בין כל מגוון האירועים, ההוצאות והמסיבות שידע חודש אפריל, בו יצאנו לפגרת חגים, אין ספק כי היה זה דווקא סטטוס פייסבוק שהחסיר מליבנו פעימה והכריח התייחסות מצדנו. "חברים יקרים, אנא! תנו לי להיות. הגיע השעה שלי סוף כל סוף להיות עצמי" היא שורה הפותחת מונולוג בן 800 מילים אשר גרף כששת אלפים תגובות עד כה מכל רחבי העולם. "זאת לא פרישה, רק התפטרות!" מפציר דני טנגליה במעריציו הרבים לאחר שהוא מונה מוקדי מסיבות קרובות שיתבטלו ולכל הפחות בתקופה הקרובה לא יצאו לפועל. "הגעתי לפסגת הקריירה שלי במוזיקה, חציתי למעלה ממיליון מייל ברחבי השמיים וכעת אני מוכרח לעצור". החיים בלופ בהתקף חרדה, מצדיע במיקס מחווה לדני טנגליה.
כמו רבים מתקליטני ארה"ב האגדיים גם טנגליה גדל והחתנך על ברכי מועדון הפארדייז גארג'. כמה ערבים בעלומי נעוריו בו זכה לצפות בלארי לאבן על העמדה הנחילו עבורו את עקרונות היצירה בעזרת תקליטים. אך בעוד שניו-יורק היתה עמוסה כשרונות מקומיים אשר התחקו אחר אותו חזון, טנגליה בן ה-24 מקבל הצעה לעקור דווקא למיאמי באמצע שנות ה-80 ואורז מזוודה. הקרקע הבתולית של מיאמי מקבלת בזרועות פתוחות את סגנון התקלוט האמריקאי שטנגליה מייבא ממולדתו וזוכה לאהדה אדירה. לימים מיאמי תזכה למעמד מיתי בתרבות המועדונים בזכות זאת, ובהנהגתו של טנגליה גם תערוך מדי אביב משנות ה-90 ועד היום את ועידת המוזיקה שלה (WMC) בה מסיבות המרתון בכיכובו נחשבות למאורע המרכזי.
בשובו לניו יורק בתחילת שנות ה-90 טנגליה מתחיל את צעדיו הראשונים בהפקת מוזיקה מקורית משלו וכמובן רימיקסים. אחת החלטורות הראשונות בהם זכה טנגליה להתבקש לערוך מחדש שיר פופ, היה עבור הסינגל "(World (The Price Of Love" של ניו אורדר. הלהקה החליטה לסרב בנימוס לגרסא שערך טנגליה עבורם, אך מאחר וטנגליה השתמש במעט מחומרי הגלם המקוריים של השיר הוא ביקש רשות מהלהקה להוציא את הרימיקס כיצירה מקורית שלו. הוא נענה בהסכמה. התוצאה לימים תהיה "Bottom Heavy" (1994) הסינגל הראשון של טנגליה כאמן מקורי ותקליט אשר מהווה אבן דרך מוזיקלית חלוצית עבור מה שרבים מכנים "ניו-יורק האוס". סימן ההיכר העיקרי של טנגליה יהיה - מלבד כמובן כובע המצחיה שתמיד לראשו - תקלוטי המרתון שלו המתפרשים על פני 12 שעות, מנהג אשר הכניס אותו לספר השיאים של גינס כתקליטן שהופיע הכי הרבה זמן ברצף.
למרות שביקר כאן בסך הכל פעמיים בכל 40 שנות קריירת התקלוט שלו, החותם של טנגליה על ישראל משמעותי בצורה יוצאת דופן. "בשבילי, דני טנגליה הוא הדי ג'יי הכי טוב בעולם. יש הרבה טוענים לתואר, חלקם אפילו רציניים, אבל בעולם שלי, טנגליה הוא הסנדק". מספרת שרון בן-עזר (די ג'יי אליוט) שנמנית לצד תקליטנים ישראלים רבים נוספים דוגמת אביחי פרטוק, עופרי גופר, דני תובל או דני בר (ז"ל) בהערצה חסרת תנאים למי שעבורם משמש טנגליה מורה דרך רוחני.
אך לא רק עבור תקליטני תל-אביב טנגליה נחשב לגיבור תרבות. גם אם תשאלו את שמעון שירזי, אחת הדמויות המשפיעות ביותר על תרבות המועדונים הישראלית, מי הוא התקליטן האהוב עליו בכל הזמנים סביר להניח ששמו של טנגליה יעלה במהרה. אנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו לשעה של קמצוץ ממיטב הנעימות והזמרות שטנגליה העניק לנו במשך השנים בין אם ברימיקס לגרייס ג'ונס, מדונה או דפש מוד ובין אם בקטעי ההאוס השבטיים שכל כך מזוהים עם הסטים שלו. תנוח דניל'ה, באמת שיהיה לך בכיף. אבל תחזור ומהר!
האזנה נוספת:
Danny Tenaglia - Essential Mix
Danny Tenaglia - Monegros Festival
Danny Tenaglia Live @ Avalon, Boston
Danny Tenaglia Live @ Clorophilla, Italy
הפלייליסט
00:00 Danny Tenaglia - Elements (Twisted) (1997)
04:40 Yoko Ono - Walking On Thin Ice (Danny Tenaglia Renix) (Parlophone) (2003)
11:35 Danny Tenaglia - Bottom Heavy (TRIBAL America) (1994)
15:25 Grance Jones - Feel Up (Danny Tenaglia Remix) (Great Jones) (1994)
20:45 First Choice - Double Cross (Danny Tenaglia Remix) (Salsoul Records) (1993)
26:40 Danny Tenaglia Feat. Byron Stingily Why Can't You Be Real? (Nervous Records) (2000)
33:33 Kings Of Tommorow - Finally (Danny Tenaglia Remix) (Distance) (2001)
42:53 Depeche Mode - I Feel Loved (Danny Tenaglia Remix) (Mute) (2001)
56:48 Danny Tenaglia and Celeda - Music Is The Answer (Twisted America) (1998)