הסרט "גברים בלתי נראים", זוכה ציון לשבח בפסטיבל דוקאביב שישודר היום (רביעי) ב-yes דוקו, מצליח לחבר בתוכו שניים מהנושאים החמים ביותר של הקולנוע הדוקומנטרי העכשווי בישראל: זהות מינית והסכסוך ישראלי-פלסטיני. עובדה זאת, בשילוב הדמויות מעוררות האמפתיה והעשייה המהוקצעת, יהפכו אותו לבטח ללהיט פסטיבלים בינלאומי. גיבוריו של הסרט הם לואי, עבדו ופארס, שלושה הומואים פלסטיניים, שנמלטים לישראל מחשש לחייהם ברשות הפלסטינית, אך גם כאן ממשיכים לחיות בתור שוהים בלתי חוקיים, ללא זכויות ובפחד מתמיד.
יריב מוזר, המפיק והבמאי של הסרט, אומר שסיפורם של גיביוריו עורר בו הזדהות אישית עמוקה. "מכיוון שאני גיי בעצמי, הידיעה שבמרחק של שעה מכאן יש הומוסקסואלים שחיים במצב של פחד, וכשהם בורחים לישראל אף אחד לא עוזר להם, גרמה לי להרגיש אחריות לגורלם", הוא אומר בראיון לרגל שידור הסרט. "הבנתי שאני חי בעיר שהיא מאוד ליברלית ופתוחה, אבל יש אנשים שמסתובבים בינינו ברחוב ונאלצים לחיות בצורה אחרת לגמרי. גם לי היתה חוויה אישית של להיות בארון, לצאת מהארון, ואחר-כך לעמוד מול המשפחה שלי. אלה דברים שכל הומו חווה, אפילו שהעולם שלנו הפך להיות הרבה יותר פתוח מפעם. המצב שבו המשפחה מתנהגת אליך בצורה אלימה או שאתה נחקר במרתפים של השרות החשאי הפלסטיני בגלל שהוא גיי, כמו הדמויות בסרט, הוא מפחיד. זה מצב בלתי נתפס. כשקראתי את הדו"ח של הקליניקה לזכויות אדם באוניברסיטת תל אביב, שמסקר עשר שנים של שיחות עם הומוסקסואלים מהשטחים, בכיתי כל הזמן. מהמקום הזה יצאתי לעשות את הסרט".
מה שכנע את האנשים להחשף באופן כל-כך גלוי בסרט שלך, בזמן שחייהם בסכנה?
"לואי, הגיבור המרכזי של הסרט, היה במצב בחיים שבו הוא הרגיש שכלו כל הקיצים, ואין טעם לחיות. הוא היה ממש בשפל. שאול גנון, שמטפל בהומואים פלסטיניים במסגרת האגודה, שכנע אותו לנסות לתת לי צ'אנס, ולבדוק מה יקרה כשהמצלמה תיכנס לתוך החיים שלו. אני לא אומר שהמצלמה שינתה את חייו, אבל היא ללא ספק נתנה פוש למצב שלו. מה שכן, לקחתי סיכון גדול בסרט, כי התחייבתי בפני לואי, שאני אחשוף את הסרט רק במידה והוא יצליח לקבל מקלט מדיני בחו"ל. בגלל הסיכון הזה שלקחתי, הרבה גופים לא הסכימו לתמוך בסרט. למזלי, העניין הסתדר בסוף".
לדעתו של מוזר, הקרבה הגדולה שיצר עם גיבורי הסרט, שהפכו חלק מחייו, מגדירה את ההבדל המרכזי בין הקולנוע הדוקומנטרי לכתבה עיתונאית. עם זאת, הוא החליט להצניע עד למינימום את נוכחותו בסרט, ולא למקד אותו בסיפור האישי שלו, מגמה שמאפיינת לא מעט מהסרטים הדוקומנטריים תוצרת ישראל.
"היתה התלבטות מאוד גדולה לגבי המקום שלי בסרט בחדר העריכה", מודה מוזר. "מצד אחד, אני כן הייתי במאי מעורב, ולא רציתי להסתיר את זה. מצד שני, לא רציתי לשים את עצמי בפרונט. זה לא סרט עליי. בשלב מאוחר של העריכה, קיבלנו החלטה, יחד עם העורכת יסמין נובק, כן להתייחס לעובדה, שהייתי מעורב והשפעתי על המציאות של הגיבורים. בגלל זה החלטנו להוסיף את הקריינות שלי, אבל עדיין לצמצם את הנוכחות שלי בסרט עד כמה שאפשר".
שאלה נוספת שהסרט מעורר בהקשר זה היא לגבי המתח לבין האמנות לתכתיבי מציאות, והאופן שבו היוצר צריך לאזן בין השניים. מוזר טוען, שב"גברים בלתי נראים" המציאות דווקא התחשבה בצרכיו האמנותיים, והצליחה לספק לו סיפור חזק, שלא דרש יותר מדי מניפולציות. "דברים שקרו לנו מול המצלמה, היו חזקים יותר מכל תסריט שיכולתי לכתוב", הוא אומר. "עם זאת, בסופו של דבר מדובר בקולנוע ואני כן מספר כאן סיפור דרמטי. בהחלט ליהקתי את הגיבורים הספציפיים האלה, מתוך גייז פלסטיניים רבים אחרים שפגשתי, מתוך מניעים אמנותיים. בלואי היה כוח שהוא גם ויזואלי, בזכות הצלקת שיש לו על הפנים, וגם הדרך שבה הוא התבטא וסיפר את הסיפור שלו הפכה אותו לגיבור קולנועי טוב. מצד שני, עבדו היה קונטרסט היסטרי ללואי. אם לואי הוא חבוי ומופנם, אצל עבדו הכל היה מוחצן. פארס, הגיבור השלישי של הסרט, הוא מאוד נשי, ומציג פן הומוסקסואלי שונה משני האחרים".
עד כמה העובדה שמדובר בסרט, שהוא לכאורה נוח למכירות בינלאומיות בגלל הנושא האופנתי שלו, שיחקה תפקיד בהחלטה שלך לעשות אותו?
"לשמחתי, בגלל שהסרט הוא קופרודוקציה עם הולנד, הוא ישודר שם בטלוויזיה, ובנוסף יש לו גם סוכן הפצה אנגלי, שימכור את הסרט לתחנות טלוויזיה בעולם. אני גם מקבל פניות מפסטיבלים בעולם על בסיס יומיומי. עם זאת, מעבר לחיבור האישי שלי לנושא והעובדה שאף אחד עדיין לא טיפל בו, לא עניין אותי שום דבר אחר, כשיצאתי לעשות את הסרט. אגב, השקעתי בו כסף שלי, שעדיין לא ראיתי אותו בחזרה".
"גברים בלתי נראים" ישודר הערב (רביעי) ב-yes דוקו בשעה 22:00