פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      גילי שושן, כוכב "המשגיחים": כמה קשה להיות כוכב קולנוע חרדי?

      מאז שחזר בתשובה, חיכה גילי שושן לסרט כמו "המשגיחים" שגם ישים אותו בפרונט, אבל בלי למכור את ערכיו. לקראת עלייתו, הוא מסביר כמה כסף הוא מפסיד בגלל האמונה. ראיון

      בפעם האחרונה שגילי שושן השתתף בסרט שמיועד גם למגזר החילוני, הוא עוד הסתובב בג'ינס וטישירט בשדרות רוטשילד בתל אביב, והיו מי שקראו לו נסיך הביצה. אנשים עוד נהגו לעצור אותו ברחוב לקרוא לו יששכר, הדמות האהובה שלו מהסדרה "הפוך", במאים ומלהקים חיזרו אחריו במרץ והוא עדיין חיפש תשובות, ניסה להבין את משמעות הקיום בעולם הזה. הרבה שנים עברו מאז, ונדמה שהכל השתנה – את תל אביב מחליפה כעת צפת, יששכר הפך לזיכרון עתיק שמעלה אבק בשידורים חוזרים של "הפוך", את הג'ינס והטישירט החליפו בגדי החסיד השחורים, כולל זקן וכובע ושושן כבר לא מחפש תשובות, הוא מצא אותן בתורה. למעשה, רק חיזורי הבמאים והמלהקים נותרו כשהיו.

      "אני מפסיד אלפי דולרים בשנה, אלפי דולרים, כי אני מסרב להצעות להשתתף בסדרות וסרטים", אומר שושן בראיון לקראת עליית הסרט המדובר "המשגיחים" ביום חמישי הקרוב לאקרנים. "יש לי לפחות 20 ימי צילום בשנה שאני נאלץ לוותר עליהם, הצעות לכל מיני פרויקטים שאני לא יכול לקחת בהם חלק. תעשי חישוב של 800 דולר ליום צילום, כפול 20 ואפילו יותר. וזה בלי לדבר על סדרות ועל פרויקטים ארוכים יותר. זה פוגע לי בפרנסה ברמות מטורפות".

      סליחה על הבורות, אבל למה אתה חייב לסרב?

      "אני לא יכול לשתף פעולה עם יצירת אמנות שיש בה נגיעה או שהיא לא כשרה בכל מובן אחר. אני לא חזרתי בתשובה לייט, אני לא בקטע של משחקים, יש משהו שאני מאמין בו ואני לא יכול לשתף פעולה עם יצירת אמנות שהילדים שלי לא יוכלו לראות אותה, שמנוגדת להלכה. כמובן שאף אחד לא יכול להיכנס לראשו של בורא עולם ולדעת אם הוא היה מאשר את זה או לא, לכן יש רבנים וחוקים הלכתיים. אני לא אדם דתי, אני לא בדוסיות לשמה. מעניין אותי בורא עולם, האהבה, העצמי האמיתי של כולנו ואני לגמרי מאמין שבינתיים עד ביאת משיח צדקנו, צריך לפעול על פי ההלכה. אני קיצוני בקטע הזה ואני הולך עד הסוף. אני בטוח שיהיו אנשים שהם דתיים חובשי כיפה והם יוכלו לעשות סרט או סדרה שיש בהם נגיעה. אבל אני נמצא בחסידות, זה מה שנקרא, אתה במצווה, אתה מאדיר בה, אתה לא מחפש איפה אתה מעגל פינות, הוא מנסה לעשות כמה שיותר ובכמה שיותר אהבה ומתוך שמחה, מתוך ריקוד וכל עוד הדברים האלה".

      למזלו של שושן, או כפי שהוא קורא לזה - בזכות ההשגחה הפרטית, הגיע אליו הבמאי מני יעיש, עם הצעה לתפקיד קטן אך משמעותי בסרטו החדש והמצוין "המשגיחים", זוכה פרס איגוד הבמאים בפסטיבל קאן האחרון, שעוסק בחסידי ברסלב בשכונה בבת ים. שושן נבחר לגלם את דמות הרב השכונתי, רב מגניב שמסתלבט עם התלמידים שלו ונגעל כשמנשקים לו את היד. תפקיד שנתפר למידותיו של שושן, בלי צורך להטריח אפילו את מחלקת ההלבשה וכולל מונולוג גאוני אחד שהוא עצמו כתב לדמותו. וכן, למקרה שתהיתם, אין בסרט הזה אפילו נגיעה אחת בין גבר לאישה. גם זה, בזכות שושן.

