פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דוקאביב 2012: התעמת עם האנס שלו - ועשה מזה סרט; ראיון

      מנחם רוט, יוצר "רדוף", חזר אחרי 20 שנים לקהילה החרדית בה גדל כדי להתעמת עם מי שאנס אותו. התוצאה: ידידות מפתיעה וסרט בפסטיבל דוקאביב שייפתח השבוע

      מצלמת הקולנוע אפשרה למנחם רוט לעשות מעשה מכונן בחייו האישיים. הנוכחות שלה הובילה אותו למסע טעון ומתמשך לקראת עימות עם אדם, שביצע בו אונס עשרים שנה לפני כן, בעת לימודיו בישיבה חסידית. "אני לא בטוח שהייתי עושה את הדבר הזה ללא המצלמה", אומר רוט. "המצלמה באיזשהו מקום הגנה עליי מפני המציאות. אם הייתי צריך לעבור את התהליך ערום ועריה, ללא האנשים שאיתם עשיתי את הסרט, הייתי משתגע". התוצאה של המסע המצולם של רוט לקראת העימות עם עברו היא הסרט "רדוף", שיוקרן בשבת הקרובה בפסטיבל דוקאביב וכן בוואלה! תרבות, במקביל לשעת ההקרנה באולם - 20:30 בערב.

      מה גרם לך לחזור לפרשה הכאובה הזאת עשרים שנה אחרי?

      "אחרי שעזבתי את הדת בגיל 17, חייתי חיי נדודים. זה היה ממש מצב קיומי. היה לי תרמיל, וכל החיים שלי היו בתוכו. הייתי המון בברלין, במזרח הרחוק. גם בארץ נדדתי בין ירושלים, דרום תל אביב, חלק מהזמן ממש גרתי ברחוב. הייתי נתון באי שפיות כזאת של לחיות את הרגע, ליהנות מכל מה שמגיע ברגע שהוא מגיע. היתה לי חוסר יכולת להתחייב רגשית, לשים עוגן. כשחזרתי לארץ אחרי לימודי מדיה באוניברסיטת קלן בגרמניה, רציתי להתחיל את החיים ולהתמסד, אבל מהר מאוד הבנתי שיש משהו שעוצר בעדי, והוא עצר בעדי כל החיים. הדבר הזה שקרה לפני עשרים שנה, ואף פעם לא טיפלתי בו. זה היה כמו ברז מטפטף, שהייתי חייב לקום ולסגור אותו. מכיוון שאני אקטיביסט בנשמתי, אני לא מסוגל להירדם במצב שבו יש ברז שמטפטף".

      בשלב הזה נכנס לתמונה המפיק רון עופר, שהפך לשותף מלא לעשיית הסרט. ביחד, פיתחו השניים תוכנית פעולה, שדרשה מרוט לשכור דירה בשכונת מגוריו הנוכחית של התוקף שלו, לשוב לאורח חיים חרדי ולבצע תהליך ארוך ומתיש של מעקב, שנמשך חודשים ותועד מראשיתו ועד סופו.

      "צילמנו מאות שעות של חומר, שזה מצב חריג גם לסרט דוקומנטרי", מספר רוט. "בסוף, העורכת ערה לפיד, שהיא האמא של הסרט, בנתה מתוך החומרים מבנה דחוס ומתומצת. הצלם יורם מילוא ישב איתי כמעט כמו פסיכולוג וקבע איך יתבצע צילום הסרט ואיך הוא ייראה. מטבע הדברים, היו בזמן הצילומים הרבה מצבים שבהם יורם לא יכול היה להיות נוכח, ועל כן אני הפעלתי את המצלמה, ופעלתי לפי ההנחיות שלו איך לגרום לכך שהתמונה והסאונד יהיו באיכות מספיק טובה. זאת היתה תקופה מאוד בודדה מבחינתי, עם מצבים נפשיים ופיזיים מאוד קשים, אבל שמחתי על כך שהיה לי את הגב והידע המקצועיים של האנשים שעשו יחד איתי את הסרט. ארבתי לתוקף שעות על גבי שעות וימים על גבי ימים, וחיכיתי לרגע שבו ייווצרו התנאים כדי שאוכל להתקרב אליו ולהביא את הדבר לידי מיצוי".

