הבוקר (שני) כינסה הנהלת תיאטרון "גשר" מסיבת עיתונאים במטרה להשיק את רפרטואר התיאטרון לשנה הקרובה. מה שהתחיל כאג'נדה אמנותית, התגלגל לכדי שיחה פתוחה בין העיתונאים להנהלת התיאטרון (המנכ"לית לנה קריידלין, יו"ר חבר הנאמנים עו"ד אלי זהר והמנהל האמנותי יבגני אריה) על מצבו הכלכלי והאמנותי של התיאטרון. "לפני שנה באותו החודש עמד התיאטרון על סף סגירה", מספרת קריידלין, "עוד לפני חגיגות העשרים רצינו לביים לוויה פומפוזית בבית הנשיא". מה שהציל את התיאטרון היה תמיכת מפעל הפיס, שעמדה על סך 7 מיליון שקלים וסגרה את חובותיו, יחד עם גיוס 20% מקהל התיאטרון, לראשונה, שאינו דובר את השפה הרוסית.
את השלאגר המובהק בשנה האחרונה, "יונה ונער", העלה התיאטרון מכספים פרטיים. "בלי גרוש, רק עם אנשים שאוהבים את התיאטרון ומכיסם הפרטי. אנחנו התיאטרון הבינוני בגודלו והיחידי שאגודת הידידים שלו גם מממנת חלק נכבד ממנו", אמרה קריידלין. "כדי לקבל את קצבת הקריטריונים אנו צריכים להפיק חמש הצגות בשנה", מסביר זוהר, "ובשביל זה צריך תקציב מסוים שאין לנו, גם אחרי שהורדנו 10-12 אחוזים מסך משכורות כל העובדים, שהסכימו למצב כדי לשמר את תוכנית ההבראה הזו".
ואילו אריה עצמו מציע פתרון אחד ויחיד: "שיטת הקריטריונים מחסלת את אמנות התיאטרון ואת המרקטינג שלה בישראל", אומר, "במוסקבה יש 300 תיאטראות, וכרטיס להצגה שלי שם עולה 170 דולר. אם בארץ היינו מוכרים כרטיסים בשליש מהמחיר הזה, היינו בדרך הנכונה. לא רק שהשיטה הזו הורגת תיאטראות, היא הורסת יחס בין התיאטראות שצריכים להתחלק באותה העוגה. במחנות ברוסיה נטבע הביטוי 'תמות אתה היום, אמות אני מחר'. זה המשפט לפיו מתנהלים התיאטראות בישראל היום".
למרות הכל, גורס הדרמטורג רועי חן כי גם בעונה הנוכחית "חולמים עד הסוף, בלי שום קשר לשיחה הקודמת, אחרת אי אפשר לעשות תיאטרון". ואכן, בתיאטרון מציעים השנה ממיטב הקלאסיקות והקופרודוקציות הבינלאומיות. החל מההצגה "פרימה דונה" שתעלה ב-14 ביוני בבימויו של אלכסנדר מורפוב הבולגרי, ובהשתתפות דנה מיינרט וסשה דמידוב, ועד "התרנגול האחרון", עיבוד ל"רומולוס הגדול" בבימויו של אריה ובכיכובו של שחקן התיאטרון הקאמרי שמואל וילוז'ני, שעוד מתוכנן להופיע בהצגות נוספות. ההצגה עתידה לעלות בינואר 2013.
עוד בתוכנית האמנותית: עיבוד לרומן המפורסם של פושקין "יבגני אונייגן", היצירה הרוסית הגדולה ביותר שמעולם לא עלתה בדמות הפקה דרמטית, בבימוי ועיבוד אלביס הרמוניס הלטבי, ובתרגום רועי חן. ההצגה עתידה לעלות במאי 2013, והליהוק טרם נקבע. עוד יעבד חן את "מסעות אודיסאוס", הצגה לכל המשפחה המגוללת את האפוס הגדול של מלך איתקה שניצח במלחמת טרויה. "אני חושב שמן הראוי לנצל את כל הכח של התיאטרון הזה לכדי הצגת ילדים רחבה", אומר חן, "אנחנו נתפרע. זה בעצם סיפור משפחתי על אבא שחוזר מן הקרב הביתה".
עוד מתוכננות הצגות כמו "יהודי במקור" מאת ברנרד מלמוד, "השקרן" של גולדוני בעיבוד מקורי, "החיים בשלוש גרסאות" של הבמאי אמיר וולף המתאר שלוש ווריאציות לחיי זוג בשינויים קלים, וכן פרויקט מיוחד בשיתוף התיאטרון ל"צלילי המוסיקה", בבימוי יבגני פיסארייב, המנהל האמנותי של תיאטרון פושקין במוסקבה. בתפקידים הראשיים עתידים לשחק סשה דמידוב ואניה בוקשטיין, בעוד ינהל מוזיקלית גיל שוחט. "זהו פרויקט שאנחנו רק שותפים לו ולא הצגה של התיאטרון, ולכן זו הפקה ארגונית יותר מאשר אמנותית עבורנו", אומרת קריידלין. בסופו של יום, התיאטרון מציע שמונה הפקות לעונה הקרובה, אך מציין כי כמובן שיהיו עוד שינויים בתוכנית "כאשר הבסיס יישאר ברפרטואר המוצג", לפי קריידלין.
ההפצעה של אריה במסגרת העונה אינה טבועה הפעם דווקא בהפקה, אלא בהקמת בית ספר למשחק ולבימוי בשנה הבאה. "במשך שנים רבות אני רוצה להקים בית ספר לבמאים, ניסיתי כמה פרויקטים אך כיוון שדרישותיי ברורות, עד יום האתמול אף אחד מהפרויקטים האלה לא הצליח", מספר, "עד סוף השנה נפתח בית ספר בו ילמדו 15 שחקנים לצד חמישה במאים, בניגוד לשאר בתי הספר למשחק שעובדים היום כמו התיאטראות אי אפשר ללמד תיאטרון קבוצה כה רבה של אנשים. מתוך החבורה אולי נצליח לקבל לתיאטרון במאי או שניים". תהליכי הקבלה יכללו אודישנים מסודרים, "ונהיה זהירים בבחירותינו, זה מאד קשה וכמעט בלתי אפשרי לנחש מי יכול להיות במאי טוב". רשימת המורים טרם נקבעה, אך אריה רומז על ניצול קשריו בבית הספר ג'וליארד האמריקאי, ועל משא ומתן במוסקבה. "אנו מקווים להביא מורים עם דיסציפלינות מאוד מסוימות, אבל כרגע זו שאלה מאוד מורכבת".