אבי ניר סוגר עשור כמנכ"ל קשת: רגעי השיא והשפל

עשור לאבי ניר כמנכ"ל קשת: הציצו לטיימליין שהפך אותו לדמות הבולטת בתעשייה
עשור לאבי ניר כמנכ"ל קשת: מיהו האיש החזק בטלוויזיה? פרופיל

.

קשת לא המציאה את שיטת הטאלנטים, ולשלם הרבה מאוד כסף לאדם מוכשר שיחבור אליך באש ובמים ויתרום מהכישרון שלו הוא עניין לגיטימי בחברות קפיטליסטיות. הבעיה מתחילה כאשר בניסיון ההיבריסי להרכיב נבחרת חלומות, שוכחים שלא כולם יכולים או מתאימים לקלוע מקו השלוש, ובטח לא כשהמגרש שעליו מדובר הוא מגרש המיינסטרים במשבצת הפריים טיים.

כך למשל, קשת לא מצליחה לנצל באמת את כל הטאלנטים שיש לה ואת חלקם, כמו בספורט תחרותי, רכשה רק כדי שלא ישחקו במגרש של המתחרים. כך בסופו של דבר נוצר המצב האבסורדי שבו טאלנטים אשר מרוויחים לפי ההערכות סכומים שנעים בין 400-900 אלף שקלים בשנה, יושבים על הספסל עד שמישהו ייזכר בהם. כך וויתרה קשת על חוזה הטאלנט שלא הצדיק עצמו עם עוז זהבי וכך היא מבזבזת את עידו רוזנבלום על שעשועונים בשקל שמביכים את האינטליגנציה שלו ושלנו.

תאגיד כמו קשת חייב לשלוח ידיים לאזורים נוספים מלבד ערוץ הברודקאסט בו הוא משדר ולכן, הפעלת ערוץ "ביפ" ב-HOT ורכישת "מומה" היו צעדי התרחבות מעניינים עם פוטנציאל גדול, לאו דווקא של רייטינג. אלא שכשאתה רגיל לדחוף כל כך חזק בשעות הפריים-טיים, קשה להתרגל לתסכול העמוק שמסבים חומרים אחרים, שעובדים פחות טוב. כך, הפך "ביפ" בימיו כערוץ הצחוק לחממה של תכנים ברמה נמוכה וטאלנטים בינוניים ואילו "מומה" נקברה כליל תחת מגפי הבוקרים של "מאקו", הבייבי החדש של קשת.

ערוץ 24, לפחות בתיאוריה, הוא ערוץ שאמור היה להחזיר למוזיקה את הכבוד הראוי לה על המסך, ולהצעיד אותה למאה ה-21. אלא שמאז שקשת קנו את הערוץ, קרה בדיוק ההיפך: ערוץ 24 הפך לסל המחזור של תכני הזכיינית, שמילאה אותו אך ורק במוזיקה מזרחית משיקולי רייטינג, תוכניות שמקדמות את התכנים של קשת ובעיקר בטלוויזיה מעליבה שלוקחת את קותי סבג ושמה אותו על המסך רק כי זכה ב"האח הגדול". הבעיה הגדול של ערוץ 24 היא לא גישת הרק רייטינג שלו – זה בסדר, הוא לא לבד; הבעיה היא שאפילו מראית עין של ריספקט אין בו ובקשת כל כך לא מכבדים אותו, עד שאפילו עורך ראשי לא מינו שם מאז פרשה נירית וייס.

בין מגנט הקונצנזוס שהוא "כוכב נולד" לבין פצצת הרייטינג ושיחת הברזייה הקולקטיבית שהיא "האח הגדול", אבי ניר וקשת נפלו גם בכמה תוכניות ריאליטי שלא זכו לחיבוק המבקרים או לטירוף SMSים. "כישרון או כישלון" שהנחו טל ברמן ושלום אסייג אמנם התנהלה לפי קונספט דומה ל-"Britain Got Talent" שיצר סיימון קאוול, אבל בעוד שהסרקזם והאכזריות המשובחים של הבריטים הפכו את התוכנית שם ללהיט שעובד עד היום, בישראל ההומור העבש של המנחים וההתנחמדות של השופטים לא עשו את העבודה.

התוכנית התמסמסה במהירות ונשארה רק בתור שורה שיעל דקלבאום תשמח למחוק מהרזומה שלה; "נולד לרקוד" שהפורמט שלה יובא מארה"ב בניסיון לרכב על גל ההצלחה של ספינת-האם, "כוכב נולד", רצה שלוש עונות אך הסתיימה בקול ענות חלושה מבלי שנזכור את המתמודדים האנמיים או למה לעזאזל נתנו לצביקה הדר לקשקש על מחול. תוכנית הבת שלה, "מלחמת העולמות" שהפכה בימי עופרת יצוקה ל"לא נפסיק לרקוד", לא זכתה אפילו לעונה שנייה.

הבעיה עם היותך הביג צ'יף היא שהשם שלך מוטבע על כל מהלך ומהלך שנעשה על ידי השבט שלך והאחריות השילוחית תמיד מוטלת על כתפיך. כך מצא עצמו אבי ניר חתום על העסקתו של דר' אילן רבינוביץ' כפסיכיאטר יועץ בתוכנית הדגל "האח הגדול", וגם כמי שאחראי באופן עקיף לפרשת הכדורים הפסיכיאטריים שהתפוצצה בחודש מרץ האחרון, ושחוללה שמות באמינות וטוהר ההתנהלות של הפקת התוכנית.

