אלירז שדה טוחן את "כוכב נולד": חמש הערות על טלוויזיה

הווה, עבר ועתיד נכפתים בעל כורחם בשידור יום-יומי מגלומני בן שעתיים, שהוא למעשה התרפקות נרקיסיסטית על רגעים מ"כוכב נולד" בשנים קודמות. וזה הולך כך - באולפן, הלוא הוא ההווה, המנחים עינת שרוף ואלירז שדה ובכל פעם מתארחים משתתפי "כוכב נולד" לדורותיה. הפעם אסף ונדב, שגם הם לא זכו ב"כוכב נולד", אבל בתוכנית הזו הם מקבלים הזדמנות חדשה לחטט ברגעי הפסגה שלהם.

השניים, ששרו באופן מרגש באודישן את "לילה לילה לי", הם שני זמרים מוכשרים. אבל אז מסיבה תמוהה, מתרגמת שרוף את כשרונם של השניים במוזיקה לסוג של שווי נומינלי - לא בכסף, אלא כזה שנמדד ע"פ סולם ההקלקות ברשת. למשל, שישנם 49,000 תוצאות בגוגל העולות עם חיפוש שמותיהם, 69 סרטונים שצברו 148,000 צפיות ו-4000 לייקים בעמוד הפייסבוק של השניים ואחרון חביב, שהשניים הם בעליהם המאושרים של 6,000 חברים בפייסבוק.

המסקנה המתבקשת מעריכת החשבון הזה היא שעם כמות ההקלקות האלה יכולים אסף ונדב גם לרכוש דירה בת"א ללא משכנתא. ואז מההווה חותכים המנחים שוב אל העבר בפינות "זוכרים את האודישן? – הצביעו איך היתה אתמול סימה באודישן?" ו-"של מי האודישן הזה?" – בה מתבקש הקהל לנחש מי הוא הזמר שמושמע קולו מאודישן העבר. ולאחר ההתעסקות המופרזת במה היה לנו, הצופים שבאמת לא מצאו משהו טוב ואמיתי לעשות עם זמנם, כבר מוצאים את עצמם שבויים בהילה של תוכנית המכורה לעצמה, גם כאשר איננה משודרת. כי כשצופה קרוע בין כיסופים לעונה 8 או 9 בזמנו, לאלירז שדה הלוחץ ללא הרף על העט שלו בהווה ולבין המתח לקראת הגמר של העונה הבאה שעומדת לבוא ובגדול. קל, קל מדי למרוח את רצועת השידור ואת הצופה.

גם אם לא חוותה על בשרה טראומה מציאותית כהלם קרב, שואפת קרן פלס לקשור את ניסיונה ואת עולמה שלה אל נושא פרי עטה בספרה שיצא לאור, "עקודים". נשמע מעט יומרני? ייתכן, אבל זה לא אומר שבחדשות ערוץ 2 לא יעשו על זה כתבה במהדורת השבת שם פלס כמו מדמיינת את עצמה כסופרת בעלת חשיבות שמשתתפת בפרק של "מחוברות" שהפיקה עבור עצמה ומספרת למצלמה אודות משבר הכתיבה הפוקד אותה. אי אפשר להתעלם מהניחוח שעולה כשפלס משתמשת במומנטום של הכתבה כדי לדחוק מחשבות סקפטיות ממוחו של הצופה הפחות תמים. למשל, מחשבה כמו "ראבאק, מה לך, למלחמה ולסיפור דמיוני על הלומי קרב? תצעדי חזרה לפסנתר."

כדי לפתור תהייה כזו, מציעה פלס את הסברה הבאה: השיר שלה "איתי" הגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים. "וזה הפוסט טראומה שלי" אומרת פלס ברצינות תהומית ומפרטת את הלם ההצלחה המלווה פריצת קריירה והפיכתו של אדם לידוען. "המשפחה מתנהגת קצת אחרת, כי גם היא נכנסת למצב חדש והחברים גם." הלם קרב בול. אבל פלס מסכמת שהקרקע נשמטה תחת רגליה כשפגשה את איז'ו ההלום והבינה שהיא בכלל חיה בבועה ורודה ושהמציאות היא לא באמת זו שנוצרת סביבך כשאתה סלבריטי. וואלה? אז זהו הלם מציאות המלחמה שטפח לזמרת על פניה וזו היא נקודת ההשקה לאלה פגועי הנפש של מלחמות ישראל. אם כך, כנראה שהספר מדהים. אתם תקראו ותחליטו.

