אנשים עלולים לחשוב שג'וליה לוי בוקן היא מוזרה, אולי אפילו משוגעת. המוניטין הזה דבק בה עוד מהימים שבהם שימשה על תקן הזרה המסתורית ב"האלופה" ועשתה ליהודה לוי דברים על המסך שבנות אחרות היו יכולות רק לחלום עליהם. היא ידועה כדרמה קווין, בחורה שמתחזקת פאסון של שחקנית טיפוסית, רעבה תמידית לתשומת לב. והאמת היא שכל זה לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת. אולי זה עניין של התבגרות, אולי השנים שבילתה הרחק מכאן עשו לה משהו. כך או כך, לוי בוקן היא דווקא בחורה מגניבה ביותר. "אני חושבת שאנשים לא יודעים איך לעכל אותי לפעמים", היא אומרת. "זה בטוח קשור למה שהיה כשצילמתי את 'האלופה', אבל הייתי אז ילדה בת 22 והייתי קצת בשוק מכל מה שקרה סביבי. היום זה די אחרת, ואני מניחה שאני מוזרה לאנשים כי אני קצת צרפתייה, קצת אמריקאית וקצת ישראלית, והם לא כל כך יודעים מה לעשות איתי".
בערוץ 10 דווקא ידעו מה לעשות איתה: להעלות אותה על מטוס מפריז, שם היא מבלה את רוב זמנה בשנים האחרונות, וללהק אותה לסדרה "אלנבי", המבוססת על ספרו של גדי טאוב. זו הסדרה הישראלית השנייה בסך הכל שלוי בוקן השתתפה בה מאז "האלופה", למעט תפקיד קטן ב"אדמה" של רני בלייר. במשך שנים נעדרה מכאן, אבל הקהל וגם המלהקים עדיין זוכרים אותה.
"אלנבי" היא סדרת מתח אפלה וקודרת, רוויה באלימות וסקס, בכיכובם של אביב אלוש על תקן בעל מועדון ברחוב אלנבי, מפוקפק אך עם נשמה טובה, רומי אבועלפיה בתפקיד מבריק כחשפנית עם יצר הרס עצמי ומורן אטיאס שכהרגלה, גורמת לכל הגברים סביבה להסתבך בצרות. לוי בוקן מגלמת את סטפאני, חשפנית צרפתייה שלא ממש מבינה את משמעות המקצוע שלה.
"היא פשוט מאוד תמימה ומתוקה", מסבירה לוי בוקן. "היא לא חושבת שזה סליזי, והיא גם לא עושה את זה סליזי. היא נמצאת שם כי היא צריכה את תשומת הלב הזו, היא צריכה שהזרקור יהיה עליה. והיא לא רואה בזה משהו זול ונמוך. אבל היא לא מטומטמת, יש לה גם צד אפל והיא יודעת לשמור על עצמה. היא תבעט במי שצריך ותפוצץ במכות את מי שיתעסק איתה. יש סצנות של מכות, קצת סצנות סקס. כשחקנית את הכי רוצה להיות שוטרת או סוכנת סמויה, מישהי קשוחה שקורעת את התחת של מי שמתעסק איתה, וגם חשפנית יכולה לקרוע את הצורה למי שמעצבן אותה. זה לא רק העניין של לשחק חשפנית ולעמוד ולענטז על הבר, זה גם להיות דמות מורכבת. הדמות שלי היא גם קצת האתנחתא הקומית בסדרה, כי הכל שם מאוד רציני ודרמטי וצריך לשבור את זה קצת".
בקיצור, דמות שהיה שווה לחזור בשבילה לישראל.
