פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "החצי השני של הלילה" של שפרה קורנפלד - מקורי ומלא נשמה

      שפרה קורנפלד מ"האח הגדול" תיחשד בהנחת סלב, אבל "החצי השני של הלילה" הוא אחד מהמקוריים והרגישים שבין ספרי התקופה

      "עד חצות העולם מלא בהב?ו?לים. אבל החצי השני של הלילה פנוי להביא את הגאולה". נאמר בעמוד 49 של ספר הביכורים של שפרה קורנפלד, ולא סתם כך נאמר, כי אם בידי הרעבי ויסגלאס של קהילת פיסחוי עוילם (פתחון עולם), אחת מהדמויות הראשיות ברומן שנקרא "החצי השני של הלילה", והדמות הראשית מכולן בקהילה הקטנה והקנאית שהתיישבה על הר, ומשם מנסה לקיים את גאולתה האישית וגאולת העולם כולו.

      קורנפלד, בספרה את סיפורה של פיסחוי, כפי שקוראים לה בחיבה יידישקייטית פעמים רבות ברומן, דווקא מעוניינת להאיר אור על הבלי העולם של חיי היומיום לפני שתתקין להם גאולה. ויש גם בזה, כמו בבחירות אחרות בספרה, סוג של מסר חשוב. אל לך לוותר על התבוננות בהבלי העולם בדרך לגאולה – כי בכל פך ופך מהם, אורב היצר הרע, השחיתות, הכוחנות והכיעור. ובין אם תקרא לזה הבלים ולשני גאולה, הקשר בין השניים הוא כזה שלא יינתק ושלא ייתכנו זה בלי האחר.

      ראשיתה של קהילת פיסחוי ברעבי ויסגלאס ומשפחתו השנייה, לאחר שנטש מאחוריו את הקהילה החרדית אמריקאית בה גדל, את אשתו הראשונה והקטטונית ואת בנו. המשימה המשיחית שנוטל לעצמו ויסגלאס חלק הלשון והכריזמטי היא למשוך אליו ואל חיקה של התורה קהל מאמינים, וכל האמצעים כשרים לו – מילים טובות, נוכחות סלחנית ואבהית, ואפילו אספקת מריחואנה בלתי נגמרת כדי להקל את משא ידו הכבדה של האל.

      הכריזמה ההיפית-אמריקאית היא רק צד אחד, המושך והחמים של קהילת פיסחוי עוילם בהנהגתו של רעבי ויסגלאס; הצד השני, המעוות, של הפנים החייכניות הוא הגרעין הרקוב שמתוכו צמחה הקהילה, ושממנו גידלה לעצמה אורחות ומנהגים מכוערים וכתתיים כמו נידוי נשים עקרות, מעילות כספיות, רדיפות מוסרניות אחר מי שנחשד בהפרות, שידוכי תועלת, ודכאנות שמופנית בעיקר כלפי הנשים והילדים. האוטופיה לכאורה, מגלה את פניה האמיתיות והופכת במהרה לדיסטופיה עבור כל מי שלא מקבל עליו בצייתנות ובלי שאילת שאלות את הצו הוייסגלאסי.

      שפרה קורנפלד , החצי השני של הלילה (יח"צ)
      יותר מסופרים אחרים, תעמוד עכשיו קורנפלד בבדיקה. כריכת הספר "החצי השני של הלילה" (צילום: יח"צ)

      עם כל אלו ושכמותם באה קורנפלד חשבון, ולמרות ש"החצי השני של הלילה" יכול היה להיות ספר קודר, מריר ומלא טינה, אין הוא כזה כלל ועיקר. קורנפלד מתוחכמת ומורכבת מכך, ובכתיבתה היא דואגת להעשיר ולהחיות את הסיפור כך שהקורא עצמו נע בין התאהבות לסלידה, בין משיכה לחיים מאורגנים שיש בהם אב גדול וחכם ובין הרצון למרוד בו ואפילו לערוף את ראשו כדי שלא יוסיף להצמיח לו עוד ועוד חסידים.

      את המהלך היפה והפיוטי ביותר עורכת קורנפלד כשהיא בוחרת לה נערה בת 15 בשם דבורה, אחת מבנות הקהילה, שתהיה מי שמחזיקה לפני הקורא את העששית ותוביל אותו בין השבילים הסמויים של פיסחוי. כאשר אין אנו צמודים למספר כל יודע הדובר בלשון רבים, דרך דבורה אנו מתוודעים לחברת הילדים, הדור השני של פיסחוי. ודרך עיניהם הלא מקולקלות אנו רואים בבהירות את החטאים הקטנים והגדולים של המבוגרים. דבורה היא זו שמצליחה לפרוץ את הגדרות הגשמיים והרוחניים של קהילת פיסחוי עוילם, ובהצצה החוצה אל העולם החילוני ואל העולם הרוחני שיש לו להציע, חייה לא יוסיפו להיות כשהיו.

      מתבקש לומר משהו על שפרה קורנפלד, הזוכה הראשונה בתוכנית הריאליטי "האח הגדול", ועל הבוז וחוסר האמון המובנים שמופנים בלי אבחנה כלפי כל מי שמצאו להם מקפצה כזו או אחרת אל תוך הקריירה המתוקשרת שלהם. קורנפלד בחרה לעצמה במשורה את מידת הפומביות והחשיפה לאחר זכייתה, ודאגה לבדל עצמה מהמושג "פליטי ריאליטי", עוד כמעט לפני שזה נוצר. יחד עם זאת ועם ההנאה מהכרת הציבור, קורנפלד תעמוד עכשיו, הרבה יותר מסופרים מתחילים אחרים, תחת בדיקה קפדנית הנוגעת לזכאותה להיקרא 'סופרת'.

      ובכן, את שפרה קורנפלד הכן/לא סלבריטי ניתן להניח בצד; מפני ש"החצי השני של הלילה" הוא אחד הספרים המקוריים יותר שראו אור בעברית בתקופה האחרונה. העיסוק הלא טריוויאלי שלו והטוויסט המסוים שהוא נוטל לו כשהוא עוסק במתח שבין הדת לחילוניות הוא מרתק. יותר משהרומן בולט בנקודות המעטות הבוסריות שלו, הוא מצטיין ברעננות, בחום אנושי ובהומור עדין שהכרחי כדי לפוגג את המתח. הגאולה שקורנפלד מייצרת בעלילת ספרה היא מפתיעה ומתבקשת בו זמנית, ויש בה הגדרה מחודשת למושגים כמו צדק והגינות. בספר שספוג גם יידישקייט, מתבקש לומר עליו דווקא בשפה העסיסית הזו שיש בו סא?ולפולנעסס. (נשמה יתרה), וזהו דבר שלעולם לא יהיה בלעדי לאף דת.

      החצי השני של הלילה / שפרה קורנפלד, הוצאת זמורה ביתן, 250 עמודים