נקודתית

דוט אליסון היא החברה הסקוטית שתמיד חלמתם עליה. בלונדינית, מטופחת, בחורה רצינית עם טעם טוב בבגדים. קצת כבדה, אבל לפחות היא אף פעם לא תעשה לכם בושות ברחוב. התאהבתם בה מזמן, עוד כשהייתה הסולנית של One Dove, להקת האמביינט-פופ-דאב שבעזרת ההפקה הנכונה של אנדרו וות'רול התמחתה במשימה הקשה (והמאוד מאוד נחוצה בזמנו) של לשמור על אופטימיות ואפילו על סוג של אופוריה עדינה גם בזמן הקאם-דאון. עד היום קשה לכם לבלוע כשאתה שומעים את “White Love”, ואני לא מתפלאה. אליסון באמת הייתה לא רעה בתור דיוות קלאב-פופ של זמרות עדינות שנושמות בזמן שהן שרות, אם כי יש שיטענו שעם כל הכבוד, שרה קראקנל היא לא. איך שלא יהיה, עברו מאז שנים. אליסון הלכה להסתובב קצת עם דת' אין וגאס, ועכשיו – שלוש שנים אחרי אלבום הסולו הראשון שלה, “Aflerglow” – היא חוזרת עם אלבום חדש. קוראים לו “We are Science” והאמירה שבו היא: גארי ניומן הוא אלוהים.

עם עטיפה סגולה-מטאלית, שמות של שירים הלקוחים ישירות מז'רגון הסינת'-פופ של אתם יודעים מי (“You Can be Replaced” – תני לי לנחש, על ידי רפליקנטים) ועזרתם האדיבה של קית' טניסווד (Two Lone Swordsmen) ודייב פרידמן, המסתובבן הזה, רוכבת אליסון כעת על גל האלקטרו. בחלק מהשירים בדיסק היא שומרת על השורשים האמביינטיים-אווירתיים להאזנה בקומה המוכרים שלה, בעוד שבאחרים היא עושה צעדי ענק לתוך טריטוריית האלקטרו האופנתית שהיא גם הכי עכשווית וגם הכי אייטיזית שאפשר. נכון לשנייה זו ממש, “We are Science” הוא תקליט חינני. אמנם חסר לאליסון איזה מבטא אירופאי שרמנטילי, צרפתי או אולי אוסטרי, בשביל הטוויסט הדקדנטי ההכרחי לגלגולו הנוכחי של הז'אנר, אבל לפחות פליקס דה האוסקאט בא לסייע עם רמיקס ל”Substance” (המצוי בסינגל). חבל רק שהאפיל שלו הוא כל כך נקודתי וסביר להניח שמחר יימאס לכם ממנה ותצטרכו לחפש חברה סקוטית חדשה.