החברות על פי תורג'י
1. משהו לא טוב עובר על שבט טיניום. בכל פרק מתרומם משם איזה פסיכופת אחר שרוצה לחנוק את כולם בשנתם, רצוי עם הטחול המדמם של תורג'י. כולם אפופים הזיות רדיפה. או שזה משהו במים שהם שותים (ולכן צמד תורג'י-אנה מוגנים מפני ההרעלה, כי הם ניזונים זו ממיציו של זה) או שמדיניות האהבה של ברית ה"טרללה-אנחנו-חמודים" לא ממש עובדת על הנתינים, להיפך. בזמן שתורג'י שוב צוהל "הי חבר'הלך, רוצים לשמוע שיר על חשיבותו של ערך החברות?" עזאם עזאם כבר מגלף לעצמו אקדח מקוקוס לצרכי התנקשות. כשתורג'י פוצח ב"כעת אשיר לכם פירוט, על חשיבות ערך החברות, גם בשינה גם בערות, לה לה לה ערך החברות", ענת כבר בתכנוני בגידה מתקדמים.
2. וכך, שסועים ומתורג'מים, מגיעים חברי טיניום למשימת חסינות מול שבט דאנג. כל שבט אוחז עדיין במשרת שלו מהשבט השני דאנג עם עזאם, טיניום עם פרסטר והם אמורים להשתתף איתם במשימה. לא ברור מה האינטרס של משרת מהשבט השני לנצח במשימה של השבט המתחרה הרי אם המתחרים יגיעו באשמתו למועצת השבט, והוא יוכל ללמוד על הדינמיקות הפנימיות שלהם ואף להצביע, הרי זה בונוס יוצא מן הכלל. למזלם של שבט דאנג, עזאם ממילא רוצה לבגוד בחברים שלו, ואין לו כל דילמה. המשימה היא לבנות מגדלים גבוהים מקוביות ולשמור שהמגדל יישאר זקוף במשך 5 שניות לפחות, בלי ליפול. תודה לאל שאיריס בר און לא פה לטרחן על זה בדיחה. הדאנגים מנצחים, וגורלם של טיניום נחבט עוד חצי מטר אחד לתהום, וכבר בקושי אפשר לשמוע את תורג'י מזמר "גם בזימבבואה, גם בביירות, לה לה לה ערך החברות".
3. אחרי המשימה, שבים הראל מויאל וענבל גבריאלי מאי התקווה כדי להילחם על זכות השיבה לתכנית. ענבל בוחרת את מיכל זוארץ, הראל מפתיע ובוחר במשה פרסטר. "אני מאמין בך", הוא אומר בדמעות הוד, שניה לפני שהוא מיילל בטסטה "אני לא יודע מה חשבתי לעצמי". למזלו, המשימה היא "להצליח לצבוע איברים של היריב" (?), ולפרסטר יש הרבה פחות איברים מלמיכל, אז הוא מנצח. הראל חוזר לאי התקווה, כפי שימשיך לעשות כל חייו. פרסטר הלום מעצמו. גם ניצחון במשימה, גם חסינות, גם להיות משרת. השבוע הכי טוב בחיים שלו. אם יום אחד יתמזל מזלו גם לבקר במועדון של איתי תורג'מן, חייו יהיו שלמים.
4. אנו נשארים עם שבט טיניום, כי שבט דאנג לא ממש התקיים בפרק אתמול למעט הבלחות קצרות של איתי עושה צחוקים, בוקי עושה שמייח ועזאם עושה פרומואים לערוץ 10. בטיניום, ברית הטרללה-אנחנו-חמודים של ענת, תורג'י ואנה מתחילה להיסדק. תורג'יאנה הופכים לזוג צמוד ("הוא אומר לה אני הולך לחרבן, היא אומרת לו בתיאבון", כפי שסיכם עזאם את הזוגיות) וענת מרגישה כמו גלגל שלישי. שזה מספיק מביך, להיות החברה שתמיד נתקעת לזוג באמצע ועושה להם הפעלות קבוצתיות בזמן שהם מעדיפים מין. אבל כאן זה אפילו יותר מסוכן, ובמקרה שיישארו רק שלושתם בשבט, היא לא תרגיש בטוחה (למרות שאם יישארו רק שלושתם בשבט, ממילא אחד מהם יצטרך ללכת).