      "מני התקשר אליי ואמר לי שיש לו תפקיד שיכול להתאים לי, ושהוא רוצה להיפגש איתי ולהכיר אותי", משחזר שושן. "מאוד התחברתי לסרט, לתוכן ולמסר שלו וגם אל מני בתור בנאדם. ראיתי שהכוונות שלו טובות, שהוא באמת הולך עם השם ורוצה סרט כשר שכולם יוכלו לראות, לא רק הפלגים האלה או האלה. ואז ראיתי שיש סצנה אחת שבה יש נגיעה, ואמרתי לו שאני לא יכול לעשות את הסרט במצב הזה, אפילו שזו היתה נגיעה מאוד קטנה, משהו כמו נשיקה על המצח. מני, ייאמר לזכותו, היה מדהים בקטע הזה ומאוד פתוח, והסכים לשנות את הסצנה בשביל שאוכל לעשות את התפקיד".

      איך קרה שגם כתבת לעצמך חלק מהטקסטים?

      "מני פשוט אמר לי, תכתוב משהו שלך, שיגניב אותי. חלק ממה שאני עושה היום בחיים, זה להרצות על תורת הנפש ועל תורת הקבלה, ומני אמר 'יש לך ניסיון בזה, אני אשמח אם תוכל לשדרג לי הסצנה'. הבאתי את הנשמה לתוך הטקסטים, דברים שאני מאוד מתחבר אליהם. ממש היה לו חשוב שזה מישהו אותנטי, שמישהו שיודע על מה הוא מדבר, אז יכולתי להביא את כל כולי. התהליך היה כולו מדהים".

      התגעגעת להיות מול המצלמה?

      "אני נמצא עם מצלמות כל הזמן, עשיתי סרטים על קבלה וחסידות, על תורת הנפש, על סכיזופרניה קדושה, סרטונים קצרים שמסבירים לך על פי קבלה וחסידות את תורת הנפש היהודית, מבנה הנפש, כוחות הנפש והכל מאוד חדשני כי זו פעם ראשונה שזה ממקום קולנועי, לא של רב שמרצה. אני מתרגם עלילתית את המהות ואת הלמידה התודעתית שיש שם, לרמה עלילתית, ויזואלית ונרטיבית. זה משהו שעוד לא כל כך עושים".

      גילי שושן בפעולה כזמר:

      חבריו של שושן מעברו החילוני, מתקשים עד היום לעכל את המהפך הזה בחייו של מי שרבץ בעבר בכל בר שכונתי ברוטשילד ותקתק ג'וינטים מתחת לשולחן, גרף תפקידים ראשיים בקולנוע, טלוויזיה ובתיאטרון. רק לפני שלוש שנים יצא שושן במופע מוזיקלי שבו סיפר על תהליך החזרה בתשובה, והקולגות מ"הפוך" כמו נירו לוי ואסנת חכים הגיעו לפרגן, אבל בחנו את השינוי בסקרנות. "אני בקשר עם הרבה מאוד אנשים מתל אביב", מספר שושן. "מיטב חבריי הטובים שהם אנשים שלא שומרים תורה ומצוות, הם אנשים התעשייה, במאים, שחקנים, אנשים שלא חזרו בתשובה, והם לא חובשי כיפה. ולמרות זאת, הם חבריי הטובים ביותר עד היום, ממש ברמות של קשר יומיומי. אני מחובר אליהם, כי לא נתתי לדבר הזה להרוס את האמת, מה שהיה קשרים אמיתיים. אני מקפיד על זה עד היום".

