כבוד וצדק, הא אושרי?
אז הצלחת לשוב מהמתים, אחרי שהדיחו אותך פעם אחת ונשאת נאום די מביך על אמת וצדק וכולי. עכשיו חזרת, ואתה ממהר לעשות שיגועים עם החבר שלך כדי להבהיר לכולם שאתה מהמם, ומחליט את מי מתחשק לך להדיח. אחר כך אתה הולך למועצת השבט והם שוב מעיפים אותך מהתכנית. מעולם לא היה רגע מתאים יותר לכך שתצא בת קול אלוהית מהשמיים ותכריז "אוק-וורד!" בזמן שאתה משחזר את נאום האמת והצדק וכולי שלך.
ההדחה של אושרי אתמול היתה קומדיה טהורה. הוא ותורג'י ישבו על ספסלי המועצה, זורחים מהערצה לעצמם, וכשגיא זו-ארץ הקריא את פתקי ההצבעה חיוכם אט אט צנח אל הרצפה בפנטומימה של WHAAAA---?. היה רק חסר שאושרי יחליק על בננה בדרך לכיבוי הלפיד וייפול על עוגה. או עדיף, על עזאם המופתע, שחיכה איזה שעה להזדמנות לשאול את שאלת המושבעים שלו.
תורג'י בונפרטה
1. מחיאות כפיים, בבקשה: עזאם הוא המושבע הראשון של "הישרדות VIP", זכות שקנה לעצמו באמצעות הפסד במשחק הוקי אוויר למשה פרסטר, או במילותיו של גיא - "אתה יוצא מפה עם הרבה כבוד". עזאם מתרגש, לרגע הזה הוא חיכה כל חייו: תם תפקידו, הוא השלים את המהפך מאייקון לאומי אהוב לפח ריאליטי תמהוני. על לא דבר, על לא דבר, על לא דבר.
2. שאר הפרק נסוב כולו סביב חטא היוהרה. מה זאת אומרת של מי. האיחוד של תורג'י ואושרי הפך אותם מפיסות סליז סביר שעוד אפשר להגיד עליו "נו, טיפוס" לערימת ערסים רוחשת על המושב האחורי של האוטובוס שבועטת לך במושב. קולניים, מעצבנים, בריוניים עם מגוון חיקויי עדות שהם מחשיבים כבדיחות פנימיות. הם בטוחים שזה מוציא אותם חמודים לאללה, כי מי לא אוהב קצת הוויי קומי בין חברים, כמו "מה כבר אמרנו על הומואים? שהם הדביקו את הקופים באיידס בשביל להתחיל את השואה".
בוקי, כהרגלו, סובל במיוחד מהערסיאדה ומשווה את תורג'י לנפוליאון בונפרטה. וגם לאנה וענת נמאס שתקעו להם עוד נודניק בברית שהן צריכות לציית לו ושתורג'י אוכל 15 כוסות אורז. וכך מתחילה המזימה הגדולה: פירוק צמד ביוויס ובאטהד. או, שם קוד, "מבצע אוק-וורד".
אמרתם משהו? פשוט אנה מתפלשת בבוץ ופספסנו
3. מבחינת תורג'י ואושרי, מדיחים את איתי שגב. שזה חבל, כי בצירוף מקרים מדהים בדיוק באותו רגע שגב מקסים את הבנות עם בדיחת "דורון מלך האי" שלא נגמרת. "אויש, איתי", הן מצחקקות כשהוא רוקד להן עם הקוקוסים, ודי ברור שהן לא מתכוונות להדיח אותו לעולם בדיוק כמו שהן לא מתכוונות לשכב איתו לעולם. אז חבל לתורג'י ואושרי על הזמן בניסיון ההדחה הזה, וחבל לאיתי שגב באופן כללי.
