פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "עלייתו של האביר האפל": למה טרילוגיית באטמן כל כך מרגשת?

      בגלל הבמאי, בגלל פריצת הגבולות, בגלל שחקני המשנה ובגלל שהוא יכול למות: לרגל צאת "עלייתו של האביר האפל", וואלה! תרבות מסבירה למה מדובר באירוע המרגש של השנה

      טרילוגיית באטמן בבימויו של כריסטופר נולאן תגיע לסיומה ביום שישי הקרוב, עם צאתו של הסרט השלישי והאחרון בסדרה, "עלייתו של האביר האפל". לאחר שני סרטי מופת, "באטמן מתחיל" ו"האביר האפל", נראה שכוחו של מותג באטמן הוכפל ואף שולש בזכות סרטים אלה והציפייה לחלק האחרון בסדרה מרקיעה שחקים. לרגל האירוע, וואלה! תרבות פוצחת בשבוע אייטמים מיוחד עם כתבות מכל זווית על הסרט החדש. לפתיחה, ניסינו להסביר למה בעצם הטרילוגיה הנוכחית של באטמן מעוררת היסטריה כל כך גדולה ובעצם, איך בזכות סרטי כריסטופר נולאן באטמן הפך לגיבור העל הגדול מכולם.

      בגלל כריסטופר נולאן

      ההתרגשות מ"עלייתו של האביר האפל" כפולה: גם בגלל שזה פרק חדש במעלליו של באטמן, וזה כמעט תמיד מעניין, וגם מפני שזה הסרט הטרי פרי עטו של כריסטופר נולאן, וזה לבטח תמיד מסקרן, בלי קשר למסגרת בה הוא פועל.

      נכון, אנחנו כבר לא בשנות השישים והשבעים והציבור לא מחשיב קולנוענים כמו בעבר, ועדיין נולאן הצליח למצב את עצמו כבמאי בעל שם עם טאץ' ייחודי וזהוב ובעיקר כתו תקן. אז שיעשה סרט על איש העטלף, שיעשה את "התחלה 2", שיעשה מה שהוא רוצה – כל עוד לא יוכח אחרת, כל יצירה חדשה שלו היא סיבה לחגיגה.

      בגלל שזה הסוף

      הקלישאה "כל סוף הוא התחלה של משהו אחר" קיבלה תוקף בהוליווד העכשווית, שבה סרט אחד הוא בדרך כלל רק פרק מקדים לאחר – הגיבורים יתחתנו בסופו? בפעם הבאה תהיה צרה עם הילדים שלהם; הטובים ינצחו? הרעים יקומו לתחייה. כל עוד שהקופה רושמת, תמיד אפשר לתפור עלילות בהתאם.

      אך אף ש"עלייתו של האביר האפל" לבטח יהיה בלוקבסטר אימתני, הנ"ל אינו נכון במקרה שלו, שכן הוא באמת ובתמים סופה של תקופה קולנועית. אלא אם יקרה משהו לחלוטין בלתי סביר, זה יהיה הפרק האחרון בסדרה תחת פיקודו של כריסטופר נולאן. אמנם, הוליווד לא תוותר על מצבור זהב שכזה ובוודאי עוד תיצור מוצרים נוספים בכיכובו של איש העטלף. אך בין אם אלה יהיו גרועים יותר או טובים יותר משלושת הפרקים של הקולנוען המהולל, זה כבר לא יהיה אותו דבר, ולכן הסרט הנוכחי הוא מקרה נדיר שאכן ראוי לתואר "אירוע קולנועי שאסור להפסיד". כי אם תפסידו, בדומה למי שבא לחנות הפירות לחפש אבטיח יום לאחר שהסתיימה העונה, לא תהיה לכם עוד הזדמנות.

