"זנזורי" לא מספיק טובה בשביל יובל סמו

"זנזורי" אמנם עושה את מה שכבר מזמן היה צריך, ומעניקה ליובל סמו את מרכז הבמה, אך למרבה הצער אלו לא תפקיד או סדרה טובים דיים בשביל כישרון ברמה שלו

לילך וולך
12/06/2012

יובל סמו הוא קלף משוגע שהיה שמור הרבה יותר מדי שנים בתוך החבילה, ואף פעם לא מוצג בראשה כמו שכבר היה ראוי. היכולת שלו להחליק לתוך דמות ולהתעטף בה מבלי שייראו את סימני התיפורים, היא נדירה. והיא נדירה עוד יותר כשמדובר בשחקנים קומיים שבדרך כלל בונים את התפקיד שלהם מסביב לפרסונה האחת שלהם. לכן זה היה רק עניין של זמן עד שיקבל סדרה שסובבת כל כולה את הכישרון שלו, ועל כך כבר יש לברך את "זנזורי" ואת יוצריה יובל פרידמן, דפנה פרנר, ובן בכר.

פיני זנזורי, הוא מורה לנהיגה שכל חייו הם ממוצעים, כפי שמסופר לנו מיד בפרולוג - בקולו של עמנואל הלפרין שמעניק טאץ' לירי במכוון של "אמלי" לווייס אובר שמלווה את הסדרה. משפחתו ממוצעת, חייו ממוצעים, שאיפותיו וחלומותיו ממוצעים, וכל כולו ישראל ישראלי שאנחנו מכירים מכל מקום. משפחת זנזורי הגרעינית מורכבת מחני זנזורי (עירית קפלן), בתו המתבגרת המרדנית מלאני (אורן זגמן), ובנו הצעיר שקד (דני ברמן). בפרק הראשון, חוגג פיני יום הולדת ארבעים בחיק משפחתו המביכה וחבריו השנואים, שם מגלה לו אביו טוביה (אלברט כהן), שתי בשורות מטלטלות – האחת היא שכל הגברים במשפחתו מתים בגיל 40. והשנייה היא שהוא מאומץ. החרדה ממותו הקרב גורמת לפיני לבחון מחדש את חייו הממוצעים, והוא מחליט למתוח את הגבולות ולצאת למסע שכולו ניצול זמן שיסעיר את שארית ימיו המתקצרים.

עוד בוואלה!

"אנחנו לא חיים בסרט שאנשים עם מוגבלות יכולים הכל"

לכתבה המלאה
לא נקודת המוצא המקורית ביותר לסדרה, אבל ניחא. מתוך "זנזורי"(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

נקודת הפתיחה של "זנזורי" היא לא מן המקוריות ביותר, ואנו מכירים אותה מסרטים כמו "מתים על החיים" (בכיכוב ג'ק ניקולסון ומורגן פרימן) ,החיים בלעדיי" בכיכובה של שרה פולי, או אפילו "איקירו" של אקירה קורוסאווה. אדם שמתמודד עם הידיעה הבלתי נמנעת על מותו מחליט לבחון מחדש את חייו ולעשות בהם את מעט התיקונים שיוכל כדי לשנות את המאזן לטובת החלומות שלו. עם זאת, "זנזורי" היא סדרה קומית שנועדה לדבר למכנה משותף רחב של קהל, אין בה יומרות אמנותיות במיוחד (להוציא את המסגרת המארגנת בדמות הווייס אובר של עמנואל הלפרין), והיא מזכירה יותר את סדרת הטלוויזיה "קוראים לי ארל" שם ארל יוצא בכל פרק למשימה בחסות הקארמה כדי לתקן את העוולות שעשה. כמו במקור ההשראה האמריקאי, זנזורי הוא אדם פשוט וקטן שחלומותיו פשוטים וקטנים והדיאלוגים וההומור מיישרים קו.

ל"זנזורי" יש רגעים טובים לצד כאלו שמביך להתבונן בהם – יש הברקות לשוניות שבונות בעיקר את איפיון הדמות שסמו מבצע בלי טיפת עכבות או מאמץ, רגעים של כימיה משעשעת ואפקטיבית בין הדמויות, ופה ושם הפתעה תסריטאית. לעומתם יש ל"זנזורי" גם שפע בדיחות פלוצים וחריקות בטעם רע ממש כמו משחקי תפקידים מיניים בהם זנזורי ואשתו מחופשים לערבי מזיין כבשה (בפרקים הבאים), כאילו "הקומדי סטור" מעולם לא גססו את דרכם מחוץ לקומדיה כבר לפני שני עשורים.

בדיחות פלוצים? באמת? יובל סמו מתוך "זנזורי"(צילום: צילום מסך)

בחשבון הנפש של הקומדיות, "זנזורי" אינה גרועה יותר מאחרות, אבל גם לא טובה מהן והמעלות שכן יש לה נבלעות מיד בתוך החסרונות ומשאירות תחושה של פספוס. "זנזורי" מנסה להיות כל מני דברים, אבל קצת מפחדת ללכת עד הסוף – היא לא מספיק מקאברית בשביל ליהנות מחוסר הגבולות שבעיסוק במוות; לא מספיק חדה בשביל להיות קומדיה מילולית שנונה; לא מספיק עממית בשביל להיות פיצוחים לכולם ובעיקר היא לא מספיק מגובשת בשביל להחליט מה היא באמת רוצה להיות כשתגדל. בסופו של דבר, למרות ש"זנזורי" היתה הראשונה להתעקש להביא את יובל סמו למקום שבאמת מגיע לו להיות בו, מגיע לסמו טוב יותר.

בן בכר, במאי "זנזורי": "יובל סמו גדול כמו אסי כהן"
"זנזורי" ב-yes וואלה!

"זנזורי" - מה אתם חשבתם? ספרו לנו בפייסבוק

  • זנזורי
  • יובל סמו

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully