פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אבנר גדסי בן 60: "לא ידעתי להתמודד עם ההצלחה"

      מרחם על אייל גולן, סולד מהמוזיקה של היום ויודע שהוא היה מסוגל ליותר. אבנר גדסי חוגג 60 ומשתדל לא להביט לאחור, גם לא על הלהיט שנתן לזוהר ארגוב. ראיון בלעדי

      הישגיו הרבים של אבנר גדסי לא הספיקו לו כדי שיהיה חלק מההצלחה הגדולה של המוזיקה המזרחית בשנים האחרונות. ערב יום הולדתו ה-60, גדסי לא מופיע בקיסריה או היכל התרבות והוא אפילו לא בטוח מתי ייצא האלבום הבא שלו. לעומת בני דורו, ישי לוי, שלומי שבת ואחרים, הוא בכלל לא עומד בקצב, שלא לדבר על הזמרים הצעירים כמו אייל גולן, משה פרץ או עומר אדם. בעוד האחרים דואגים להישאר תמיד עם האצבע על הדופק ומספקים פרויקטים חדשים סביב השעון, אלבום האולפן האחרון של גדסי עם שירים מקוריים, "אתה לי ילד", יצא לפני 15 שנה.

      אבל גדסי לא מתלונן וגם לא מחפש אשמים מלבד אחד – הוא עצמו. "נכנסתי למוזיקה ממש במקרה, לא חלמתי להיות זמר", הוא מספר. "ההצלחה הגיעה אלי בהפתעה מוחלטת. שרתי וכתבתי בשביל הנשמה שלי ובשנת 72' הגיעה אלי פנייה מחברת תקליטים ומשם כבר נכנסתי לטירוף. זה היה שוק בשבילי. ההצלחה סחררה אותי. הפרסום, הכסף הגדול, לא ידעתי להתמודד עם זה".

      כמה גדול כבר היה הכסף הזה?

      "ערימות. אני מדבר איתך על ים של מזומנים. היינו שמים את הכסף בגרביים, מתחת למזרון ולא ספרנו את זה בכלל. לא ייחסנו לזה חשיבות. ישבנו בבית ואם חבר היה צריך לקנות משהו, הייתי שולח אותו לחדר שיייקח כמה שהוא רק רוצה מתחת למזרון. ככה התנהלו החיים שלי. רק מאוחר יותר קלטתי שזאת עבודה ודרושה משמעת. זה לא היה בשבילי, אני רוצה לעשות מוזיקה באהבה וסבלנות. אני פרפקציוניסט, זה הרג אותי לגמרי הקטע הזה שלי להיות כל כך פדנט. אצלי כל דבר שיוצא מהידיים, חייב להיות מושלם. הנה, עכשיו סיימתי לעשות שיפוצים בבית, תראה את הידיים שלי מלאות בחתכים. ברגע שהתחלתי לעשות מוזיקה ופתאום יש לוחות זמנים של הפקה, הרגשתי שאני לא בנוי לטירוף הזה".

      זאת אומרת שאתה לא מקצוען?

      "מקצוען בקצב משלי. מבחינת ההשקעה, אני מקצוען לגמרי, משקיע את כולי, בלי פשרות. הבעיה היא שאני רוצה לעשות את זה בלי להשתעבד, בלי להיות מחויב וזה מתנגש. לכן היום אני מעדיף לעבוד לבד, בקצב משלי".

      זה מתוך בחירה או שלא קיבלת הצעות מחברות תקליטים?

      "לא רוצה חברות תקליטים. רק אחרי השנים הגדולות הבנתי כמה שעשקו אותנו, רימו וגנבו מאיתנו בשנים האלה בכל מה שקשור לרווחים מאלבומים, זכויות וכיוצא בזה. לא ידענו כלום. היום אני מעדיף שהכל יהיה קרוב אלי. בניהול שלי, כשהכל ברור לי מול העיניים".

