אלו גבולות הדיון הפומבי שאבי ניר מאפשר. היו דברים הרבה יותר מעניינים שנאמרו, אבל אלו הגבולות שלו".

      אתם שם בבית (צילום מסך)
      האיש שלא מתראיין, מתראיין הפעם. אבי ניר ב"אתם שם בבית" (צילום מסך)

      אלפר, 44, הוא יליד ימי הסערה של מלחמת ששת הימים, "הדור הראשון לכיבוש" כפי שהגדיר את עצמו בטור מרגש במיוחד ב"מוסף הארץ" אותו ערך, לאחר שהפך למבקר טלוויזיה מיתולוגי בעיתון. בשנתיים האחרונות, לצד קריירה כסופר ולפעמים גם מוזיקאי (עם נוודי האוכף), אלפר מוביל את "הינשופים", רצועת התרבות של ערוץ 8, כלומר עושה טלוויזיה בעצמו – כפי שהוא עושה גם בימים אלו בערוץ הילדים. הוא חש שם טבעי, לדבריו, משוחרר מפחד הביקורת ("לא אוהב ביקורות לא מנומקות"), רואה מול העיניים את הפרנסה שהוא צריך לספק ושהעיתונות המודפסת והאינטרנט כבר לא יכולים להעניק לו. ובכל זאת, ערב עליית הסדרה על מצבו הגרוע של הפריים טיים, אפילו בשוליים מרגישים את הזעזוע: בסוף 2012 תופסק ההתקשרות בין נגה תקשורת ל-HOT, ערוץ 8 יחליף ידיים ויעבור לחברת ההפקה של חיים סלוצקי והנפגעת הראשונה צפויה להיות "הינשופים".

      "כמובן שאם ל'ינשופים' לא תהיה לה פלטפורמה זה יעציב אותי מאוד", אומר אלפר. "זה הפסד אישי שלי, כי היא נמשכת רק שתי עונות, שזה כלום. הצלחנו להעמיד רצועת תרבות לראשונה זה הרבה זמן, רצועה שיש לה קהל צופים נאמנים ויש לה יוקרה, זה חבל לי אישית. זה חבל גם לחברה הישראלית שלא יהיה את הרצועה הזו ואני יודע גם שאם לא תהיה הרצועה הזו, היא תיפול קורבן לכוחות שאיני יכול להשפיע עליהם".

      אתה שותף לבהלת היוצרים סביב סלוצקי?

      "לא יודע מה להגיד לך. לא דיברתי איתו ואני לא חושב אוטומטית שסלוצקי יעשה ערוץ דוקו פחות מקצועי ופחות טוב מנגה תקשורת. כמובן, בתור מי שיוצר כרגע בנוגה, אני שותף לתחושה שאין שום סיבה מקצועית להוציא את הערוץ מידי נוגה. ספציפית, אני חושב שאייל אופנהיים, מנהל ערוץ 8, הוא מנהל חדשני ובעל תעוזה וחזון. הנכונות שלו לקחת סיכונים ולשנות דפוסי התנהלות הופכות את זה לחבל מאוד שלא נותנים לו למצות קדנציה שלמה. לשבת פה ולהגיד לך שברור לי שסלוצקי יהיה רע לדוקו בישראל? אני לא מאמין בזה".

      עיקר הטענות של גורמים ב-HOT היא שפשוט אין לכם צופים.

      "רצועת תרבות צריכה לבנות קהל צופים לאט ובהדרגה, והיא מתחילה מזה שהיא נצפית על ידי האליטה וקובעי טעם, ולאט לאט להתרחב מעבר לזה. ההארדקור הוא ללא ספק קהל אליטיסטי וברנז'אי, זה בסדר. יש תוכניות שעוצמתן היא בגלל היוקרה שלהן ולא פרופורציונלית לכמות הצופים. השאלה היא מי הם הצופים שלה ולפי זה נקבעת העוצמה התקשורתית שלה והיוקרה. עיתון הארץ, למשל, יש לו בסביבות 60,000 מנויים וברור שהמשקל שלו גדול מהמספר הזה, בגלל זהותם של ה-60,000. 'הינשופים' יכולה גם להיות סמכותית כזו, וחבל שזה ייקטע באיבו. העוצמה של התוכנית גדולה בהרבה מהרייטינג שלה".

      "הינשופים" באחד הרגעים הטלוויזיוניים המעניינים של הזמן האחרון:

      כמי שמעיד על עצמו כעל אדם פסימי, גם מ"אתם שם בבית" אלפר לא בדיוק יצא עם תקווה לעתיד טוב יותר: "מאז ומעולם הייתי פסימי", הוא אומר, "בכלל לגבי התנהגותו של ההמון, ובטח ביחס למערכת היחסים שהוא מקיים עם הטלוויזיה והמקום המרכזי שהוא נותן לה בחלל המשפחתי. הרי מה זה שעות משפחה היום? אלו שעות טלוויזיה. הצופים, לדעתי, לא מספיק מתוחכמים ולא מספיק מבינים איך ובאיזה אופן התכנים של הפריים טיים מעבירים להם מסרים. הם באמת בעמדה הנאיבית והתמימה של אלכס גלעדי, שהם רק נהנים. ההנאה היא אמצעי והמטרות הן אידיאולוגיות. אולי שטופי מוח זה מונח קשה מדי, אבל אין ספק – המסרים, במיוחד בריאליטי, משרתים את הסדר הכלכלי הקיים, המסרים בחדשות משרתים את החשיבה השלטונית וזה החיים שלנו – זה מעצב את ההווייה שבה אנחנו חיים".

      חייבים לשאול בסופו של דבר מה אתה אוהב לראות בפריים טיים.

      "אני אוהב סדרות מתח, 'הוואי 5-0', 'חוק וסדר', 'CSI מיאמי'. בזמן האחרון אוהב לראות סדרות בריטיות שהן לא נורא איכות – 'ד"ר הו', 'טורצ'ווד', 'שרלוק הולמס' הבריטי החדש.

      נו, ועכשיו משהו שאתה שונא.

      "מאסטר שף'.

      באמת?

      'דווקא בגלל שהיא נתפסת יותר איכותית ויותר גוד ווייבס – אני לא אוהב את הדרך שבה השופטים הופכים את ההשתתפות של המתמודדים בתוכנית ל'מסע', עם משמעות יותר עמוקה".

      ברגע הזה, אלפר עובר לחיקוי קורע, כמעט 'ארץ נהדרת' של אייל שני: "הרי מה אייל שני אומר 'אתה, אתה בישלת את עצמך' – זה נורא עמוק בכאילו וזה כאילו פיוטי. אני אלרגי לזה. כל החארטה של המסע, הפיוט והשירה – זה לא נתפס על ידי אנשים כלא חארטה. אני אלרגי לדבר הזה".

      מה אתם חושבים על מה שיש לפריים טיים להציע? שתפו אותנו בפייסבוק