      בגלל פריצת גבולות הז'אנר

      "האביר האפל", יש לומר קודם כל, היה יצירת מופת מדהימה ולכן רק מתבקש לצפות בכיליון עיניים להמשך שלו, מה עוד שהוא מגיע מאותו בית יוצר. אך מעבר לכך, יש סיבה נוספת להיקף ההיסטריה: אותו להיט מהולל גם הרחיב את גבולות הז'אנר, בצורה שמשכה אליו צופים מכל הסוגים, גם כאלה שלפני כן לא נתנו אמון בכוחם של סופר-הירוז.

      אכן, על פניו היה לקטלג את "האביר האפל" כעיבוד לקומיקס וכסרט גיבורי-על, אבל למעשה הוא גם היה פילם נואר, סרט גנגסטרים, סרט ויג'ילנטים ועוד ועוד, ודווקא המורכבות הזו הפכה אותו לכה נגיש, שכן ריבוי המשמעויות שבו איפשר לו לדבר לכל כך הרבה אנשים.

      המורכבות הזו גם איפשרה לסרט להציב רף חדש בסטנדרטים של עולם גיבורי-העל, וכיוון שנראה היה שרק ההמשכון שלו מסוגל לעמוד בו או אפילו להתעלות עליו, נותר רק לחכות לו. במידה מסוימת, "עלייתו של האביר האפל" דומה לאצן שמגיע לאולימפיאדה כדי לשבור את שיא העולם שקבע בזו הקודמת. עכשיו, רגע לפני ההזנקה, אפשר רק לקוות שלא ימעד בדרך ברוב להט.

      בגלל דמויות המשנה

      טומי לי ג'ונס היה מצוין, ג'ים קארי עשה את הסרט, דני דה ויטו עשה שמח וג'ק ניקולסון היה עצום, אבל רק כשהגיעה הטרילוגיה של כריסטופר נולאן, העולם הבין עד כמה דמויות המשנה חשובות ותורמות לסיפורו של באטמן.

      הדבר האמור לא רק בקרב מוסד ה-Villain שראוי להיקרא על שמו של הית' לדג'ר ותפקידו הלא ייאמן כג'וקר ב"האביר האפל", אלא גם בדמויות המסייעות לבאטמן: מורגן פרימן הוא לושיוס פוקס הנפלא, גארי אולדמן עוצר נשימה וגם ג'וזף גורדון לויט נראה מצליח. התסריט של באטמן המחודש כל כך מהודק ושלם, עד שגם שחקנים לכאורה שוליים מקבלים נפח שהופך את החוויה הקולנועית לבלתי נשכחת.

      בגלל המוזיקה של הנס זימר

      הנס זימר לא זקוק ל"האביר האפל" כדי לקבל סופרלטיבים על עבודתו, אבל החיבור בינו לבין הרוח המגניבה לכאורה של באטמן וסרטי גיבורי על היא יוצאת דופן. בעוד מותגים כמו "דמדומים" ו"משחקי הרעב" ואפילו "ממלכת אור הירח" נמשכים לאינדי ומשתמשים בו כדי להגיע לקהלים מסוימים, דווקא "האביר האפל", הסרט האהוב על שכבה עבה למדי של חובבי אינדי, מקבל פצצה קלאסית פעם אחרי פעם.

      השימוש של זימר בתזמורים כנסייתיים ובמוזיקה קלאסית הוא ויאגרה של ממש לעלילה ולבניית המתח שלה. מספיק להקשיב למוזיקה בטריילר של "עליית האביר האפל" כדי לקבל פיק ברכיים ולהתחנן לכרטיסים פנויים בהקרנת הבכורה.

      בגלל שהוא גבר של נשים

      רוב גיבורי העל מטפחים אישיות "רגילה" מהסוג הכי נטול כריזמה שאפשרי בכלל לייצר, והפיצוי מגיע בדמות הצד המיסטר היידי שלהם. כך למשל קלארק קנט הוא עיתונאי חנון ונבוך, כשהוא לא סופרמן המושלם ומוחלק הבלורית. אבל ברוס ווין הוא בהחלט לא חננה, הו, לא ולא. וויין, במיוחד זה שעוצב על ידי כריסטופר נולאן ומגולם על ידי כריסטיאן בייל, הוא טיפוס מורכב ומלא סתירות ואפלוליות גם כשאינו חנוט בלטקס השחור ובמסכת העטלף.