      אבנר גדסי (ברני ארדוב)
      מקצוען לגמרי, אבל בקצב שלו. אבנר גדסי

      הוא מופיע חמש פעמים בחודש, בממוצע, בעונות חזקות לפעמים יותר. רחוק מאוד מחמש ההופעות בשבוע של שלומי שבת למשל או ה-160 אלף שקל של אייל גולן ביום העצמאות. "גם הופעות הן לא עניין פשוט בשבילי. זה לוקח חצי ממני", הוא מסביר. "אני מרגיש שהגוף שלי נחצה לשניים וממש מתנתק ממני. זה לא אני. פתאום אני הופך למישהו אחר, שמגיע לבמה באקשן ובחיים הפרטיים שלי, אני לגמרי לא כזה. ההופעות דורשות ממני תעצומות נפש אדירות. אני מותש לאחר מכן".

      אתה מקבל הזמנות לחתונות ואירועים משפחתיים?

      "זה לא בשבילי. מדי פעם מגיעות פניות כאלה ואני מסרב בנימוס. זה קל מדי ואין לי אתגר בהופעות כאלה. לתת שעה של חפלה, ריקודים וללכת זה לא עושה לי את זה".

      אבל אתה לא מיליונר. אתה צריך להתפרנס.

      "בכלל לא מיליונר ואפילו לא קרוב לזה. אתה רואה איך אני, בלי יותר מדי דאווין, לא צריך הרבה, נהנה מהדברים הפשוטים. פשוט הגעתי למסקנה שגם אם אני אעבוד ואופיע שלושים פעם בחודש, עדיין בסופו של דבר זאת תהיה אותה הכנסה. הרי כדי להגיע למצב כזה, אתה צריך להרים מסביבך מערך של אמרגנים, מפיקים, מנהלי במה ולוגיסטיקה שנוגסת מהעוגה ומה שנשאר לזמר זה כלום. הרי כמה אתה חושב שהכוכבים מרוויחים בסופו של דבר? אני אומר לך שלא הרבה ובטח שלא את הסכומים שמתפרסמים".

      לפי התכנון שלך, זה המקום שראית את עצמך בגיל 60?

      "איזה תכנון? מי תכנן בכלל? הכל הגיע אלי בהפתעה מוחלטת. מבחינתי, עצם זה שאני היום במוזיקה ועשיתי מזה קריירה, זה הישג. זה נס".

      מצד אחד אתה מדבר על זה שאתה לא רוצה להשתייך לחפלות קלילות ואתה מעדיף עומק ומצד שני השתתפת בפרסומות לביטוח ישיר. היו טענות על הקמפיין הזה שהזמרים בעצם הוזילו את האמנות שלהם.

      "השתתפתי בזה קודם כל כי זה משהו שעוד לא עשיתי לפני כן. רציתי גם איזה מזכרת. כל עוד אני יכול. הסרטון גם היה ברמה מאוד גבוהה. לא נשארתי בתחתונים כמו זמרים אחרים. את זה לא הייתי מסכים לעשות. אז קצת נרטבתי בגשם, לא נורא. דווקא זאת היתה חוויה מעניינת".

      דרך אבנר גדסי, אפשר להבין טוב יותר את הבעיה הגדולה שבהגדרה "מוזיקה מזרחית". הרי, גם גדסי וגם עופר לוי, נכנסים יחד לאותה הגדרה ובכל זאת ההבדלים ביניהם עצומים. בתחילת הקריירה שלו, גדסי נפל בין הכיסאות וגם היום, הוא פתאום לא מוצא עצמו בנוף הנוכחי. "יש לי ים של לחנים ועדיין אני לא מרגיש איתם שלם", מספר האיש שביצע את "נפרדנו כך", שיר שהוא ברית היסטורית בין הז'אנר המזרחי לרוקנרול.

      "אין לי בעיה להרביץ שירי חפלה ולצאת להופעות, אבל אני לא מרגיש שיש לי חיבור עם זה. להופיע מול הקהל הצעיר ולשיר שירים שהם לא מתאימים לי, לגיל שלי, למי שאני. כשהתחלתי לא ידעו איך לאכול אותי, עברו עשרים שנה עד שמצאו הגדרה ואמרו שאני מייצר את מוזיקת הנשמה של ישראל. גם היום אני רוצה לייצר משהו חדש ובאלבום האולפן האחרון שלי 'אתה לי ילד' חיברתי בין נגינת עוד לרוק. יכול להיות שזה חדשני מדי והייתי צריך ללכת על כיוון יותר ברור. באווירה סטלנית, ערבית, עם כינורות וכלים אופייניים. האלבום הזה הוא מבחינתי הפספוס הגדול של הקריירה. הפספוס הזה באיזשהו מקום, הכניס אותי לעצירה וחשיבה מחדש".

