הופעות, בוודאי הופעות בינלאומיות, נמדדות גם במקום בו הן נערכות, וחוות רונית היא לא בדיוק המקום לחגוג בו מוזיקליות מתפרצת וכישרון גדול כמו זה של רופוס וויינרייט. חוות רונית היא קודם כל לוקיישן לחתונות של האלפיון העליון, כאשר במקרה של הופעה כזו היא פוגשת אנשים ששילמו כ-300 שקל לכרטיס, לא מסוגלת להציע להם יותר מנקניקיה ב-20 שקל ובר מהגרועים שנראו בארץ, במה שרחוקה גם מהקהל שיושב באורקסטרה ותאורה קרה ולא מחמיאה.
למרות נקודת הפתיחה האיומה, רופוס וויינרייט גדול גם על המכשולים המשמעותיים כאלו, כי בלב ליבו הוא שילוב מרתק של מוזיקאי עם עומק וידע רב בסגנונות שונים ושל Entertainer- נרקומן של תשומת לב ואהבת קהל, גיי שגם סטרייטים יודעים לאהוב, סחבק ודיווה. גם אם אלבומו החדש הוא לא יצירת מופת ובוודאי לא משתווה להברקות שהביאו אותו למיינסטרים, וויינרייט לא התקשה להחזיק ערב שלם ונעים של מוזיקה מעניינת ומגוונת, שנעה בין פופ פשוט, מיוזיקל וגם קאנטרי ובלוז.
הפתיחה של וויינרייט היתה מעט מהוססת. בחסות תלבושת איומה שהיתה ככל הנראה הגרסה ההומוסקסואלית לתלבושות של להקת Kiss, וויינרייט ולהקתו עלו כשכולם חמושים במשקפי שמש ותאורה חשוכה, עם ביצוע בינוני ל-"Candles". וויינרייט נראה לא ממש מאופס, או שפשוט לא ראה היכן הוא נמצא מרוב אפלה. אבל לאחר מכן, וויינרייט שוב הראה שלפעמים הקול הוא באמת הכל, ופצח בשרשרת של שירי פיל-גוד מבית המדרש שהמציא ושבאופן נדיר, הודות לכמה קובעי טעם שדחפו אותו בזמן אמת (גל אוחובסקי, למשל), הגיעו לישראל. השיא בחלק הראשון של ההופעה היה הביצוע ל-"The One You Love", המוכר בכינויו "השיר עם ירושלים". הסי-פארט שלו היה וויינרייט במיטבו: אינטנסיבי, מחבק, כן, אמיתי.
וויינרייט הקפיד על דברי ביניים שבין הומור בריא אודות עצמו והמלצה לקבל בישראל נישואים חד-מיניים, אבל גם על זכרה של אמו, הזמרת קייט מקגריגל, שביקרה עמו בישראל בפעם הראשונה שהופיע כאן והלכה לעולמה לפני כשנתיים. כמה חבל שדווקא אז, כשעל הבמה בוצעו שני שירים של אמו על ידי זמרת רקע של ווינרייט והגיטריסט שלו, הקהל החם של וויינרייט בישראל פשוט נטש בהפגנתיות כדי לקנות שתייה ואוכל או פשוט לפגוש חברים שלא הספיק לפגוש לפני כן. לאהוב אמן זה לא רק לאהוב את שיריו, אלא גם לכבד את האופן שבו הוא מנווט את המופע שלו, וברגע הזה, לא מעט אנשים בקהל חשבו שחוות רונית שוב הפכה לאולם חתונות.
העיבודים המוזיקליים של וויינרייט בהופעה, בחסות גיסו שהוא גם בסיסט הלהקה, היו מדודים ואינטליגנטיים. הפומפוזיות של וויינרייט לא הורגשה כלל וכדאי לציין את הגיטריסט והמופע הפותח של וויינרייט, טדי תומפסון, שגם שר נפלא וגם מנגן מצוין. צמד הביצועים הרצוף ל-"Going to Town" ו-"Montauk" הדגיש את יכולת המעבר של הלהקה בין ז'אנרים ואת העוצמה שיש בוויינרייט עצמו. הסטאר קוואליטי של וויינרייט כמובן נוזל ממנו, אבל הוא לא עבד שלו על הבמה.
קשה שלא לחשוב שדווקא בהופעה הערב (שני), ברדינג 3 בתל אביב, אפשר יהיה ליהנות קצת יותר מוויינרייט וממה שיש לו להציע. החלל הסגור אמנם יכלא מעט את קולו, אבל אפשר יהיה להרגיש את המוזיקה שלו באופן קרוב וחם יותר. בלא מעט משיריו, וויינרייט כותב על הצימאון שלו לקרבה ואהבה. לתת לו להופיע במקום שלא אוטומטית גורם לך לשאול כמה לרשום בצ'ק הוא צעד נכון בכיוון שלו.
רופוס וויינרייט בהופעה: אהבתם? ספרו לנו בפייסבוק