      הסרט "רדוף" (יח"צ)
      מי יודע בכלל מה הגבול בין אמנות לחיים אישיים. מתוך "רדוף" (צילום: יח"צ)

      לצד התיעוד הריאליסטי שעורך רוט ב"רדוף", הוא בחר לשלב גם סצינת אנימציה המתייחסת באופן שונה אל הסיפור שלו. "זה קשור לעובדה שלמדתי בבצלאל, ולפני שיצרתי את 'רדוף' עסקתי באמנות פלסטית", מסביר רוט. "עשיתי סרטים ניסיוניים, שנועדו להצגה בגלריות, ועסקו תמיד בחברה החרדית ובטקסטים יהודיים. ב'רדוף' הרגשתי שאני רוצה לשחזר לפרטי פרטים את הרגע של האונס, כדי לברר ביני לבין עצמי מה בדיוק קרה שם ולחוות את הדבר שוב בצורה המקסימלית ביותר. לכן בחרתי ליצור את הרגע הזה באנימציית סטופ-מושן בעזרת האמנית הדר לנדסברג, שאפשרה לי להגיע לדיוק המרבי בשחזור".

      הנוכחות הפיזית שלך בסרט דומיננטית מאוד גם ביחס לסרטים דוקומנטריים אישיים אחרים. המצלמה כמעט אף פעם אינה "אובייקטיבית", אלא כפופה לנקודת המבט שלך כיוצר, ואתה גם מרבה לצלם את עצמך. מה המשמעות של הנוכחות המוגברת הזאת?

      "הרגשתי שאם הסיפור הזה לא יהיה אישי ולא יבטא את הכאב שלי, הוא עלול להיתפס כהתרסה, כסרט שרק בא להשמיץ את החברה החרדית, ועל כן להיהדף על ידם. עבודת הצילום בסרט נועדה להראות מסע אישי של בן אדם, שבא לבטא את הכאב הפרטי שלו. מי שעשה אותו הוא בן אדם שבא מבפנים, שמספר את הסיפור שלו, ולא איזה עיתונאי שבא לסקר את התופעה מבחוץ. הדבר הזה אמור לאפשר לאנשים בחברה החרדית לרדת מהאנטגוניזם הטבעי שלהם כלפי הביקורת שהסרט משמיע. זאת גם אחת הסיבות שהסרט דובר יידיש בחלקו הגדול. הוא ממוען קודם כל לאדם שפגע בי וגם לחברה שממנה הוא יצא, במטרה להרחיב כמה שיותר את השיח על פגיעה מינית בחברה החרדית. עשיית הסרט היא אקט עם משמעות פוליטית. יש כאן תהליך סימולטני שבו לא ניתן להפריד בין האמנות לחיים האישיים. אני בעצמי לא יודע מה הגבול".

      הסרט "רדוף" (יח"צ)
      רוצה להגיע בעיקר לנפגעי תקיפה מינית. מתוך "רדוף" (צילום: יח"צ)

      בינתיים, עושה רושם שהסרט מצליח להגשים את המטרה שלו ולעורר שיח אצל הקהל שאליו הוא ממוען. הטריילר שלו, שהופץ בפורומים חרדיים, נצפה כבר על ידי יותר מ- 4,000 איש, ועורר תגובות סוערות. "התקווה שלי היא להגיע עם הסרט קודם כל לנפגעי תקיפה מינית, ולשמש איזושהי דוגמא", אומר רוט. "כדי שהאנשים האלה יבינו שהם לא אלה שצריכים להתבייש במה שעשו להם. במישור השני הייתי רוצה להגיע לאנשים מתוך הקהילה החרדית, שיעזו לתת שם לתופעה הזאת ולתת לה את השם המפורש 'אונס' ולא 'הוא נגע בי' או 'הוא שיחק איתי', שהן אמירות שמרמזות על משהו לא גדול. הרי משהו שאין לו שם בשפה הוא לא משהו שאפשר להילחם בו".

      "רדוף" יוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב ב-5 במאי, בשעה 20:30 בסינמטק תל אביב ובוואלה! תרבות. הקרנה נוספת לסרט תיערך ב-12 במאי בבית ציוני אמריקה בתל אביב.

      דוקאביב 2012: כל הכתבות, הטריילרים וההמלצות

      "רדוף" - האם תצפו בו בפסטיבל דוקאביב? שתפו אותנו בפייסבוק