זה מקל או שאתה סתם שמח לראות את איריס בר-און?
1. עצרו הכול, יש עוד אי. אני חוזרת, יש עוד אי שבו שוהים המודחים. הם לא באמת מכבים את הלפיד, צועקים "מונגה!" והופכים לקצף גלים. הם רק עוברים לאי נוסף, ואחר כך מקבלים הזדמנות לחזור לתוכנית. הלם. שמישהו יחזיק את פרסטר כי מרוב הפתעה נשרו לו שתי צלעות ואפנדיציט.
אז מי ישוב למשחק דורון ג'מצ'י או איריס בר-און? ההחלטה תוכרע על ידי משימת הדברים הנופלים שוב ושוב באופן מתיש. כל אחד מהם בוחר חבר שבט שיילחם למענו במשימה: איריס בוחרת את עזאם הלהוט לפצותה, וג'מצ'י בוחר באושרי הלהוט להעיפו. איזה מתח, אפשר לחתוך אותו במגבון לח.
2. משימת הדברים הנופלים שוב ושוב באופן מתיש יוצאת לדרך. בינתיים, אנחנו זוכים להצצה אל עתידנו המר, במקרה שג'מצ'י יודח סופית ואיריס תחזור למשחק: עתיד שעשוי כולו מבדיחות סקס של דודה צוהלת. "טיהיהי, אתה יודע שזה קשה לשמור על דברים זקופים לאורך זמן..." היא קורצת לג'מצ'י כשאושרי מנסה להעמיד את קלפי האבן שלו על מסלול המשימה. "טיהיהי, תבוא אליי אחר כך אני אלמד אותך כמה דברים", היא קורצת לעזאם המתנשף. דמיינו את הפרקים המצפים לנו אם איריס תחזור אל השבטים. "טיהיהי, האגוז קוקוס הזה 'קשה'... ושעיר!"; "טיהיהי, האורז הזה לא מספיק 'רטוב', צריך אולי 'לחמם' אותו עוד קצת, ואז 'לערבב' אותו עם 'כף'..."; "טיהיהי, אני מודחת... זה חרוז של 'תחת'..." כבר עדיף פסיכו כמו ג'מצ'י מאשר צהלות ה"בואו מהר חברלעך, מצאתי משהו ארוך וקשה כדי להגיד עליו משהו מיני!" של איריס.
אבל הפסיכו הודח סופית. כצפוי, אושרי לובש את פרצוף ה"דהההה, זה נופל לי!" והכשיל את עצמו, והסקסולוגית הלאומית נשלחה ל"אי התקווה" כדי ללקט פאנצ'ים מבעוד מועד. באמת תודה, אושרי.
לזוג מ"טיטאניק" לקח יותר זמן להתאהב
3. לדאבוני פספסתי קצת את החזרה מפרסומת בגלל קרייסס במטבח, כך שפספסתי לחלוטין את ראשית צמיחתו העדינה של הרומן הקסום בין אנה לתורג'י. משום מה כשחזרתי לסלון, היא כבר היתה שקועה עמוק בווידוי אהבה מרגש ותורג'י היה שקוע עמוק בלהגיד לה "סבבה זרמתי". לא היו ניצנים כלשהם לסיפור האהבה הגדול מהחיים מהפרומואים, ישר קפצנו לפרק 38, קצת לפני פרק החתונה והלקט.
אבל בינתיים האהבה פורחת. השניים מחליפים חיוכים, פוסעים על החוף, חולקים מילקשייק תיקנים. "איזה כיף", סומר תורג'י מעונג, "יש לי מישהי שמוצאת חן בעיניי, ואני הולך לבלות איתה עוד חודש שלם, 24 שעות ביממה, בלי פלאפון, בלי חברים, בלי עבודה, בלי לאן ללכת..." אלוהים, שמישהו יציל אותו! קדימה, אשכול בשל של תמר הינדי, תיפול מהעץ על המפרקת שלו לפני שיהיה מאוחר מדי!
