אחד הסיפורים העצובים בהוליווד העכשווית הוא זה של אמני הדיבוב בסרטי אנימציה. במשך שנים, כל עוד התעשייה הזו שמרה על פרופורציות, אלה תרמו במסירות את קולם מאחורי המיקרופון. כיוון שתפקידם נחבא אל הכלים, מובן שלא הפכו לכוכבים.
אך ברגע שגזרת האנימציה הפכה לרווחית בשוק ההוליוודי וכתוצאה מכך לעמוסה בו, החלה להשתולל תחרות בין הכוחות החזקים בתעשייה, והקורבנות הראשונים שלה היו המדבבים הוותיקים: הסיבה לכך היא שבקרב החימוש הזה, כל אולפן שואף להציג סרטים גדולים ונוצצים יותר משל המתחרים שלו. לכן, הוא מנסה לגייס למלאכת הדיבוב כמה שיותר כוכבים, גם אם חסרי ניסיון בתחום, ואלה דוחפים מן המיקרופון את אנשי המקצוע הוותיקים.
תופעה זו באה לידי ביטוי גם בשלושת פרקי סדרת האנימציה "עידן הקרח". היא מובהקת במיוחד בפרק הרביעי שלה, המתאר כיצד הממותה וחבריה המוכרים לנו משלושת הפרקים הקודמים נאלצים להתמודד עם שינויים קיצוניים באקלים וכתוצאה מכך נקלעים למסע הישרדות. כאן, ממש כמו במפלגת מרכז חדשה המנסה לרתום כמה שיותר שמות מכמה שיותר מגזרים, נראה כי רשימת המדבבים הורכבה כך שתכיל את כל סוגי הקולות האפשריים.
בהתאם לכך, ג'ניפר לופז מייצגת את ההיספנים, ניקי מינאז' ודרייק את האפרו-אמריקאים הצעירים, וונדה סייקס את גיל הזהב, פיטר דינקלייג' את נמוכי הקומה, ניק פרוסט את הבריטיים, אלן שבת את הצרפתים וכך הלאה וכך הלאה. הרשימה עוד ארוכה, בעיקר בהתחשב בכך שכל הנ"ל הם רק המצטרפים החדשים לסדרה, שצוות המדבבים הקבוע שלה כבר כולל שמות בסדר הגודל של ריי רומנו וקווין לטיפה. לבעלי מלאכה אחרים, שכל חטאם הוא כי שמם אינו אלא ג'ו שמו, לא נמצא כאן מקום מרכזי ליד המיקרופון.
שיטת הליהוק הזו לא פוגעת רק בעתידם הסוציאלי של זקני שבט המדבבים, אלא גם ב"עידן הקרח 4" עצמו. בעיה אחת היא כי ברגע שמגייסים כל כך הרבה שמות גדולים, צריך גם לדאוג שלכולם יהיה תפקידים, וכתוצאה מכך הסרט עמוס וגדוש.
צרה שנייה היא שלעתים קרובות נראה כי התפקידים הללו ממש נתפרו ביד גסה, כך שהסרט גם מעט מאולץ ומלאכותי. כמו במסיבה שהגיעו אליה יותר מדי אנשים כך שלא מזדמן לך לדבר ברצינות עם אף אחד ומלכתחילה אי אפשר לשמוע איש, גם "עידן הקרח 4" מתגלה בשלב מוקדם שלו כבלגן קקופוני אחד גדול. לאף דמות כאן אין באמת בשר, אף קו עלילה לא באמת מתפתח, וחמור מכל, הדבק בין כל הדברים הללו רופף לחלוטין.
כתוצאה מכך, יותר מאשר סרט, "עידן הקרח 4" הוא מעין מופע ראווה לחופש הגדול. מין פסטיגל קולנועי, שבו כוכבים עולים בתורות לבמה, זורקים איזו בדיחה, עושים פרצוף שמזוהה עם הפרסונה שלהם, שרים כמה צלילים, מדקלמים מסר דידקטי על חשיבותה של המשפחה ואז מפנים את הבמה לקולגות, שיבצעו את השטיקים שלהם בלי קשר הכרחי למה שהיה קודם. האם הילדים נהנים מזה? אולי. האם מדובר ביצירה קולנועית? לא ממש.
באופן אירוני, כל השתלשלות העניינים הא-קולנועית הזו מוצגת דווקא באמצעים המתקדמים ביותר שיש לאמנות הזו להציע. תעשיית האנימציה היא אולי המלוטשת והמהוקצעת ביותר בהוליווד העכשווית, ובהתאם לכך גם "עידן הקרח 4" נטול כל דופי מבחינה סגנונית. אך העטיפה הנוצצת שבה הוא מוגש לנו לא מסתירה את העובדה שבתוכו אין כמעט כלום לא אופי, לא עוקץ, לא שאר רוח, לא כלום.
כל הדברים הללו מפציעים בו רק לפרקים קצרים הודות לדמותו של סקראט, הסנאי מחולל האסונות שכמיטב המסורת, מגיח מדי פעם כאתנחתא קומית בקו עלילה משני שאין לו שום קשר למתרחש. הקטעים בכיכובו מתפקדים למעשה כמעין סרט קצר בתוך "עידן הקרח 4", והם טובים לאין שיעור ממה שהוא לכאורה הסרט האמיתי.
כתוצאה מכך, בדיוק כמו בתום שני הפרקים הקודמים בסדרה, שוב עולה אותה שאלה אם לכולם ברור כי סקראט הוא הדבר הטוב בעולם של "עידן הקרח 4", למה האולפנים לא פשוט מקדישים לדמותו סרט שלם, במקום לבזבז את ההמשכונים על שלל דמויות שכולן יחד לא מעניינות כמוהו? גם התשובה לכך ברורה לכולם כי ברגע שהגיבור האמיתי יקבל טיסת סולו, כבר אי אפשר יהיה לתפור עשרות דמויות לכל כוכב בנמצא.
"עידן הקרח 4": איפה ומתי רואים?
"עידן הקרח": גם אתם מחכים לסרט של סקראט? שתפו אותנו בפייסבוק