באחת הסצנות היפות בפרק הסיום העונה של "משחקי הכס", הלורד ואריס נכנס לחדרו של הפצוע טיריון לאניסטר (פיטר דינקלידג', השחקן הטוב ביותר בסדרה בפער מדאיג) ואומר לו "לא מעט יודעים שאתה הגיבור שמנע תבוסה במלחמה, אבל איש לא יזכור זאת ובשום מקום זה לא ייכתב". אפשר מהמשפט הזה להשליך על העונה השנייה של "משחקי הכס", עונה שגם על פני עשרה פרקים בלבד הצליחה להרגיש נמרחת וחסרת פואנטה, אבל בזכות שני פרקי סיום סוחפים ומהנים שוב הזכירה שיש בה הרבה יותר מאוסף השדיים והראשים הכרותים המרהיבים ביותר בטלוויזיה.
למעשה, פרק הסיום היה כל מה ש"משחקי הכס" יצאה איתו לדרך: רגע רודף רגע של טקסטים תיאטרליים וחייתיות אנושית שמתנגשת עם ההוד וההדר, פעם אחר פעם. לפי הנתונים, 21 מתוך 25 הדמויות המרכזיות ב"משחקי הכס" הופיעו בפרק זה, והעומס שלהם פיזר את המתח על פני שעה אינטנסיבית; מג'ופרי המניאק ועד תיאון גרייג'וי הפתטי, יוצרי "משחקי הכס" לא הימרו בפרק הסיום והלכו על סגירת קצוות כמעט בכל עלילה ותת-עלילה ופתחו אחד חדש בסיום פנטסטי סיפורית ו-ויזואלית.
ככלל, ה-Production Value של פרק הסיום הוא רגע שעלול לקחת כל יוצר טלוויזיה מחוץ לעולם של HBO ולגרום לו לחשוב על מעבר למכירת סנדוויצ'ים: אלן טיילור, מאסטר של חדות ויזואלית ותשומת לב לפרטים הקטנים ביותר של ההיבטים האסתטיים בטלוויזיה (כמו הפיילוט של "מד מן", לדוגמה, או פרק ההתערבות של כריס מולטיסנטי ב"הסופרנוס"), רקח מהעולם הספרותי של "משחקי הכס" כל אמצעי מרהיב אפשרי ואין נוף או אפקט שמופיע בפרק הזה והוא פחות מעוצר נשימה.
בניגוד לרוב העונה, גם רמת המשחק בפרק הסיום גבוהה מהרגיל, כשאפילו סאנסה הניג'סית נותנת פייט ללורד בייליש בסצנה המשותפת שלהם. כאן חשוב לציין את הפתעת עונה 2: בריאן (גוונדולין כריסטי), הלוחמת שלאחר מותו של לורד רנלי נשבעת להגן על ליידי סטארק ואחראית על הליווי של ג'יימי לאניסטר. בריאן היא דמות שלא רואים כל יום בטלוויזיה והאנומליה בהתנהגותה, אשה שנוהגת כגבר בעולם שממילא הדיכוטומיה המגדרית היא בלתי נסבלת לעין המערבית של המאה ה-21, מחייבת שחקנית אמינה עם יכולות ורסטיליות וכריסטי היא בדיוק כזו.
רייטינג סיום העונה של "משחקי הכס" בארצות הברית היה הגבוה ביותר של הסדרה עד כה (4 מיליון צופים), כלומר אפשר לומר שהקהל שרד את משבר העונה השנייה ששרר בה. מעמד הקאלט שלה נובע לא רק מסדרת הספרים האהובה, אלא כי יש בה את היכולת להתעלות מהצורך המיידי של הצופה בפעולה על המסך. אין ספק שציצים ודם עושים את שלהם, אך פרק סיום העונה הוכיח שבסופו של דבר, ה-DNA של "משחקי הכס" מכיל את אותם קודים שהופכים את הטלוויזיה בעשור האחרון למה שהיא, וכמו כל ניצחון סוחף באחת המלחמות האינסופיות על כתר כזה או אחר: לא נורא אם נפלו כמה חללים בדרך, העיקר שבסיום הדרקונים ירקו אש.
"משחקי הכס" - מה חשבתם על העונה? ספרו לנו בפייסבוק