(צפו בביצוע של אמדורסקי מאמש ל"יקירתי", צילום: דייב שחר)
באופן טבעי לערב בבית האופרה בליווי תזמורת סימפונית, אסף אמדורסקי עלה להופעת הבכורה שלו בפורמט המורכב הזה לבוש בחליפה ועניבה. זה היה משל נחמד כדי להסביר עד כמה הערב הזה היה מוצלח: כמו שאין סוג של בגד, מלבד טוגה כנראה, שאמדורסקי לא נראה בו טוב, כנראה שאין תרכובת מוזיקלית שהוא לא יכול להפוך לזהב.
כך, במלאת 20 שנה לקריירה המוזיקלית שלו, שבכל רגע שלה היה משהו שהתרבות הישראלית הרוויחה, אפילו באלה החלשים, אמדורסקי חגג; כמו שידוע לאו דווקא ממדורי המוזיקה, הוא מבין בזה לא מעט: שיר אחרי שיר אמדורסקי והמעבד רועי אופנהיים תפרו פתיח מפתיע או מעבר מסחרר או סיום מהחלל, אף שיר לא נותר כפי שהיה. בניגוד ללא מעט אמנים שנטפלו בכוח לתזמורות סימפוניות בשביל מראית עין של מכובדות, אמדורסקי הפך אותה למגרש ביתי, כאילו הוא עולה גם להופעות בבארבי עם צ'לו ונבל. בשילוב עם תאורה פנטסטית ממש, אווירה בינלאומית לכל דבר וסאונד בלי נפילות, המפגש בין אמדורסקי לתזמורת הסימפונית היה עוד ניצחון של האיש שממעט מאוד להפסיד על הבמה.
ההתעקשות על עיבודים מורכבים לא גרמה לאמדורסקי לוותר במאום על האלמנטים הבסיסיים שהביאו אותו עד הלום, בשלל הסגנונות בהם עסק מתערובת אסקוט ועד "צד א'", אלבום הסולו האחרון והמצוין שלו. כך למשל, החלקים המרתקים ביותר במופע היו הביצועים של אמדורסקי לשירים מתוך "מנועים שקטים", רגע מפתח במוזיקה הישראלית והשילוב של המוזיקה האלקטרונית בתוכה. המופע אמש עשה את הקישור ההיסטורי בין מוזיקה קלאסית למוזיקה אלקטרונית ושירים גדולים כמו "כוכב", "רוך וקושי" ו-"15 דקות" היו סוחפים ומרשימים כמו ביום שנולדו. רגע השיא היה כמובן "חלום כהה", מניפסט המפתח של אמדורסקי שבישראל 2012 נשמע מייאש ומעורר תקווה לא פחות מימי סוף המילניום. ושוב, הקול המהדהד של ענבל פרלמוטר בסוף השיר עדיין חזק גם מרביעיית או תשיעיית כלי מיתר.
רגע מקסים נוסף ומפתיע בהופעה היה הביצוע של אמדורסקי ל"לראות את האור", הלהיט שכתב לאפרת גוש (ובקלות מאכזבת גם השיר הטוב ביותר שלה), שגם הפציעה בהפתעה וביצעה עמו את השיר. העיבוד לתזמורת של "לראות את האור" הדגיש את הבסיס המלודי העשיר של השיר ואת העוצמה שלו כלהיט מיינסטרים. באופן מפתיע, לא בוצע בהופעה "העיר הגדולה", אבל בין הביצועים המעולים ל"איפה את היום", "בראשית" ו"השמיים הכחולים" שחתם את המופע, איש לא באמת שם לב לכך.
המופע של אמדורסקי והסימפונט רעננה יקר מכדי להופכו לסיבוב שלם, אבל טוב יעשה אמדורסקי אם יוציא אותו כאלבום הופעה, כיוון שהערך המוסף שלו לשיריו גדול מאוסף להיטים שבוודאי ירצה להוציא בעתיד.
פרקטיקה בצד: ישנם מעט מאוד דברים לסמוך עליהם בתרבות הישראלית. ביחס ישר לתהומות האזרחיים שישראל נמצאת בהם, זהו אחד העידנים המנוונים מוזיקלית, עידן שבו כל מוזיקאי מארח שלושה מוזיקאים אחרים בשביל לגבות מחיר מופקע ולהחזיר ברמה נמוכה. כבר 20 שנה שאמדורסקי מאתגר את עצמו ואת הקהל שהולך אחריו, דורש מעצמו יותר ונותן לקהל שלו כפול מכך. בסיומו של כמעט כל ערב במאה ה-21, האדם מרגיש עצוב ואבוד. חבל שלא בכל ערב הוא יכול לראות את אסף אמדורסקי.
אסף אמדורסקי בהופעה: ראיתם? ספרו לנו בפייסבוק