4. אנו קוטעים את המתח לטובת מפשעות ממולאות בוץ. מה זאת אומרת למה. שוב "משימת שכר ועונש", והפעם המשימה היא משהו משהו בוץ לא הקשבתי כי אנה רצה. השורדים מתפלשים בטינופת, מנסים למלא את הדלי שלהם כמה שיותר באמצעות גופם בלבד. מה שאומר הרבה קלוז אפים של הבנות סוחטות את שדיהן הרטובים בתנועות מעגליות, ומושכות פנימה והחוצה את חוט הביקיני מהחריץ. הייתם חושבים שיוליה, שהגיעה עם סחבת ספונג'ה על הראש מהבית, תגרוף הכי הרבה בוץ, ושתורג'י, ששטח הפנים של גופו אינו עולה על קישוא, יביא רק טיפות בודדות, ושבוקי, שהדגיש שוב ושוב שהוא ממלא את התחתונים הענקיים שלו בבוץ לא יהיה דוחה יותר מבדרך כלל. אז חשבתם.
5. אל מועצת השבט מגיע תורג'י עם צמיד לבן ובוקי עם צמיד שחור, אבל אין לזה חשיבות. הקומדיה תסתדר גם בלעדיהם. תורג'י ואושרי כבר פוזלים מרוב זחיחות ואושר: הם בטוחים שכולם הולכים להצביע שגב, כלומר יוליה, כלומר לא ברור מה הם החליטו בסוף. ואז החברים שלהם מתחילים להתלונן עליהם. נטלי, שגב, בוקי, אנה, ענת. תורג'י מתעצבן ומתחיל לקרוא להם "צבועים", המילה ההיא שאף מתמודד ריאליטי לא באמת מבין את משמעותה. לבסוף, כדי לנטרל את העליהום, הוא מחליט לשלוף מול כולם את הקלף הכי גדול שלו: העובדה שהוא לא באמת גנב את הפסלון של ענת.
הו, כמה חיכה תורג'י לרגע הזה! ימים שלמים הטיחו בו האחרים את הפשע המפוברק שלו, סלדו ממנו, והוא נשך שפתיים והמשיך עם ההצגה. וכל אותה תקופה היה מדמיין את הרגע שבו יגלה להם שזו הייתה רק הצגה, וחשהוא לא באמת גנב: הם יוכו בהלם, בוודאי, לשמע הגילוי המרעיש, ואז ייפלו על ברכיהם מולו. "חשדנו בך לשווא, אנא סלח לנו!" הם יתייפחו, "לא היית ראוי ליחס הזה מאיתנו, שותק ומתייסר בחפותך! אנא השתן עלינו, היישר בפרצוף, רק כך ניטהר מחטאינו!"
והנה זה קורה. "עכשיו אפשר לגלות לכם", מכריז תורג'י בהתרגשות, "לא באמת גנבתי את הפסלון. זו היתה רק הצגה". "וואלה? סחתיין", אומר איתי שגב, ובוקי טופח על שכמו מאחור, ואז כולם מדיחים את אושרי. האדם מתכנן תכניות, ואלוהים אומר "אוק-וורד".
הטיפ של בוקי
לעולם אל תסחב בוץ בתוך התחתונים האקסטרה אקסטרה אקסטרה לארג' שלך. גם לא תנצח במשימה, גם לא תנצח בחיים.
מילה מהמודח:
אני חוזר עכשיו לאי התקווה, אבל אחר כך אחזור לכאן. אני בטוח שלא ידיחו אותי שוב!
ומנחה "רוקדים עם כוכבים" היה אומר:
סליחה, פספסתי את הקלוזאפים על המפשעות, אפשר שוב?
הציטוטים:
"הגעתי לפה קוקוס שביר, והאי הזה הפרה אותי" (פרסטר מתאחד עם הטבע)
"בנות נלחמות בבוץ, זה ז'אנר ידוע לחובבי הז'אנר" (ענת במבוא לז'אנרולוגיה א')
"אם אתם תדיחו אותי, אני אתאבד" (תורג'י, במבטא אתיופי, מחיש את קצו)
"לא האמנתי שבגיל 54 אני אנגב בעלים במשך חודש ימים" (בוקי מלמד אותנו שכל מה שצריך זה קצת אמונה)