מותו המצער של מוריס סנדק, מגדולי סופרי הילדים בכל הזמנים, הותיר עצב גם בסופר הילדים יהודה אטלס, מעריץ של סנדק, שתרגם את אחד מספריו ואף הקדיש לו פרק שלם בספרו, "ילדים גדולים". "סנדק היה האמן הראשון באמריקה שסטה ומרד במסורת האמריקנית של ציור וכתיבה של ספרים על Goody Goody Boys", אומר אטלס בשיחה עם וואלה! תרבות. "זהו ביטוי לאסכולה שהיתה מקובלת במערכת החינוך ובתחומים אחרים אז. תמיד כתבו על ילדים טובים שעשו מה שצריך והתנהגו יפה, והסיפור היה עם לקח חינוכי. הוא ניסה לרדת אל תת-המודע של הילדים, ולכתוב בגלוי על הפחדים שלהם ועל קושי החיים שקיים בהיותם ילדים, אבל בכל הספרים שלו הילדים חוזרים למיטתם בשלום. היום כולם מתנהגים וכותבים בצורה הזו".
סנדק היה יהודי-אמריקאי, אך ללא כל קשרים או משפחה בישראל. "הוא מעולם לא ביקר בארץ, אך תמיד הרגיש כאילו הוא עצמו חווה ועבר את השואה", מספר אטלס. "באחדים מספריו הוא מרמז על מוטיבים כמו השער של אושוויץ, ועל אנה פרנק". סנדק תמיד חי בחברת כלבים, ואף כתב את ספרו הנודע "היגלטי פיגלטי פופ" על כלבתו הראשונה שנפטרה. במשרה חלקית אף עיצב תפאורה לתיאטרון, בעיקר להצגות שהומחזו על פי ספריו. הוא מעולם לא נשא אשה, ובגיל שמונים, בראיון לניו יורק טיימס, הצהיר על היותו הומוסקסואל. "הוא עשה זאת מאוחר כיוון שרצה להסתיר זאת מהוריו", מספר אטלס.
שיחה עם סנדק:
מה בעצם סוד הקסם של סנדק?
"הציורים שלו באיכות מאד גבוהה, הוא צייר מופלא. כל סצנה שהוא מצייר היא סצנה מתיאטרון, הכל עומד במקום, הכל מחושב. הוא גם חולק כבוד דרך הציורים שלו להרבה מאד יוצרים שהוא מעריך מתקופות קודמות, ונהג לשנות את סגנון הציור שלו לפי קבוצות אמנים שאהב ממאות שונות. בסדרה שנקראת 'דובי דב', למשל, הוא מצייר מקווקוו בעט דקה מאד, שעושה הצללות מיוחדות וצביעה על ידי קווים שהם שתי וערב".
מהו ספרו הטוב ביותר בעיניך?
"ספר שלא תורגם לעברית, שנקרא 'במטבח הלילה'. הוא עורר תרעומת רצינית כשיצא בתחילת שנות השבעים, כיוון שבשלושה ציורים מתוכו ישנו ילד צונח באוויר שרואים לו את איבר המין, מי היה מאמין. ספרניות נזעמות כתבו לו שהוא עשה פשע ממדרגה ראשונה, ורבים גם ציירו חיתול על מבושי הילד. בעיני, נעשה בספר הזה שימוש מבריק בתכולה של מטבח בצורה מועצמת, כשהיא מהווה את קו הרקיע של ניו יורק".
*יהודה אטלס ירצה על מוריס סנדק ב-13 במאי בבית אריאלה בתל אביב