חצי קילו מוסקה

"החתונה היוונית שלי" הוא לא סרט טוב במיוחד, או מעניין במיוחד, אבל מה שהוא כן זה אחד מסרטי ההשפטה הקיצוניים. טולה, הצלע הנשית בקומדיה הרומנטית הזו, משפיטה את בן זוגה איאן השפטה מוחלטת ואין סופית. המניע הרשמי לפעולה זו הוא העובדה שלהבדיל מטולה, איאן אינו ממוצא יווני, דבר שאינו מתקבל על הדעת במשפחתה היוונופילית. איאן מוטבל מחדש בכנסיה היוונית, מתחתן באולם בצורת האקרופוליס, שולח הזמנות לחתונה המעוטרות בדגל יוון בהן שמם של הוריו מוטעה וכהנה וכהנה.

השפטה זו מעוררת עניין מסוים, היות ובדרך כלל היא שמורה לבנות המין השני. בז'אנר הקומדיה הרומנטית נהוג שהבחורה תוותר על אורח חייה ותאמץ את זה של בחיר לבה. בימים עברו, כשראיתי לראשונה את הסרט "ספלאש" בערוץ 1, התרשמתי עמוקות כשבסופו טום הנקס נטש את היבשה לטובת חיים לצידה של דאריל האנה בת-הים. אמנם שנים לא מעטות עברו מאז, אך התופעה לא הרבתה לחזור על עצמה.

טום הנקס, אגב, הפיק את "החתונה היוונית שלי" יחד עם אשתו ריטה וילסון, לאחר שזו צפתה בהצגה עליה מבוסס הסרט (מאת ובכיכובה של ניה וורדאלוס, המגלמת את טולה גם בגירסה הקולנועית), נזכרה שגם היא ממוצא יווני והתלהבה מאוד. ובכן, אני פולניה וחייבת לציין שהתלהבתי הרבה פחות. חוששתני שכלום לא קורה בסרט. יש את המיני קונפליקטון על כך שאיאן לא יווני - וזהו. בדרך כלל כדי להחזיק סרט זורקים גם איזה מכשול או ייחוד לתוך ההתאהבות של הזוג, שניים או שלושה משברים, איזה שינוי או התפתחות של הגיבורים ועוד כל מיני טובין בהם חסכו הפעם. בכלל, תחושה חזקה של חיסכון שורה כאן. בדיקת רקע שטחית למדי על יוצרי הסרט מגלה שרובם ככולם בעלי רקע טלויזיוני ולא קולנועי, מה שמסביר את אווירת המיני-סדרה המלווה את הצפייה. העיצוב, הצילום, העלילה, כולם אינם מושקעים במידה שיש לצפות מסרט קולנוע.

דווקא הפתיחה של הסרט מוצלחת. טולה בת השמונה נאלצת לשאת על גבה את עול געגועי המולדת של הוריה כל הדרך לבית הספר. בעוד שאר הילדות נהנות מסנדביץ' לארוחת הצהרים, היא מוציאה בביישנות מהתיק אריזת חצי קילו מוסקה. הקריינות המלווה את הסרט רומזת כי מתוך השונות עתידה לצמוח דמות מרדנית שתצא כנגד המצופה ממנה. והנה אכן אנו נתקלים שוב בטולה, הפעם בת שלושים, ורווקה מבחירה למרבה הזעזוע המשפחתי. כאן נגמרת הפתיחה המוצלחת ומתחיל הסרט. כצפוי, כל מה שבחורה כמוה צריכה זה איזה קאצו טוב שיחזירה למוטב. הוא, כמובן, מגיע באיחור אופנתי.

כבר שנים שמשפחת סטולר מחכה לחתונה עם משפחה מזרחית. האיחוד המיוחל ילמד אותנו קצת על חום ואהבה ויגאל אותנו מהניכור והקרירות. בהתחלה בטח נתנשא מעליהם ונחשוב אותם לפראים פרימיטיבים, אבל אחרי כמה חאפלות אצלם בחצר נשחרר את המעצורים ונלמד ליהנות מהחיים. ככה זה. ובחיים לא יימאס לי לראות סרטים שזה מה שקורה בהם.