"משחק החתונה" הוא רעל טלוויזיוני: חמש הערות על טלוויזיה

הנורמה משוללת ההיגיון של הוצאת כספים מוטרפת שעושים כל אלה הנואשים להתחתן באופן שייזכר לדורות רבים ככל האפשר, מקבלת ביטוי נוסף בשעשועון הנגוע במחלה "משחק החתונה" (ימי שני, ערוץ 10 בשעה 21:00). טל ברמן ואביעד קיסוס, מצחקקים בהיחבא על המתמודדים ממקום מושביהם הקדמיים, תוך כדי שהם מסיעים את שחר ונאווה - זוג פשוט, אך כמובן מיוחד, מבאר שבע, הנואש לזכות בהחזרים כספיים עבור חתונתם הבאה עליהם לטובה.

הדימוי המתבקש לרעיון המרכזי של התכנית הוא שבכל פעם ברמן וקיסוס מנפנפים בעצם גדולה ועסיסית יותר לכלבלב המורעב, משליכים אותה ואז משחררים את הזוג מהרצועה בכדי שירוץ לבצע משימה. כל הצלחה במשימה אינפנטילית תזכה את הזוג בסכום נוסף מעלות חתונתם. אבל כדי להעניק את כל 350 אלף השקלים –הלוא הוא עלותו הכוללת הצנועה של אירוע חייהם, דורשים במשחק החתונה מהזוגות המתחרים הרבה יותר. יותר בידור מרופש להמונים ועל כן יותר חירוף נפש של המתמודדים מעמידה על שתי רגליים אחוריות עם הלשון בחוץ.

התכנית הצינית הזו דוהרת על אותו הציר של חוסר המודעות של הזוג האקסצנטרי - אותו ציר שגם הוביל אותם לערוך אירוע חסר פרופורציות כדי להכריז על מחויבותם הנצחית האחד לשנייה. אז נאווה ובעיקר שחר, טענו בתכנית שכשזה מגיע לחתונתם זו תהיה ה-חתונה, בה' הידיעה ושהם לא רואים בעיניים. רק חבל שהם לא מפנימים שלא לראות בעיניים, לא מחייב גם ללכת כעיוור אחר פיתויים ממלכדים או מורעלים כ"חתונת השנה" או להשתתף בתוכנית מהסוג המטופש והמכוער ביותר.

ספקית הצפייה און-דימנד הענקית "נטפליקס" השיקה לראשונה סדרה שיזמה ושהפיקה ושלקוחותיה זוכים לראות באתרה. גם כאן עלתה השבוע "ליליהאמר" (משודרת בערוץ yes oh בימי שלישי), סדרה שהיא נצר ל"הסופרנוס" כיוון שבכיכובה עומד אחד השחקנים המרכזיים בסדרת המופת של דיוויד צ'ייס, סטיב ון זנט שגילם את סילביו דנטה. הפעם, ון זנט מגלם את פרנקי "המסדר" טגליאנו, שהעיד נגד הבוס שלו, והוכנס אל תכנית להגנת עדים שמספקת לו זהות חדשה ובית במקום בו הוא בוחר לחיות את חייו החדשים: העיירה לילהאמר, נורווגיה.

זו קומבינציה מקורית לראות מאפיונר איטלקי מזדקן מניו ג'רזי מתחיל חיים חדשים בעיירה נידחת ומושלגת שבה כולם גבוהים, מתורבתים ובלונג'ינגים. התהליך שעובר פרנקי כזר המגיע למקום חדש עשוי בקפדנות תסריטאית ריאליסטית - תהליך שנון ומצחיק שהולך ונבנה באופן מסקרן. את הכל פרנקי מנסה להקים מחדש: השפה החדשה שהוא מנסה לסגל לעצמו, הקשרים החברתיים והרומנטיים שהוא רוקם וניסיונותיו להתחיל איזה שהוא עסק מפוקפק בדרכיו הישנות אותן הביא מהבית. "הבדלי תרבות" כפי שהנורווגי במשרד הרווחה ממציא כתירוץ, כאשר הוא מנסה ללבן את המבוכה שפרנקי יצר כשניסה לתת לו שוחד רגע לפני כן.

אבל ברור שמתחת לפני השטח כל המאמץ הזה של פרנקי, הזוי, אמיץ ומשונה ככל שיהיה, יזרום בכיוון אחד – למעלה. לשם יצופו סודותיו ועברו שיערערו את ניסיונותיו להיות בוס העולם התחתון בלילהאמר. אין ספק בכלל ש"ליליהאמר" אינה מוצלחת ולא תהיה כמו "הסופרנוס", אבל היא שווה את זמנכם.