      בכל זאת, עברו 15 שנה מהאלבום "אתה לי ילד", אתה לא יכול למצוא לעצמך איזה שביל מוזיקלי שבו תמצא את עצמך? הרי גם שלומי שבת וישי לוי הם בגיל שלך.

      "להם זה מתאים, כי הם יותר מחויבים לקריירה שלהם. הם עובדים בזה ממש, חיים את הקריירה ולא מרפים. אני רוצה לנוח אחרי העבודה. למדתי מאבא שלי שאם עשיתי משהו היום, מגיע לי לשבת, לנוח, ללעוס גת וליהנות. אין דברים כאלה בעולם המקצועני של היום. תאמין לי אני מרחם על אייל גולן, לא מקנא בו בכלל. המקום שבו הוא נמצא זה לא פשוט. הוא בפסגה הכי גבוהה שיש ולא קל להחזיק שם מעמד, זאת מחויבות אדירה. לי זה לא עשה טוב בכלל, אני השתגעתי מזה".

      בזמן הזה המוזיקה משתנה יותר ויותר. אתה מתחבר למה שקורה היום?

      "קשה לי להתחבר ממש למוזיקה של היום, כי אני לא שומע בה משהו ישראלי שלנו, הכל מגיע מבחוץ, יוון, טורקיה, מדינות הבלקן וחבל לי. אני יכול להבין מאיפה זה מגיע. הרצון לייצר משהו מיידי, מהיר שיוביל אותם לחתונות, לאירועים, זה ברור. הם נמצאים בתחרות גדולה מאוד, לחץ ולכן מייצרים שירים בעלי גוון דומה שאין ביניהם הבדל. את המהירות הזאת והתחרות, אפשר גם לראות במציאות שאליה הגענו. השתייה, האלימות, הפשע, זה משהו שלא היה בתקופה שלנו".

      בעבר לא היתה פשיעה? לא היתה אלימות? לא היו עבריינים?

      "היתה פוזה, לא פשיעה אמיתית. כל אחד היה עושה דאווין, מכות פה, מכות שם וזהו, לא יותר. היינו בשכונת התקווה עם מכוניות עושים רעש, היום זה כבר יוצא משליטה".

      וזה קשור לשירים?

      "דרך השירים, התרבות, אפשר לראות את המציאות. זה לא שהשירים חס וחלילה מדרדרים את הנוער, ממש לא. הכוונה שלי זה שאין סבלנות לשמוע משהו אחר, שונה. אין הקשבה, לא נותנים זמן ולכן גם הזמרים צריכים לייצר, מחויבים להביא לקהל משהו מאוד ברור וחד מימדי".

      אחד הסיפורים שמייצגים יותר מכל את ההחמצה בקריירה של אבנר גדסי קשור בלהיט ענק שלו – שהוא כלל לא ביצע במקור: "נכון להיום", אחד השירים המבריקים של זוהר ארגוב ושיר רוק-מזרחי מושלם, הולחן על ידי גדסי וכל התהליך מלווה בסיפור מיוחד: "זוהר ארגוב היה מסתובב איתי בהופעות בתור זמר חימום ותמיד אמר לי שהוא רוצה ממני לחן", מספר גדסי. "הוא שיגע אותי על זה. אמרתי לו שיביא לי טקסט. יום אחד הוא בא אלי לבית עם השיר הזה. במקום ישבנו ויצא לחן שמאוד אהבתי. שרתי אותו ורציתי את השיר הזה אלי להקליט בעצמי. אבל זוהר לא ויתר, התעקש והזכיר לי שנתתי לו מילה כשהבטחתי לו לחן ממני. נאלצתי לוותר".

      אתה מבין את גודל הפספוס?

      "תשמע, הלחנתי את זה בכמה דקות. כל השירים הגדולים יוצאים לי בחמש דקות".

      את האמת אבנר. כמה אחוזים מהיכולת שלך ניצלת עד היום?

      "אפילו לא חמישים אחוז. יש בי עוד הרבה לתת. אני יודע שהאשמה היא בעיקר עלי".

      מהו השיר הגדול ביותר של אבנר גדסי? שתפו אותנו בפייסבוק