תוכניות פתיחת העונה של "כוכב נולד" הן בדרך כלל טור דה פורס של אחת המכונות המשומנות ביותר של ערוץ 2 מאז היווסדו: מה שנגמר בסופו של דבר במשדר גמר מייגע מתחיל רענן עם עריכה קצבית, סיפורים מפתיעים, שופטים חדים והתחושה שבסופו של דבר, יש על מי לסמוך. הציפיות האלו התגברו נוכח נתוני הפתיחה של משדר אמש (שלישי): בצדק, הפקת "כוכב נולד" הדגישה את הישג ההגעה לעונה עשירית, שינויים בפורמט נעשו ושופטים חדשים ונכונים צורפו. הכל היה מוכן.
אבל באופן עצוב למדי עבור מי שאוהב את התוכנית וחושב שהיא תרמה לתרבות הישראלית, כמו החתום מעלה, "כוכב נולד" נפתחה בתצוגת תכלית של כל מגרעותיה, כאילו נבחרו במיוחד על ידי פרקליטי שטן: ראשית, ביחס לקצב המסחרר שנדרש מטלוויזיה מסחרית כיום, "כוכב נולד" נעה בקצב של משאית בעולם של מכוניות ספורט. ב-45 הדקות הראשונות הוצגו ארבעה אודישנים בלבד, קצב שב-"The Voice" הספיק כדי למצוא נבחרת לעונה. כל מתמודד זכה למעין סרט דוקומנטרי ממש, עם אכילת ראשים מצד השופטים שלא הביאה כבוד למתמודדים, אלא בעיקר הבליטה את אווירת המילואימניקים איתה מסתובבת התוכנית. נכון, זה מצחיק לעיתים, נכון זה הרבה פחות קר אבל זה משעמם ולא רלוונטי, גם אם ייתנו לשופטים אייפד 19; לא כל מתמודד באודישן צריך לקבל תחקיר של "עובדה" ומשוב של להקה צבאית.
גם מינון אודישוני הדאחקה הוסיף לתחושה שעם כל הכבוד למאה הקלאסיקות ש"כוכב נולד" רוצה לחזק (גימיק נחמד וקונטרה כמובן לשירים באנגלית של "The Voice"), התוכנית הולכת ומאבדת קשר עם המוזיקה של המתמודדים עצמם. והנה, כדי להדגיש את חוסר הענייניות, כל השופטים משתמשים בביטוי "איזה מתוקי/חמודי" ומעניקים להם מגנטים למקרר כאילו מדובר בבר מצווה.
אמנם תוכניות האודישנים הראשונות הן מדד בעייתי לכך, אבל עושה רושם שההשתלבות של גידי גוב ומשה פרץ בפאנל השופטים דווקא עובדת טוב: גוב מוסיף נופך ממלכתי של אוטוריטה מוזיקלית, אם כי הוא הרבה פחות ציניקן מדמותו כמנחה, למשל, אבל גם לכך אפשר להתרגל, בוודאי ביחס להשתפכויות של מירי מסיקה, מלכת המתוקי/חמודי של תוכנית הבכורה. משה פרץ, כשמוציאים אותו מילדים וילדות בני 7 וקרן פלס, מתגלה כשופט חד אבחנה וענייני, נטול גינונים ויומרה. אם יצליח בשלבים המתקדמים של העונה להגיד גם מילה רעה למתמודדים, אפשר יהיה לומר שמדובר בהברקה.
עד כמה שהשופטים יכולים להיות בעיה ב"כוכב נולד", השפעתם היא כאין וכאפס לעומת זו של צביקה הדר, שאופי ההומור שלו מכתיב למעשה את האווירה בה "כוכב נולד" פתחה את העונה: בדיחות על תימנים. עשר עונות, שדרוג בלתי נתפס של תוכניות הריאליטי-כישרונות, כלבים שעושים תרגילים של מתעמלות קרקע, כיסאות מסתובבים בלחיצת כפתור, אביב גפן מפרק לרמי קליינשטיין את הצורה - וצביקה הדר נשאר עם בדיחות על תימנים ומוניות.
באודישן הדאחקה האחרון אמש, הופיע אדם בחליפת ספיידרמן שניסה את מזלו. כמו תוכן שיווקי שקוף, ניסו להסביר לו שופטי "כוכב נולד" שאי אפשר להסתמך רק על קולו, על אף שהוא שר נחמד ושעם כל הכבוד לגימיק, הם צריכים לראות אותו לפני שיוכלו להבין האם הוא ראוי לחסדיהם. אם כך "כוכב נולד" מתכוונת להילחם באלטרנטיבה ש-"The Voice" הציגה לצופים (לפחות בחצי הראשון של העונה), הרי שהקרב אבוד מראש: הרייטינג יגיע כי מכונת הקידום משתכללת הרבה יותר מהתוכנית עצמה, אבל "כוכב נולד" שצריכה גימיקים שכאלה כדי לשרוד, עדיף לה למות.
"כוכב נולד" 10: צדי צרפתי בראיון מיוחד
"כוכב נולד" 10: מה חשבתם? ספרו לנו בפייסבוק