פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פרויקט שוק בצלאל: "הכי תל אביבי שיש"? הכי ציני שיש

      פרויקט המגורים היוקרתי בשוק בצלאל בת"א מנסה למכור אותנטיות מזויפת בעזרת קלישאות מגוחכות. מכיוון שהמתחם המעוצב צפוי לשנות לעד את אופיו של האזור – זה צורם במיוחד

      "מרקם אורבני ייחודי", "כיכר תוססת ואינטימית", "לובי מפואר בחלל כפול", "פיאצה מעוצבת ורחבת ידיים". אנשי השיווק מאחורי פרויקט שוק בצלאל לא פספסו אף קלישאה אדריכלית בסרטון שהעלו ליו טיוב לאחרונה. המילה "קלאסי" על שלל הטיותיה מוזכרת בסרטון שלוש פעמים במהלך הדקה וחצי הראשונות. לא צריך להיות מומחה בתולדות האדריכלות כדי לדעת שאין בתל אביב ולו מבנה קלאסי אחד. כל כך הרבה סיסמאות ריקות מתוכן שאמורות לגרום לאנשים לחשוב שהפרויקט הזה הוא "הכי תל אביבי שיש".

      אם כוונתם הייתה שהכי תל אביבי הוא תהליך הפיתוח המואץ שעוברת העיר במהלכו כל חלקה טובה הופכת למתחם מעוצב עם דירות יוקרה, אז הם קלעו בול. מיותר לציין שזו לא הייתה כוונת המשורר. בעזרת לוגו עם מראה מיושן-בכוונה ואיורים כאילו-וינטג' של מאיר דיזינגוף, שאול טשרינחובסקי ועוד דמויות מהרחוב התל אביבי, הם מנסים למכור אותנטיות מזויפת שפונה לתל אביב האשכנזית של פעם. ואף מילה על כרם התימנים שנמצא מרחק יריקה.

      את שיא השיאים של הקלישאה המגוחכת הזו אפשר למצוא לקראת סוף הסרטון. הדמיה ממוחשבת ומלוקקת להחריד מראה את עיצוב הפנים המוצע של אחת הדירות. הקירות עשויים לבני סיליקט. אבל היום לא בונים עם סיליקט. מקסימום מדביקים סיליקט על קירות הבטון. ובכלל, קירות בתוך דירה עם לבני סיליקט חשופות הם טרנד של השנים האחרונות. האדריכלים המודרניסטים שבנו את תל אביב היו מאוהבים בטיח.

      השאלה האמיתית היא כמובן מה יעלה בגורלו של שוק בצלאל, שעל שמו נקרא המיזם הגרנדיוזי. הפרויקט עצמו ממוקם על חורבות חניון המכבי וכביכול לא נוגע בגדות שבהן נמצאות חנויות הבגדים. למעט דוכנים ספורים שהיו ממוקמים במרכז ונהרסו, השוק אמור להישאר כמו שהוא. זאת כמובן אם החנויות יצליחו לשרוד אחרי שתסתיים הבניה.

      בכל הכתבות הרבות שכבר פורסמו בנושא, הסוחרים מרבים להתלונן על ההשפעה ההרסנית שיהיו לעבודות על כמות האנשים שפוקדים את השוק. הם טוענים שהרעש, הלכלוך ובעיות הגישה לאזור יפגעו בעסקים פגיעה בלתי הפיכה. אם להודות על האמת, התלונות האלו לא מחזיקות מים. רעש, לכלוך ובעיות גישה הם מנת חלקו של שוק בצלאל כבר שנים ארוכות.

      הבעיה נמצאת באופי החדש שיהיה במתחם כשהפרויקט היוקרתי יפתח דלתותיו לדיירים החדשים והמבוססים כלכלית. אלו יביאו איתם שינוי מהותי בתמהיל הייחודי של האזור. יש לזה שם, ג'נטריפיקציה, והיא מתרחשת כאשר אוכלוסיה חזקה מגיעה לאזור חלש, משפצת ומשפרת אותו ומעלה את מחירי הקרקע והנכסים. כשזה קורה, וזה קורה באופן טבעי ובלתי נשלט, התושבים המקוריים של האזור מוצאים את עצמם בחוץ עוד בטרם יספיקו להגיד "קלאסי". זה קרה בנווה צדק, זה קורה בשוק הפשפשים וככל הנראה זה יקרה גם בשוק בצלאל. אפילו בשוק הכרמל הסמוך יש כבר סניף של חנות הטבע היאפית ניצת הדובדבן. אפשר להיות בטוחים שניצת הדובדבן היא רק הניצן הראשון של הגלגול החדש והיוקרתי של האזור כולו. המילה "אותנטי" שנשמעת בסרטון מתרוקנת מכל תוכן והופכת לציניות במיטבה.

      פרויקט בצלאל , פרויקט אדריכלות, מאי 2012 (יח"צ)
      לא חייבים להכניס אוכלוסיה חזקה ועשירה כדי לגרום להתחדשות עירונית. הדמייה של פרויקט בצלאל (צילום: יח"צ)

      כמה חבל שהמוחות באגף התכנון של עיריית תל אביב לא מצליחים לחשוב על פתרונות יצירתיים יותר כדי להשיג התחדשות עירונית. פתרונות שיצליחו לשמור על המרקם העירוני הקיים. יש עוד דרכים, מלבד להכניס אוכלוסיה חזקה ועשירה, כדי לגרום להתחדשות של אזור מסוים. היה אפשר לקצץ אחוזים בודדים מכל אחד מהפרויקטים הגרנדיוזיים שנעשו לאחרונה בעיר (הבימה וכיכר התזמורת, האגף החדש של מוזיאון תל אביב, בית העיר, נמל יפו והרשימה עוד ארוכה) ולהשקיע אותם בשיפוץ שוק בצלאל, בשדרוג התשתיות וביצירת כיכר עירונית שלא נמצאת למרגלות מגורי יוקרה.

      אבל כיכר שכזו, במימון העיריה, לא מכניסה כסף. 150 דירות חדשות, שטחי מסחר, וחניון עם 600 מקומות מכניסים לקופת העיריה הרבה יותר כספי ארנונה. וזה עוד מבלי להזכיר את הסכום שבו נמכר המגרש. היה גם אפשר להפוך את שטח הפרויקט להרחבה של שוק בצלאל ולבנות שם תשתית ראויה ומודרנית, יחידה במינה בתל אביב, שתכיל שוק מלא חיים ואנשים. מצד שני, כיכר עם מזרקות ו"בתי קפה באווירה אירופאית", כדברי סרטון התעמולה של הפרויקט, מצטלמת טוב יותר.

      אפרופו כיכר, סביר להניח שחודשיים אחרי שיאוכלסו הדירות, מוקד העירייה יוצף בטלפונים של דיירים זועמים שלא יאהבו את העובדה שאנשים יושבים בלילה בכיכר שמתחת לחלונם ועושים מה שאנשים עושים במרחב ציבורי. כך שגם מי שההדמיות המלוקקות של הכיכר עושות לו חשק לראות את הפרויקט הגמור, כנראה שלא יוכל לשבת בערב תחת אחד העצים ולנהל שיחה ערה. אם רוצים לשוחח, מוטב שילכו לגן מאיר הסמוך, יתרוצצו עם הכלבים, ויניחו לבעלי הממון לישון בשקט. זה הכי אותנטי.

      מה אתם חושבים על הפרויקט במתחם שוק בצלאל? שתפו אותנו בפייסבוק