גם אם הדברים עוד ילובנו בבתי המשפט ויתגלו - כפי שסביר שיקרה - כניפוח העניין מעבר לכל ממד סביר, פרשת הכדורים הפסיכיאטריים היא אירוע שלא היה צריך שיקרה ושיירשם בספרי ההיסטוריה של קשת.

.

יש מי שיודעים לזהות ולקטוף דברים מצליחים מן המוכן כדי לשלב אותם בקיים, ויש מי שיודעים לייצר אותם. הרבה מאוד מנחים יש בטלוויזיה, חלקם הגדול עובד בצמדים אורגניים יותר ופחות, אבל אף צמד לא מצליח ליהנות מהילת ההצלחה ומהכימיה שיש לאסי עזר ולארז טל בשבתם יחד כמנחים של "האח הגדול". כאמור – טל ועזר הם לא מהצמדים שצמחו מתוך החיבור הטבעי ביניהם ושנלקחו על סמך הכימיה הזו להנחיה, ומי שאחראי על הצימוד הזה ערך בחירה שהיא לא פחות ממבריקה.

"האח הגדול" הוא מותג מחושל שנהנה גם מהישירות והעממיות של הפורמט שלו, אבל לא פחות מזה הוא נשען על האליטיזם הקליל שנודף מהצמד ארז ואסי. אבי ניר הביא לפרונט של קשת הומוסקסואל מוצהר שלא נרתע מגילויי חיבה ומשיח פתוח על מי שהוא, והצמידה לו מנחה מעונב שבנה את עצמו על המתח שבין רשמיות ממלכתית להומור יבש, ויצר מותג נלווה לא פחות אפקטיבי מריאן סיקרסט ל"אמריקן איידול" או ג'ף פרובסט ל"הישרדות".

תוכניות סאטירה נופלות וקמות על יכולתן לפצח את הנוסחה, ומבחינות רבות זהו מדע הגרעין של הקומדיה. לפי תשע העונות ש"ארץ נהדרת" מחזיקה ואחוזי הצפייה היציבים למדי שלה, נראה שמישהו שם הצליח להבין איך עושים סאטירה ישראלית שמצליחה להמשיך לעניין, לעצבן, להצחיק, ולהיות רלבנטית מול כל שאר הטלטלות בבידור.

"ארץ נהדרת" היתה כבר מתחילתה נבחרת מנצחת, אבל זה לא מה שהפך אותה לחסינה מטעויות, וכבר נתקלנו בלא מעט נוסחאות מוצלחות על הנייר שהתרסקו במציאות. ההימור, הספייס, ההשקעה הכספית והקידום שהוענקו ל"ארץ נהדרת" היו לא מעט ממה שהפך אותה למוסד יציב ולאחד מעמודי התווך של קשת. כמו פעמים רבות בהצלחות של קשת הוכיח אבי ניר שעיקרון השפע שמשכפל את עצמו עובד – ניר השקיע ב"ארץ נהדרת" ובהפיכתה לסמל ונתן לה גב, ו"ארץ נהדרת" גמלה לו ברייטינג ובתו האיכות.

הטלוויזיה הישראלית הבינה באיחור מסוים, ולא בהכרח אלגנטי, שהעתיד כבר כאן והעתיד הוא אינטרנט. הצעד ההגיוני והמיידי של מרבית הזכייניות היה לחבור לפורטלים קיימים ויציבים כדי ליהנות מהפירות הנלווים של הרייטינג והתכנים הטלוויזיוניים.

קשת כמו שקשת יודעת , הלכה בגדול והקימה את מאקו – אתר תוכן שמשמש כפלטפורמה מוצהרת לקשת וכסניף וירטואלי לתכני הזכיינית. זריזות המחשבה שהביאה להקמת מאקו ולהשקעה חסרת התקדים בה היא בדיוק מסוג המהלכים שהופכים את קשת ואת אבי ניר למעצמה קטנה.

כל מי שמעפיל לראש ההר יודע שככל שיטפס גבוה יותר כך ישאיר מאחוריו יותר אנשים ממורמרים שישמחו להזדמנות להכפיש אותו. אבי ניר הצליח להגיע הכי גבוה שיכול היה בתחומו, ועדיין מצליח להחליק מעליו כאילו היה מצופה טפלון כמעט כל כתם. אחת מהסיבות הברורות לכך היא שניר נמנע כמעט בקנאות מלהתראיין לתקשורת, וככל שתשחק פחות את המשחק כך תיפגע פחות מכדורים מעופפים.

חרושת השמועות סביב קשת טוענת בדרך כלל שהעבודה לצדו של ניר מתאפיינת בנועם ובצניעות, אבל זהו לא המבחן האמיתי עבור הציבור חובב ה'לא ראינו דם'. כאשר דם כבר נשפך, באותה פרשה עגומה ומפחידה של תקיפתו של ניר על ידי מי שבדיעבד הסתבר שהיו שליחיו של דודו טופז שנקם נקמה קרה על סיום חוזה ההתקשרות שלו עם קשת, אבי ניר בחר לשתוק. זו היתה בחירה מעוררת הערכה של מי שיודע היכן עוברים הגבולות בין האישי לציבורי, ובין הפרסומי לאתי. בין הישגיו הרבים של ניר, היכולת שלו להתנהל כעשור בראשו של המפעל הטלוויזיוני הכי רווחי ומצליח מבלי להתלכלך, הוא אולי המרשים ביותר.

השתתפו בכתבה: לילך וולך, חן רוזנק, עינב שיף

מה לדעתכם ההצלחות והכשלונות של אבי ניר? ספרו לנו בפייסבוק