ערוץ 1 עורך לראשונה ניסויים גרעיניים בפורמט הריאליטי, אבל נזהר מלגייס לניסוי הגדול תכנית ריאליטי שלגביה קיימת איזו שהיא מחלוקת מוסרית, תרבותית או ערכית. בניסוי המבוקר הראשון הובאה אל המסך סדרת הריאליטי "Come Dine With Me" של ערוץ 4 הבריטי, לאחר שכבר הוכיחה עצמה כהצלחה בכ-30 מדינות אחרות. חמישה אנשים חובבי בישול – רובם, כרגיל, מן הגוונים הצבעוניים או האקסצנטריים יותר בחברה שלנו - מעבירים שבוע של תחרות בישולים ביניהם ועל כן התוכנית משודרת חמישה ימים בשבוע. בכל פעם אחד מהם מארח את חבריו בביתו ומתקין להם ארוחת ערב כמיטב יכולתו ובתום השבוע מוכרז מנצח.

אולי זה מחסור בחומרי גלם מעניינים אולי זה מסיבה אחרת, אבל מפרק לפרק מתארך התקציר שמופיע בתחילתו של פרק ושמתאר את אירועי זה של יום אתמול, עד שנדמה שכבר הפרק כולו הוא התקציר של קודמו. מזל הוא שיש את שי אביבי ברקע, כקריין שמגדיל את האש של אירועי העלילה הספורים ומכניס את מחשבותיו השטותניקיות שלו כצופה-על, מגחך לסירוגין או מאיר פנס משלו על התנהלותם והווייתם של המתחרים ודבריו מצחיקים ביותר.

התוצאה הישראלית לתוכנית נראית אמנם פחות מהוקצעת במראה וקצת פחות משאירה על הפנים את החיוך האווילי המשועשע לאורכה. אבל מה שחשוב יותר הוא שלעומת תוכניות ריאליטי מזנים אחרים ושחלקם מוזכרים בטור זה, פה לניסוי שעורכים באנשים יש קמצוץ של טעם וריח ואלה לא בהכרח התוצאה הישירה של הכנת האוכל. כי כאן הבישול הוא לא העיקר, הוא התוספת.

מועדון האופנוענים העבריינים הכי מגניב בטלוויזיה שב בעונה נוספת לפעול בעיירה צ'רמינג. חבורת המקועקעים ממשיכים לערער את שלוות האזור לא רק בפרפורי ההארלי שעליהם הם רוכבים בשעות היום, אלא גם ע"י רחשי העבירות שהם עושים, לרוב בשעות הלילה. אבל לחברי "סאם קרואו", שבדיוק משתחררים מהכלא לאחר ריצוי עונשם מתברר גם שצ'רמינג עברה לתחום השיפוט של משרד השריף של סאן חואקן וסגן רענן ואמביציוזי העונה לשם רוזוולט הופך אחראי על תחנת
צ'רמינג, מוראדה.

העונה (המשודרת בערוץ HOT Zone) נפתחה באגרסיביות הרצויה לסדרה הזו ומשליכה הצופים היישר אל קלחת העסקאות, הפשעים והאלימות ואל תכניותיהם של אבירי החוק הרוקחים מזימות נתעבות חדשות לפרק את המועדון הנהדר. ולמרות ששרשרת האירועים משאירה את הצופה קפוא בריתוק לספה, עסקה נפשעת גדולה שמתרחשת תחת מעטה חתונתו של אופי ושמתפוצצת בסטייל לקראת סופו של הפרק הראשון, עוד תעיף לכם את הפרצוף אל הקיר.

הסרט הדוקומנטרי המרתק הזה ששודר השבוע ב-yes דוקו) מביא את שתי רשתות הטלוויזיה הערביות הגדולות ביותר אל ג'זירה ואל ערבייה ומציג אותן כשתי מתחרות שונות במהותן ושנלחמות על קולו של הצופה בעולם הערבי. הסרט בונה זאת דרך התחקות אחר נציגי שתי הרשתות - ראנדה אבו עאזם, כתבת בכירה באל ערבייה ועאבד אל פתח פאייד, כתב בכיר באל ג'זירה, אשר מתועדים במהלך סיקורם של המהפכה הגדולה במצרים.

על ידי ראיונות עם עיתונאים רבים מהעולם הערבי וקטעי ארכיון של מאחורי הקלעים של עבודתם של אבו עאזם ושל פאייד, הולך ומודגש ההבדל הבולט בין שתי נקודות המוצא של רשתות הטלוויזיה החזקות הללו: אל ג'זירה בעלת גוון חברתי חזק ולכן סיקרה בהתלהבות גדולה יותר את המהפכה, בעוד שאל ערבייה נחשבת מאופקת יותר וסיקרה זאת באופן אדיש יותר. כך, דרך תמונות נדירות שרובנו טרם ראינו של ההפגנות המטורפות שהיו במצרים בעד משפט פומבי למובארק ונגד השלטון הצבאי שתפס את מקומו, עובר ניחוח חריף של תהפוכות עולם אשר סוקרו באופן שונה כל-כך בין שתי הרשתות. הדמיון בין המטרות האזרחיות במצרים ובישראל אינו מקרי - לפעמים נדמה שהמציאות אפילו הולכת ונעשיית דומה, אבל בעולם הערבי יש מאבק מגוון יותר על תשומת ליבו של הצופה. אולי בקרוב יהיה גם אצלנו.

גם לכם יש הערות על טלוויזיה? שתפו אותנו בפייסבוק