      כשהוא נשאל על פשר החזרה בתשובה, שושן, 39, נשוי ואב לשניים, הוא שולף תשובה שנשמעת משכנעת אפילו לאוזניים חילוניות לגמרי ומספר על תהליך שהחל כבר לפני 15 שנה. "לא הייתי אביב גפן או שלמה ארצי, לא התקרבתי לקרסוליים שלהם, אבל היו לי את כל הדברים שבנאדם רוצה, בנאדם זוהר ותהילה, הכבוד והמזומנים והפרסומות והדולרים, היה לי אותם עד הגג. אבל אתה מגלה שזה לא גורם לך לסיפוק אמיתי, לאושר האמיתי, שכל חיי הרגשתי שאני צריך לחפש. הרגשתי את האושר בתוך תוככי מצולות נפשי, וראיתי שגם אחרי שאתה מצליח יותר משחשבת שתוכל להצליח, גם שם אין את האושר האמיתי. לא יכולתי להשלים עם העובדה שאני לא חי חיים עם מהות אמיתית. אז עם כל הכסף וההצלחה, איך אני יכול לוותר על האמת המהותית? זו בגידה באמאמא של החיים".

      "מלכתחילה הלכתי לאמנות כי לא השלמתי עם העולם הקפיטליסטי, של הפלסטיק, של החיצוניות, עם המרדף אחרי כסף. מתוך מרידה במוסכמות החומריות של העולם, כדי להיות עם אנשים שמסתכלים גם על יצירה וטקסטים ומהות, אבל גם שם זה לא היה זה", ממשיך שושן. "זה רק מתקרב. רק בזכות תורת הקבלה, זכיתי לחוות אושר אמיתי. בפעם הראשונה שפתחתי את 'עץ החיים' של האר"י הקדוש. דברים שכל חיי השתוקקתי לקבל, ופתאום קיבלתי את זה. אתה נהיה מאושר ומסופק ומחובר ומרגיש שאתה נוגע בליבת החיים, אז הלכתי עם זה עד שהגעתי לאיפה שאני נמצא היום".

      הכריזמה עוברת ממסך הקולנוע למסך התשובה:

      בימים אלה הוא מרצה על קבלה ותורת הנפש במרכזי יהדות וקבלה ובבתי חב"ד, אבל מקווה שיבוא יום ויוכל לחזור להתפרנס גם ממשחק. "המשגיחים" נותן לו תקווה. "הסרט הזה הוא אחת הפריצות הגדולות מבחינתי, הנה המשיח בא ואפשר לעשות קולנוע וסיפורת וצילום נקי וטהור וקדוש ושזה לא חנוני וזה לא שטריימלי וכולם יכולים ליהנות מזה. זו הוכחה שזו תקופה חדשה לגמרי. היום אני יודע שאפשר לעשות אמנות מדהימה, שהיא קדושה מקודש קודשים וזה אפילו יותר חדש ויותר מרענן, ועובדה שהסרט הזה הוא הוכחה משמיים – סרט שאין בו שום נגיעה, ש-99.99% השחקנים בו הם גברים, חוץ מאישה אחת שגם היא שומרת על צניעות. ולא רק שהסרט התקבל בישראל, הוא התקבל אפילו מחוץ לישראל, ששם זה הכל זוהמה ותועבה, אני יודע מה שהולך שם, מיטב חבריי חיים שם, איך מוכרים נשים בשביל כרטיסים, והנה עובדה שאתה יכול לעשות יצירת אמנות בשיא הצניעות ולא רק שזה מתקבל אצל הלא יהודים, אלא גם מתקבל לפסטיבל וגם זוכה בפרס. זו הוכחה משמיים שאפשר לעשות דברים בצניעות, בענווה, בעדינות, ברכות, בללכת למקום שהוא כן כאילו דתי, אבל הוא לא דתי".

      אתה חושב שיהיו סרטים נוספים כאלה?

      "בעזרת השם. כמו שאמרתי לך, אני חולם לעשות קאמבק ולעבוד עם אנשים, ואני פשוט צריך לוותר על זה כל שנה. קשה מאוד להתפרנס, שוק הקולנוע החרדי הוא לא מפותח כמו השוק החילוני. אין תקציבים, אין קרנות, הכל פיראטי, ומאוד קשה להתפרנס. אין את המקום הזה כמו בת"א, את התיאטראות שמציעים לך עבודה קבועה. אני חי מהיד לפה. יש לי חודשים שאני עובר את הקצה. זה ניסיון שכל כך קשה לעמוד בו אבל ברוך השם, השם נותן לי כוח. אני מאמין לגמרי שיבוא יום שיהיו יצירות כשרות שאוכל לשחק בהן".

      תלכו לצפות במהפך של גילי שושן ב"המשגיחים"? ספרו לנו בפייסבוק