"אני מרגישה שאתם לוקחים אותי כמובן מאליו", היא אומרת להם, ותורג'י מתחיל להתעצבן, עוד אחת שהורסת לו את הכיף וקוטעת לו את האידיליה עם פטפוטי אסטרטגיה מבאסים. זה "הישרדות", למען השם, שבי על ערסל, קחי לך בחורה ותיהני מהחיים, למה כולם פה כל כך ממורמרים. והוא כבר פנטז לפני שהגיע לכאן איך כולם ירקדו סביבו במעגל וישירו איזה תותח אתה תורג'י, כיף לנו איתך, והוא ייכנס באמצע השיר עם קטע ראפ בנושא חברות וכו'.
5. אבל ענת לא מרוצה, והיא חוברת למיכל זוארץ, כלומר לא, היא לא חוברת בכלל. במועצת השבט אמנם יש איזושהי התחממות קלה, במיוחד כשגיא זו-ארץ שולף את השאלה הישירה, "אם תישאר רק השלישייה, מי יודח קודם". תורג'י מודה שזו שאלה שהוא מפחד לשאול את עצמו, אבל הוא לא עונה עליה. הוא ממשיך לטעון בעקשנות שהוא חבר של ענת בדיוק כמו שהוא חבר של אנה, מינוס המזמוזים. מיכל זוארץ מעיפה את הקלף האחרון שלה לאוויר: "ענת, את גלגל שלישי פה, והבטחת לשמור עליי, ויש לנו ילדים! לשתינו יש ילדים, זוכרת?! לך יש את הילדים שלך! ולי יש את הילדים שלי! ילדים! ילדים! תחשבי על הילדים! ילדיהיהיהיםםםם".
ענת מתבלבלת. אלוהים, נכון, יש ילדים בעולם, והם חמודים. מה לעשות? האם לעזור למיכל, ולבגוד בברית של עצמה? או להדיח את מיכל, למרות הילדים? ואכן, כלום לא קורה. מיכל מודחת, פרסטר שוב מרגיש אפס, תורג'יאנה ממשיכים למלוך בנחת. אבל לא לאורך זמן. עזאם, הבמה שלך.
הטיפ של בוקי
יוצא לנופש? אל תשכח לקחת איתך זוכה אוסקר אחד וגיבור ישראל אחד, כדי שהבילוי יהיה מושלם.
מילה מהמודחת
ילדיהיהיהיהיהים!
ומנחה "רוקדים עם כוכבים" היה אומר
הציטוטים
"סססעמק ערס" (עזאם עזאם בקריאת ניצחון)
"אנחנו לא ילדים! אנחנו גברים!!!" (שבט דאנג בקריאת ניצחון)
"זה יותר רטורי מרטורי" (ענבל נכשלת ברטוריקה)
-"אני אוהב אותך!" "גם אני אוהבת אותך!" (מתוך טרגדיה שייקספירית חדשה ומקריפה, "בוקי ויוליה")
"אני חייב לנצח. למען הראל, למען עצמי ולתפארת מדינת ישראל" (פרסטר מתרגש)
"אני אוהבת את ענבל, כיף לי עם ענבל ורק איתה" (ענבל)
"אם נעשה סקר, אז אני יותר סלב מאושרי" (עזאם מתבלבל בין "סלב" ל"פסיכופת")
"אני לוויין מסביב לכוכב המנצנץ הזה" (פרסטר משורר על תורג'י)
"קשה לי עם המחשבה שמישהו לא אוהב אותי" (פרסטר עובר סשן פסיכולוגי במועצת השבט)