נפלו בעריכה: "האח הגדול - בבונים" - יש דבר כזה

במשך שנים התחרו מבקרי תרבות, חברי כנסת והקהל הרחב בסופרלטיבים השליליים שיוענקו למתמודדי "האח הגדול" השונים. כעת, כפי שנחשף בארה"ב השבוע, מישהו לקח את העלבונות שהוטחו במתמודדים צעד קדימה ולא רק השווה אותם ל"בבונים" או "קופים", אלא החליף אותם בכאלה. בפרודיה כמובן. ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק בארה"ב ישדר פסוודו-ריאליטי בכיכובם של בבונים שהוצבו בתנאים דומים לאלו שב"האח הגדול". ככה זה נראה:

בכתבה מעניינת שפורסמה במגזין הרשת הנחשב Vulture, התראיין אחד ממפיקי הריאליטי, ג'ון קרול (שעבד בהפקות נוסח "האח הגדול") והתוודה: הבבונים פשוט טובים מבני אדם במצבים כאלה. "עבדתי עם המון דמויות בריאליטי", סיפר קרול. "הבבונים היו הכי סימפטיים, מתקשרים ובדרכים רבות הרבה יותר אנושיים מאותם בני אדם".

כשנתבקש להדגים, ציין קרול שורת מקרים שקרו בתוכניות ריאליטי עם בני אדם והקביל אותם לאירועים דומים עם הבבונים. למשל, בריאליטי "בני האמיש בעיר", שבו נחשפים בני הכת למנעמי העולם המערבי, מסופר על חבורת נערים שביקשה לבלות את הקיץ עם אותם בני אמיש מפוכחים - והאחרונים סירבו לקבלם, בעוד הבבונים הגיבו בשמחה להגעתו של חבר חדש לתוכנית. ב"ג'רזי שור", למשל, נראים המשתתפים כשהם משאירים את הבית הרוס וחבול לפני שהם יוצאים לבלות, בעוד הקופים - שגם הם לא בדיוק שומרים על הסדר, עוזבים את הבית במצב טוב בהרבה לפני שהם יוצאים החוצה.

כמובן שיש בכך מידה של הגזמה ושאלה גדולה במה אשמים הבבונים בתאוות הריאליטי של האנושות, אבל גם לא מעט חומר למחשבה: מילא להשמיץ משתתפים ריאליטי אנושיים, עתה מסתבר שאי אפשר לקרוא להם "בבונים" - בבונים, ככל הנראה, טובים מהם.

הצילום כמדיה אמנותית מכיל בתוכו את העבר שקפא בזמן ובה בעת מתקיים כל העת בהווה. אורי גרשוני מודע לכך כמובן והוא משחק עם האפקט הזה ומכפיל אותו במסע השורשים שעומד בבסיס תערוכתו "השמש של אתמול" בגלריה שלוש. גרשוני נסע לכפר לקוק באנגליה לבקר במקום מגוריו של אחד מאבות הצילום, ויליאם הנרי פוקס טלבוט. שם, הוא משחזר את מעשיו של "אביו הרוחני" ומצלם חפצים ומקומות שיהוו נושאים לצילומים הראשונים בהיסטוריה לפני למעלה ממאה שנה.

אור השמש ששרף את נייר הצילום של טלבוט (בשיטת הקלוטייפ הייחודית שפיתח) אינו האור שלוכדת מצלמתו הדיגיטלית של גרשוני. השמש בשם התערוכה היא יותר מכל שמש של ליקוי חמה – שמש אפלה, מורבידית, נמקה, שקורעת את הפילם ומשאירה עקבות בתמונה. היא שייכת לעבר כמו האובייקטים המצולמים, כמו רוחו של חלוץ הצילום ששורה מעל הכל.

אבל הצלילה של גרשוני אל העבר לא מתבוססת בדעיכה. אל מול מה שנכחד, אל מול האפילה, קמה דמותו של מר קרונאגל ומקימה לתחייה את אותו עבר ועמו את הצילום. דמותו החיה, היפה, החושנית של הגבר המביט למצלמה, כמו מזיזה את השמש של גרשוני ממסלולה. העבר הופך לרקע להווה ברגע החי ביותר שלו, רגע העינוג העצמי של גבר שכוב על מזרן מול המצלמה. החגיגה הגופנית, הבשרית, שבאוננות כמו חושפת את הנגטיב אל מול השמש במלוא העוצמה וממקמת את האמנות בחיוניות הבוערת ביותר שלה. התוצאה היא תערוכה יפיפייה.

התערוכה "השמש של אתמול" של אורי גרשוני תוצג עד ה-23 ביוני בגלריה שלוש בתל אביב