(צילום: דייב שחר, עריכה: רן צימט)
גאנז אנ' רוזס העדכנית של אקסל רוז הפכה לסוג של בדיחה בעיני רבים. האלבום האחרון שהתעכב 14 שנה, סרטון הנפילה של רוז מהופעה בצרפת, איחורים של שלוש שעות בעלייה לבמה ומסכת החמצן בה נעזר בכמה הופעות כל אלה לא עשו יותר מדי טוב למוניטין הלהקה. ובכן, לכל המלעיזים הרי הודעה מסתבר שהבדיחה היתה עליכם.
למרבה ההפתעה במופע שהרובים והשושנים סיפקו אמש לקהל הישראלי בפארק הירקון (ממש אחרי היהודים ו-Ugly Kid Joe), אקסל תרם לא איחורים ולא נפילות. מלבד כמה בריחות מזעריות וזניחות בשירה שלו, הדבר הרע העיקרי שאפשר להגיד עליו זה שהוא נראה כמו יוסמיטי סאם מ"לוני טונס".
מאחורי רוז הסתובבו לא פחות משלושה גיטריסטים, שני קלידנים שתפעלו מספר מקלדות על סטנדים מתכופפים (ביניהם דיזי ריד, השריד היחיד מההרכב המקורי מלבד רוז), פסנתר עומד ופסנתר כנף, בסיסט ומתופף. למרות ריבוי הגיטריסטים, שהיו מיומנים כל אחד בפני עצמו, ליהטטו וניגנו את הכל באופן מושלם חסרונו של אחד, סלאש, היה בולט במיוחד. במיוחד בלהיטים ובסולואים מתוכם, נדמה היה שמאחורי אקסל רוז עומדים גיטריסטים משומנים ומאומנים שמנגנים לא יותר מקאברים מצוינים לגאנז אנ' רוזס. אפילו הכובע שחבש אחד מהגיטריסטים, והזכיר באופן ניכר את הכובע המיתולוגי של סלאש לא עזר.
בכל זאת, כדאי לציין לטובה את אחד מאוחזי הגיטרה, רון באמבלפוט ט'אל. בניגוד לאחרים, הוא לא נשמע כמו שכיר חרב אלא ממש כמו הדבר האמיתי. חלק אורגני מהלהקה. בין כל הזרקורים שהפנה המנהיג רוז לתצוגת היכולת של חברי הלהקה, באמבלפוט ניצל את שלו בחוכמה וסיפק הפתעה קטנה לקהל הישראלי בדמות ההמנון הלאומי (טוב, בכל זאת הוא יהודי "משלנו"). הודות לו ולאקסל שברגעיו הטובים נשמע ממש כמו אי אז בניינטיז, הביצוע ל-"November Rain" היה מרגש להפליא ממש כמו מפגש נוסטלגי עם האקסית. והיו לא מעט אקסיות גאנז אנ' רוזס לא ויתרו ולו על להיט אחד.
רשימה חלקית: "Welcome To The Jungle", "You Could Be Mine", "Sweet Child O'Mine", "Don't Cry", "Paradise City", "Civil Wars" ו-"Mr. Brownstone". חוץ מהשירים המקוריים, אקסל והלהקה השמיעו גם את הקאברים המפורסמים שלהם ל-"Knocking On Heaven's Door" של בוב דילן ו-"Live And Let Die" של פול מקרטני, כמו גם רמיזות קטנות ל-"Another Brick In The Wall" של פינק פלויד ו-"Teenage Wasteland" של The Who. הקהל נאלץ להקשיב גם ללא מעט שירים מהאלבום האחרון של הלהקה, אבל התרצה כשהלהקה השחילה בתבונה להיט פה ושם ולקראת הסוף האיצה עם התותחים הכבדים.
לא פחות חשוב מהמוזיקה היה השואו עצמו על שלל הפיצוצים, הזיקוקים, להבות האש, הקעקועים, התלבושות והווידאו-ארט. להניח בצד כמה דולפינים, המסכים מאחורי הלהקה התמלאו בטסטוסטרון בוער. בחורות מעורטלות, אקדחים, מכוניות מירוץ, מרתפי עינויים וקלישאות רוקנרול נוספות. הגיטריסטים החליפו גיטרות כמו גרביים מעוצבות רק בשביל הפוזה כמובן, כמו גם תלבושות. בחצי השני של המופע, גם אקסל החליף לא מעט תלבושות וכובעים. ממש כמו מדונה, רק עם חוש סטייל מחורבן.
כל מי שלא אלרגי לקלישאות הייר-מטאל שחוקות מהניינטיז, ולא נראה שהיו הרבה כאלו בקהל בכל זאת, גאנז אנ' רוזס יכול היה לחזות במפגן כוח מרשים של להקה שמיהרו להספיד (ולא בצדק), עם פגמים ברורים אך כאלה שמתגמדים מול החוויה הכוללת שהרגישה כמו פאקינג רוקנרול בדיוק כמו שהופעה של גאנז אנ' רוזס צריכה להרגיש.
אז נכון, כולנו ראינו ביוטיוב את אקסל רוז נמרח על רצפת הבמה בצרפת. נפילות כאלו קורות. מה שאקסל הראה ליותר מעשרת אלפים ישראלים בפארק הירקון אמש, היה רחוק אלפי שנות אור מנפילה. אקסלנט.
גאנז אנ' רוזס בישראל: מה אתם חשבתם על ההופעה? ספרו לנו בפייסבוק