מדינת משטרה

לפני מספר חודשים, לרגל פתיחת העונה החדשה של "אי.אר", נטען כאן כי "אי.אר" היא מופת של מקצוענות טלוויזיונית המרוקנת את מושג "הכוכב" מתוכן, ומעמידה בחזית את הפחות סקסיים – "תסריטאות", "בימוי", "רוח צוות" ושאר הכרחיים שבלעדיהם אין כל מקום לעשייה טלוויזיונית המכבדת את עצמה. סדרות אחרות, ששרדו שמונה שנים ומעלה בפריים-טיים כמעט כולן, נתלו כאחוז טובע בקש ב"שמות הגדולים" המזוהים עם הסדרה, כתנאי מתחייב לציפתה מעל לפני המים.

להוציא "אי.אר" ו"חוק וסדר" (אם כי כאן יש לסייג ולומר כי בשתי העונות האחרונות נמצאת התוכנית בירידה מתונה ברייטינג בארה"ב), אין אף סדרה המתקרבת לטלטלה ברמת הקאסט שעברה "NYPD" והצליחה לשרוד אותה. "תיקים באפלה" צנחה כלבנה כבדה לליבו של האוקיינוס עם פרישתו של דייויד דוכובני לאנחות. גם אפשרות הפיחות בקאסט האיצה בג'רי סיינפלד לסגור את השאלטר על "סיינפלד", למרות עונה אחרונה מוצלחת במיוחד. כך גם קשה לדמיין את "סקס והעיר הגדולה" מצליחה להחזיק יותר מחצי עונה על המסך ללא אחת מהשלוש, ואותו כנ"ל חל גם על "חברים", שהמספר 6 הפך אצלה לתנאי קיומי, שלא לומר הישרדותי.

סטיבן בוצ'קו חתום על הצלחה טלוויזיונית גדולה בכל אחד מהעשורים האחרונים. "בלוז לכחולי המדים", "פרקליטי אל.איי" (הארי האמלין – מי היה מאמין?) ו"NYPD" מיקמו אותו בשורה הראשונה של וכו'. אבל בוצ'קו (בניגוד, למשל, לדיוויד קלי, נער הפלא של סוף התשעים, המאובזר גם במישל פייפר כרעיה) יוצא דופן לא רק ביכולתו לייצר הצלחות, אלא גם לשמר אותן. "פרקליטי אל.איי" שרדה את נטישתם של הארי המלין, ג'ימי סמיתס וסוזן דיי – שלושת כוכביה הגדולים, לפי סדר זה – בהצלחה לא מעטה. "NYPD" קיבלה נוגרות רציניות לא פחות לפנים והנה היא כאן, כדי לחרוץ לשון כלעומת כל הנוטשים.

מדייויד קארוזו, הג'ינג'י שחשב לתפוס הוליווד, דרך ג'ימי סמיתס (מישהו מאבחן כאן מוטיב חוזר? אני מקווה שבוצ'קו), ועד לקים דילייני (אולי הברונטית הכי יפה בטלוויזיה), שהלכה לעשות לביתה בסדרה "פילי", כולם היו משוכנעים שהם גדולים מהסדרה, מהז'אנר, מהחוזה שלהם ומהמדיום – שתמיד נתפס כליגת חובבים בדרך אל המקצוענים, כלומר תעשיית השפילברגים. אבל טום קרוז לא מחכה בזרועות פתוחות לאף אחד, ואי קטן של איכות מתמשכת ועקבית כמו "NYPD" נדיר כמו ההצלחה של "טיטאניק". במידה מסוימת, ההצלחה של "NYPD" עשויה היתה להיחשב לפוקס, אלמלא נוכחותו של בוצ'קו, שהוא או פוקסיונר מדהים, או אדם שפיצח את הקוד הטלוויזיוני.

כמובן ש"אוז" ו"הסופראנוס" עולות על "NYPD" בכל הפרמטרים כמעט, אולם שתיהן משודרות בערוצי הכבלים, המשוחררים מעכבות של צנזורה על אלימות, שפה בוטה ומין. "NYPD" משודרת ב ABC, אחד מארבעה הערוצים ה"ממלכתיים" בארה"ב המחויבים לסטנדרטים של קאנון יבשושי, מיינסטרימי, לכל המשפחה. מבחינה זו, "NYPD" היא שמורת טבע נדירה של אומץ לב טלוויזיוני ואחת מהאבות המייסדים גם של סדרות אחרות שהיום נדמות כפורצות גבולות וחתרניות. העריכה והצילום של "NYPD" היו כה חדשניים ונועזים, כששודרה הסדרה לראשונה ב 1993, כמו גם השימוש בלשון קרובה (ככל האפשר) לאותנטיות המנובלת של שפת שוטרים ופושעים, כמו גם התעוזה להציג ישבנים וחלקי גוף חשופים אחרים בסצינות מין, כמו גם צילומי האלימות הקשים, כמו גם הצבתו של אנטי גיבור מובחן ומובהק כאנדי סיפוויץ במרכז הפריים העלילתי, עד שהיום קשה לדמיין דרמה טלוויזיונית שלא שאלה לעצמה מוטיב אחד מקשת היסודות פורצי הגבולות של "NYPD".

את מה שנראה טבעי ומחויב היום כמעט בכל סדרת דרמה המכבדת את עצמה, ניסחה לראשונה " NYPD", ומבחינה זו, גם אם תגמור בקול ענות חלושה, עדיין מקומה בפנתיאון של "הסדרות המשפיעות ביותר בתולדות הטלוויזיה" מובטח, ובשורה הקדמית. אם "אי.אר" היא קליניקה מתנייעת ל"כיצד יש לעשות זאת נכון", "NYPD" היא החתומה על המצאת קונספט הקליניקה, ואם תשאלו אותי, גם על זה של הגלגל.

הערה לסיום – כמעט מתחייב לציין את ההכנעה נעימת הסבר בה מקבל צופה הטלוויזיה הישראלי את העובדה שהוא עומד בפתחה של העונה השביעית של "NYPD" כשבארה"ב עולה לאוויר זו העשירית. יש, כמובן, נושאים בוערים יותר על סדר היום, וממילא שיטות הטלטול של הזכייניות הצליחו לגרום לזעזוע מוח אצל מרבית הצופים, אבל האם, ובנימה פוליטית, אין טעם לשאול, אין גבול? הנה לכם ניהול ערוץ טלוויזיה כמטאפורה על יחס הריבון לנתין בישראל בכללה.


* התוכנית משודרת בימי שני, 23:45 בערוץ 2