      הוא חוגג באופן דקדנטי אבל מוכן לוותר על רכושו ולהפוך לתלמיד כנוע בתנאי עוני ורעב, בז למוסכמות חברתיות אבל יודע להתנהל בתוכן כמי שנולד לכסף, אוהב נשים אבל לא הופך לרכיכה בחברתן. הוא הגבר הבלתי מושג שלעולם יהיה לו את העולם הלא מפוענח שלו – פלא שנשים אוהבות את ברוס וויין לא פחות משהן מוקסמות מבאטמן?

      בגלל שגותהם מעולם לא נראתה נפלא יותר

      נכון שלסופרמן יש את סמולוויל ואת מטרופוליס, וספיידרמן נולד בקווינס ונלחם בפשע ברחובות ניו יורק, אבל אף גיבור על לא מזוהה באופן מושלם כל כך עם העיר בה הוא פועל כמו איש העטלף. והסמיביוזיה המוחלטת הזו בין באטמן לגותהם סיטי מעולם לא נראתה טוב יותר על המסך מאשר בטרילוגיה של כריסטופר נולאן.

      נכון, הטכניקות הממוחשבות משחקות לטובתו של נולאן אבל העולם העירוני האפל שהוא יוצר לא מסתכם בשפיכת כסף על אפקטים, ותודה לאל גם לא על תלת מימד מופרך. גותהם של נולאן מסויטת כפי שלא נראתה מעולם, ולצד זאת לא נראית מופרכת כלל; היא פילם נוארית, אבל כזו שהתאקלמה במאה ה-21; מושחתת כל כך ואמיתית להחריד; סקסית כל כך אבל מאיימת באותה המידה. נולאן ידע שבניית העולם של באטמן לא תהא שלמה לולא העיר ששמיה השחורים מוארים בקריאה לגיבור שלה, וכך בטרילוגיה שלו היא מקבלת מקום מרכזי לא פחות מאיש העטלף ששועט ברחובותיה.

      בגלל שהוא יכול למות

      שלא כגיבורי על אחרים שמעדו לתוך צלוחית פטרי וצימחו לעצמם זנב או שאר ההסברים המטופשים לכיצד בדיוק יש להם כוחות לא אנושיים, באטמן אינו גיבור על קלאסי. לברוס וויין היתה התשוקה והדחף האישי להתגבר על פחדיו, המצפן המוסרי המפותח, והיכולת הסכיזופרנית לנהל שתי אישיות מפותחות – וכל אלו הופכים אותו למטורף מהסוג המגניב ביותר. נתראה בקולנוע, כן?

      באטמן פיתח לעצמו יכולות אנושיות שהופכות אותו לעל אנושי, והוא מכפיף את הטכנולוגיה לצרכיו; על כל שאר התכונות שלגיבורי העל יש באופן "טבעי", מחפה ברוס ווין באטיטיוד של "את כל מה שכבר היה לי להפסיד, הפסדתי. נאו ברינג איט און ביץ'". ועובדת היותו בן מוות בדיוק כמו כולנו, בדיוק כפי שעולה החשש מהסרט החדש (האם באטמן ימות בסופו?) היא מה שהופכת אותו לגיבור העל הכובש ביותר ואת טרילוגיית כריסטופר נולאן לאחת שאין לה מתחרים.

      השתתפו בהכנת הכתבה: לילך וולך, חן רוזנק, אבנר שביט ועינב שיף

      "עליית האביר האפל": כל הכתבות, הדיווחים והפרשנויות
      "עליית האביר האפל": גם אתם מתרגשים? ספרו לנו בפייסבוק