דרך חומרי הארכיון של הביקור "השערורייתי" של פול סיימון בדרום אפריקה במהלך שלטון האפרטהייד בשנות השמונים, החזרות להקלטת האלבום שביצע שם אז ומפגש מחזור של סיימון והנגנים שלו בהווה, מבהיר הסרט "תחת שמי אפריקה" את משמעותו של סיפור האלבום "גרייסלנד". הדוקומנטרי המצוין הזה מחזיר את סיימון ואת הנגנים הדרום אפריקאים אל חווית הקלטת האלבום החשוב הזה וכמו מריץ את הזיכרון ואת המשמעות שלו על פסי סרט מקבילים.

כאלמנטים שבזמן רדיקלי כל כך של האפרטהייד חברו יחד בצו השעה לכדי מהפכה מחשבתית ומוזיקלית, מוצגים בסרט להקות כמו ליידי סמית' ממבזו, הזמרת יוצאת הדופן מרים מקבה, מייסד תנועת האומנים נגד האפרטהייד וכל הנגנים שהגשימו עם סיימון את "גרייסלנד". הסרט לא פוסח על האשמה שהטיל האו"ם על סיימון על כך ששבר את חרם האפרטהייד ושעל כך הוכנס לרשימה שחורה משלו. אבל הסרט מביא בתמורה את תגובותיו של סיימון להתנגדות למהלך שלו דרך ראיונות אז ובהווה, ראיונות אשר משיבים את ההיגיון של יצירת האלבום על כנו. כיוון שלמי שלא שמע את "גרייסלנד" מעולם, הטון של האלבום כמו נושא תפילה וכמיהה לחופש של הגוף והנפש של כל אדם. איפה ישנם עוד אלבומים כמו של האיש הזה?

ב"דם ודובדבנים" ששודרה בערוץ 1 אמש (רביעי), ארבע כתבות שכוחן מטלטל את העצב החוצה ממקום מחבואו אצל כל אחד מאתנו, הובאו ברצף ומארבע נקודות מוצא שונות של המלחמה הארורה שמלאו לה 30 שנה השבוע. מלבד רגעים מביכים בבחירתם האמנותית, בהם יוצר הכתבות אורי גולדשטיין מגיש את המשדר בעודו מסתובב בין עצי דובדבנים בכדי להעניק מוחשיות מיותרת לשם הסדרה, ניחן הפרויקט החשוב הזה בעבודה טלוויזיונית ודוקומנטרית משובחת. זאת, כיוון שחלקו המתאר מהלכי קרב עוצב בעריכה מקבילה של רגעי מלחמה ארכיוניים, שיושבו באופן שהעשיר את סיפוריהם של האנשים שהובילו משימות באימה ההיא. שנית, כיוון שהביצוע ב"דם ודובדבנים" היה סוחף ומפורט ככל שניתן היה לפרט והאפקט הכולל היה מעצים וכואב יחד.

הקומדיה החדשה של Showtime לוקחת את המרוויחים הגדולים של עידן המשבר הכלכלי הנוכחי - חברות יועצי הניהול היוקרתיות ושמה אותם בנעלי הדמויות המובילות בסדרה. ב"בית השקרים" ישנן דמויות מגניבות וחדות, גורדי שחקים, שדות תעופה, חליפות והרבה מתח מיני. והדמות הראשית, מרטי קאאן - אפרו אמריקני גרוש + 1, חד ותחמן עם וייב של סטנדאפיסט, המרוויח 7 ספרות בשנה כיועץ ארגוני בחברה המייעצת עבור התאגידים הגדולים בעולם.

בפרק הראשון מובאת המשלה לשערוריית הבונוסים של בכירי ענקית הביטוח AIG ואחרות כמותה וקאאן בא לסייע לתאגיד שנתפס בעיני העם האמריקני כמושחת ושנוא מאותן הסיבות. הסדרה מצליחה לעקוף את עולם הנוסחאות היבש של יועצים ארגוניים מבלי שהצופה ישתעמם ומקפידה על הומור מגניב ששומר את השיח המקצועי של הנושא ברמת הרטיבות הקריאטיבית הרצויה. למשל, קאאן כמו עוצר מידי פעם את התוכנית (בעזרת העריכה שמקפיאה את התמונה ושאר הדמויות) וממשיך לנוע לבדו בפריים ופונה אל הקהל בכדי לבאר רקע להתרחשות. לכל מי שלא מכיר את עולם היועצים הארגוניים המתמחים בלסובב את העולם השבע עד שהשטרות נושרים מכיסי מכנסיו, "בית השקרים" תספק לו שיעור מאלף על איך יועץ כזה גונב לך את השעון ואז אומר לך את השעה.

גם לכם יש הערה על טלוויזיה? שתפו אותנו בפייסבוק