4. משימת משהו נוספת, המתח בעיצומו. אסור שענבל תנצח כי היא מדברת הרבה וצריך להדיח אותה, אבל מכיוון שתורג'י תקע את המקלות שלו בחורים הלא נכונים (ואיריס באי התקווה, איזה בזבוז של בדיחה!) ענבל עוקפת ומנצחת, וזוכה בחסינות אישית. שזה אומר שהראל מויאל ("ניתן לקהל להחליט! הנה, הם יושבים ממש שם על העץ הכחול הזה") על הכוונת במקומה, ועומד להפוך לקצף גלים.
ענבל רוצה להצילו, ולוקחת את עזאם למונולוג פורה של יומיים וחצי לשכנע אותו להצביע תורג'י. מויאל אחראי על השכנוע של פרסטר, אבל מפליא פחות ברטוריקה שלו מענבל. הוא סתם מתחנן בקול מצחיק "אני פונה ללב שלך" ומקבל חזרה "מצטער, ביוש". הערב יורד, השבט יוצא לדרך ואושרי כהן מראה להם את התחת, הסמל המסחרי של שבט דאנג מאז בוקי נאה, והמועצה מתחילה.
למי צלצלו הפעמונים?
5. והגענו לרגע השיא של הפרק: נפילתה של ענבל. בהתחלה, כשתקפו אותה בהאשמות, היא זרחה משמחת מלחמה, ענתה בעוז, שטפה בזעם, ואז קמה ממושבה ובהדרת כבוד טרגית מסרה את שרשרת החסינות שלה להראל מויאל. אבל כמו מלכות הכיתה הביצ'יות, שרק אחרי שהן שוברות אותך הן מעניקות לך את החמלה היוקרתית שלהן, חברי השבט מתעקשים שהיא תישאר איתם כדי ללמוד קצת לקח. אילוף הסוררת. הענקנו לך חיים, עכשיו תהיי נחמדה, ולמען השם, תפסיקי עם הפוזות הטרגיות האלה, את נראית מגוחך. וענבל הרכינה ראש, והשחילה עליו בחזרה את שרשרת החסינות. "תודה", אמרה לאויביה המרים, "תודה על המראה ששמתם מולי הערב". שטויות, שמחנו לעזור.
הטיפ של בוקי:
אל תיכנסו לתחתונים של אנשים לפני שווידאתם שהם השאירו לכם את המפתח בכניסה.
ומנחה "רוקדים עם כוכבים" היה אומר:
ומילה מהמודח:
"אני דורש ספירה חוזרת של הסמסים"
הציטוטים:
"זאת ההזדמנות לתת לאישה הזאת סוכרייה" (עזאם על איריס בר-און, בגינה חשוכה)
"אני מבסוט עליו אבן אש" (עוד חידוד מבית מדרשו של איתי-אלוהים-סתום-כבר שגב)
"איפה הגבולות בין המשחק למציאות?" (מיכל זוארץ מתקשה להשלים עם קיומו של גשם במציאות)
"אם היו אומרים לי תבחר סטייק או זה, הייתי אומר זה" (תורג'י משורר האהבה של זמננו)
"עושה לי פרצוף כאילו רצחתי את ארלוזורוב" (בוקי על נטלי. לא, רק לא את ארלוזורוב!)
"אני לא תוקע לך סכין בגב. אני תוקע לך סכין בבטן" (פרסטר מדייק)
"אני צריך מתורגמן. אני לא מבין כלום ממה שהיא אומרת" (עזאם עזאם לא דובר גבריאלית)
"לבדי!!! מתהלך מתפתל מאהבתי!!!" (מויאל משאיר אותנו עם חומר למחשבה בנאום המודח שלו)
"וכשאת מחייכת!!! גאוותי!!!" (אה, רגע, הוא עוד לא סיים)