דם סמיך ממים, אחים זה לכל החיים ושאר אימרות השפר שגדלנו עליהן, בסך הכל נועדו לפשט כמה עובדות סבוכות מערכות היחסים שלנו עם אלה שהתמזל או איתרע מזלנו לחלוק עמם הורים, עומדות להיות חלק מהותי מחיינו ומהאופן שבו נייצר מאוחר יותר מערכות יחסים בהן כן נבחר את הצד השני. מחקרים מראים כיום שלא פחות מההשפעה של הורים על העיצוב הבוגר, יש במערכות היחסים עם אחים כדי לעצב, להעצים או לקלקל את מה שאנחנו חושבים עליו כעל מבנה אישיות מוצק ואחיד, אבל הוא יותר ספוגי ורך להשפעה משהיינו רוצים להאמין. אחים זה באמת לכל החיים, וכמו עוד אימרת שפר משפחה זה לא פיקניק.
.
אחרי "בטבעת זו", ממשיכה גלית גוטמן בקו החדש והמעניין שהיא מתווה לעצמה, ומנחה את "אחים לכל החיים". בתוכנית שמורכבת מראיונות ומתיעוד, נפגשת גוטמן לאינטרמצואים מסכמים עם פסיכולוג שמעניק את חוות הדעת שלו על מה שראינו עד כה; לא פחות רלבנטי ממה שיש לו לומר, הוא התיווך הרגיש של גוטמן שמצליחה לשאול בקול רם את מה שהצופים בבית שואלים את עצמם, מבלי להתחכם יתר על המידה או לפספס את הנקודה.
ניכר שב"אחים לכל החיים" הושקעו מחשבה, תחקיר ובחירות ענייניות טובות שהופכות את הסדרה ללא צפויה בכל מהלך ומהלך שלה כפי שקורה כל כך הרבה פעמים בסדרות פסאודו-תיעודיות מסוגה. נתי אדלר שעמד גם מאחורי "בטבעת זו" (בבימוי ובעריכה, יחד עם שותפו ליצירה עדו צוקרמן), וככל הנראה גם גוטמן עצמה, הצליחו להפיק כמה לקחים ומסקנות נכונות מהנסיון הקודם, והם מיושמים בפרויקט החדש באופן מעורר הערכה.
"בטבעת זו" סבבה הרבה יותר מדי את גלית גוטמן, ופינתה פחות מקום למרואיינים ולנושא עצמו, כך שבסופו של עניין התמהיל היה לא מאוזן ונטה בעיקר לטובתה של גוטמן ועיניה הלחות. הטעות היתה במחשבה שכיוון שגלית גוטמן היא דוגמנית ואשה שמסקרנת את הציבור, אפשר יהיה להפוך את "בטבעת זו" לרצף מעומעם פנים של מרואיינים גנריים ולפצות על כך בפכים בעלי ערך רכילותי מחייה של מי שעמדה בעצמה בפני משבר נישואין. זה טוב ונחמד לראיון בטוק שואו או לכפולת פרינט שמשלבת צילום אחד בבגד ים ושני עגום פנים ולמוד אכזבות, אבל לא מספיק בשביל תוכנית דוקומנטרית שנפרשת על כמה פרקים.
אבל כאמור, מאז "בטבעת זו", גוטמן ויוצרי הסדרה החדשה "אחים לכל החיים" נמצאים בעקומת למידה, והיחס בין המנחה יפהפיה ככל שתהא לתוכן שאותו היא מנסה להעביר, קיבל את הפרופורציות הנכונות. "אחים לכל החיים" מחולקת לפרקים נושאיים שעד כה מרשימים גם בבחירת התמות, גם בתחקיר ובמלאכת הליהוק החשובה וגם בתמרון שבין המקרה הפרטי למסר העקרוני. "אחים לכל החיים" מעמיד את גוטמן במקום נכון, בוגר והרבה יותר מקצועי לבחירה שלה להיות מנחה מעורבת גוטמן למדה להקשיב, לשאול את השאלות הנכונות, פיתחה טיימינג ורגישות למצלמה ולמרואיינים שלה.
במאמר מוסגר, אך רלוונטי למקרה גלית גוטמן ולאחרות שימשיכו בעקבותיה גוטמן הצליחה לעשות את הבלתי אפשרי כמעט במקצוע שלה שתאריך פג התוקף האכזרי שלו עומד על גיל 30 בממוצע, ולייצר לעצמה נישה תפורה למידותיה. במקום להתבגר באופן לא נעים, שמשלב אינספור התערבויות כירורגיות, פיתוח אטיטיוד שנע בין הגישה היודעת כל לגישה הביצ'ית (ע"ע ג'ניס דיקנסון למשל), והשתתפות אובססיבית בכל דבר המריח קלושות מתעשיית היופי, גוטמן השכילה ללמוד דבר חדש ולהשתלב באופן לא כפייתי במשבצת המגישה הטאלנטית בצורה מכובדת ומכבדת. ונדמה שמכל המהלכים האופנתיים המצליחים שלה, זהו הצעד שהופך אותה ליפה ולנבונה ביותר.
"אחים לכל החיים" - מה אתם חשבתם? ספרו לנו בפייסבוק