אם היה חשש שאת המקום לצדו של ארז טל המעונב ובעל ההומור היבש יכולה לתפוס רק תופעה וולגארית-לכאורה כמו לימור, הגיע אסי עזר והוכיח שזוגיות מושלמת אפלטונית קיימת לא רק באגדות. את החום המתפרץ, הקיטשיות והחיבה למלודרמות של דיירי "האח הגדול" של אסי, ארז מאזן בלקוניות הלא מתרגשת שלו וביחד הם מייצרים מעטפת מודעת לעצמה עם חותם איכות לריאליטי הכי שנוי במחלוקת בארץ.
קורט ופין מ-"glee"
רק הפכים גדולים כמו קורט ופין בסדרה חלוצית כמו ש-"glee" היתה בעברה, היו יכולים להיות חברים כה טובים. מילא, ההתאהבות המטופשת של קורט האולטרה-גיי בפין האולטרה-סטרייט, מילא היחסים המעוותים ביניהם בגלי קלאב, מילא הכל: ריאן מרפי, יוצר הסדרה, לא הסתפק בכך והפך אותם לאחים חורגים, בחסות חתונת אביו של קורט ואמו של פין.
מכאן, מערכת היחסים בין השניים היא בעיקר רגע מפתח עבור פין ,שמתחיל כהומופוב תיכוניסט מצוי והופך לאט לאט לנפש רגישה גם מחוץ לחיי המיוזיקל והשירה. קורט המשיך לפזר מסרים חשובים ומרתקים לשמרנות האמריקאית במישורים אחרים, אבל היחסים עם קורט היו הדרך של פין להתפתח ולא לשכנע את המשוכנעים, אלא את השונאים, האלימים והגזענים.
אביעד קיסוס וטל ברמן
אם מדיניות הצבא האמריקאי לגבי הומוסקסואלים היתה "לא נשאל, אל תספר", המדיניות של טל ברמן ואביעד קיסוס היא כזו שמותר בה לדבר על הכל. ואפילו יותר משמותר חייבים. טל ואביעד, מהצמדים הרדיופוניים הוותיקים יותר, התחילו כשני מקבילים שלעולם לא ייפגשו כשהאחד שמרן ומאופק יותר והשני איסטניסט ומלא בוז לקוד הסטרייטי הישראלי.
אבל עם השנים, הכימיה הזוגית מוססה את רוב המחלוקות, והרמוניה של חיי נישואים בריאים שוררת בין השניים הפרטנות שבה הם מדברים על פכים קטנים מחייהם, על בירוקרטיות מרגיזות שפוקדות אותם ועל מה ראו אתמול בטלוויזיה מזכירה יותר מהכל זוגות שכבר עברו את כל המשברים ועכשיו נהנים מחיים שלווים ומלאי הבנה וקבלה הדדיים.
ארי גולד ולויד מ"הפמליה"
בפרק האחרון של "הפמליה", לויד העוזר הנאמן של ארי מגיע לביתו של האחרון ומיילל :"אבל מה יהיה איתי?" וארי אומר לו שהוא יהיה בסדר ומוסיף "לויד, אתה כמו הבן ההומו שאף פעם לא רציתי". המשפט הזה, הכה ארי-גולדי, מייצג את מערכת היחסים המעוותת והסאדו-מזוכיסטית בין השניים, בה ברור לגמרי מי אקטיבי ומי פאסיבי.
הרי גולד לא באמת יכול לסבול הומואים וגם לא אנשים שכוחם קטן משלו. גולד הוא כולו שואו-אוף של שאגות, קללות, הטרדות מיניות ואווירת גוג ומגוג סביבו, האיש שלא רואה ממטר. לויד היה נקודת המוצא שלו: מזכיר ואז עוזר ואז עוד משהו, הכל בצלו של הסטרייט הכי לא פתוח בהוליווד. לויד ידע ללחוץ על הנקודות הנכונות ותמיד להיות שם כדי שארי ייכנס באמא האסייתית שלו. אבל בסוף הוא אוהב אותו, כמו הבן ההומו שהוא אף פעם לא רצה.
עברי לידר וג'וני גולדשטיין
קשה לעמוד על האופן שבו הסטרייטיות של ג'וני גולדשטיין או ההומוסקסואליות של עברי לידר יוצרת איזושהי השפעה על המוזיקה של TYP, הצמד של השניים שעושה חיל בצרפת. זו מוזיקה; בסך הכל, כשהומצא הביטוי "סקס, מין ורוקנרול" לא נוספו המילים "אבל רק עם נשים" או גברים.
עם זאת, הגטאות לא נעלמו, בטח לא בישראל, והיכולת של שני יוצרים לתקשר עם האחר והשונה ולא להתכנס בתוך סביבתם הטבעית הופכת את TYP לא רק לאחלה פרויקט מוזיקלי, אלא גם לדוגמה טובה לכך שנטיות מיניות הן רק עוד מרכיב בפאזל של הקיום, והכישרון חשוב יותר מהכל.
"הכל לטובה" - מי כאן הגיי?
אחד הדברים שמייחדים את "Happy Endings" ("הכל לטובה" כפי שבחרו לתרגם פה) הוא הגיי שבמרכזה. דמותו של מקס, הגיי הכי סטרייט שראיתם בחיים שלכם, היא שהופכת את הסדרה מעוד ניסיון מזיע לשחזר את הצלחת "חברים" להפוגה מרעננת.
מקס, השמנמן, המוזנח, שאוכל כמו חזיר וחולה על ספורט ומשחקי וידאו, מתחזק שני חברים סטרייטים שלאחד מהם יש אובססיה לחולצות צמודות עם צווארוני וי וכישרון בישול יוצא דופן והשני אוהב לטפח עצמו, מאוד. הדיעות הקדומות עליכם, הניפוץ עלינו. כי לא כל הומו חייב להיות הידיד השנון שמייעץ לסטרייט המרושל מה ללבוש ואיך לבחור יין, יש כאלה שאצלם זה הפוך.
ואל קילמר ורוברט דאוני ג'וניור בסרט "קיס קיס בנג בנג"
הסרט "קיס קיס בנג בנג" מ-2005 הציג אדפטציה קינקית ומשעשעת ביותר על סרטי פילם נואר-באדי קופ. הפירוק של הקונוונציות הז'אנריות נעשה בין היתר בצורה מבריקה בבחירת הצמד שיעמוד במרכז העלילה - ואל קילמר בתור בלש פרטי הומוסקסואל העונה לשם גיי פרי ורוברט דאוני ג'וניור כגנב שהופך לשחקן מבלי שבאמת התכוון לכך. השניים מסתבכים בפרשיית רצח ומצליחים לצאת ממנה בשלום כמובן הודות להישענותם זה על זה קילמר בתור הבלש הציני וההומו המוחצן שלא מפסיק לרדות בדאוני ג'וניור, השחקן הנוירוטי שלא מפסיק לפשל.
מערכת היחסים מדריך-טירון בין השניים עמוסה בהתייחסויות לנטיות המיניות של גיי פרי, שגם משמשות כר פורה לבדיחות ופיתולי עלילה (אחד המוצלחים בהם הוא ה-"fugged gun" בו יורה פרי הישר מאזור חלציו). כך השוטר הטוב והשוטר הרע הופכים במקרה הזה לגיי והניו יורקר, שלא יכולים אחד עם השני, אבל בטח גם לא אחד בלי השני.