"לגמרי. תראי, כשהגעתי לכאן בשביל 'האלופה', עזבתי הכל. גרתי אז בלוס אנג'לס, היה לי שם חבר ומה לא. אבל עזבתי ובאתי לכאן. אחרי שסיימתי את 'האלופה', לא רציתי להיות פה יותר. החוויה בטלנובלה הייתה קשה בשבילי יותר מדי חשיפה, הייתי רק בת 22, לבד במדינה שלא גדלתי בה, בקושי דיברתי מלה בעברית. זה היה אינטנסיבי מדי. חשבתי שאני מעדיפה לבנות קריירה בצרפת, או שאני רוצה ללמוד משהו ונסעתי מכאן. לא חשבתי שאחזור לפה בכלל, אבל כשעלה הרעיון של 'אלנבי' הבנתי שעשיתי טעות כשהסכמתי לוותר על כל מה שבניתי פה, ואני אסירת תודה על כך שאנשים עדיין זוכרים אותי".
העבודה על התפקיד לא היתה לה פשוטה, ולא רק בגלל המורכבות של הנושאים בהם היא עוסקת. "את יודעת כמה זה קשה לרקוד על עמוד?!", היא כמעט צועקת. "אנשים חושבים שזה קל, אבל החרא הזה קשה! התאמנתי שלוש שעות ביום במשך חודש, ואת לא מבינה בכלל כמה פעמים נפלתי ונחבטתי מהעמוד עצמו ומהרצפה, ואת עוד רוקדת עם עקבים ענקיים ומעקמת את הקרסול כל דקה. אני ומורן (אטיאס: ח.ג) היינו מכוסות חבלות ושטפי דם, שרירים נתפסו לנו, פעם אחת לא יכולתי לזוז וקראו לרופא שייתן לי זריקה. את מדממת וכואבת ואז עוד צריכה לעמוד מול המצלמה ולרקוד ולהיות סקסית. זה פאקינג קשה! נראה לי שאני מבינה היום איך מרגישים אנשים שמשתתפים ב'רוקדים עם כוכבים'", היא צוחקת.
גם האווירה מסביב לא היתה קלה בכלל: "אני לא אוהבת את רחוב אלנבי. אני גרה ממש ליד, וגם לא אהבתי לצלם שם. זה כבד, הרחוב והאווירה ברחוב, וגם הבר הזה שצילמנו בו. הכל מרגיש אלים ומלוכלך וגם הסדרה עוסקת בנושאים שהם לא בדיוק קומיים. והיה גם המון לחץ מסביב. זה לא היה ללכת לסט ולעשות כיף".
אז למה לעזוב את הוליווד או את פריז בשביל לצלם סדרה באלנבי?
"אני אוהבת סדרות ישראליות, ואני כל הזמן מוצאת את עצמי מגנה עליהן. אני חושבת שמבינים כאן איך לעשות פורמטים אמריקאים ולעשות אותם כמו שצריך. בצרפת למשל, לא יודעים לעשות טלוויזיה בכלל. הקולנוע שם מדהים, אבל הטלוויזיה ממש לא. עזבי את זה שאני ציונית ומתה על ישראל, יש גם משהו בעובדה שיש לי קריירה בישראל, שדי משחק לטובתי בקריירה שלי בהוליווד ובצרפת. אנשים, יהודים בעיקר אבל לא רק, מאוד מעריכים שחקנים שמגיעים מכאן. מבחינתם זה נותן לך יתרון. שתדעי גם שכמה שהם מקצועיים בהוליווד, כמו למשל ב'פמליה', שעושים כל טייק שבע פעמים עד שהוא מושלם, גם בארץ מאוד מקצועיים ורציניים בקשר למה שהם עושים. מן הסתם יש פחות תקציב ופחות זמן לצלם כל טייק. יש לפעמים תחושה של אקספרימנטאליות, אבל זה דווקא מגניב".
ולמרות ההסבר המשכנע, על פניו נראה שלוי בוקן לא באמת צריכה אותנו. אחרי הכל, היא כבר נגעה בדבר האמיתי. אחרי שקיבלה תפקיד קטן ב"פמליה", על תקן קטלין, החברה הצרפתייה של ג'וני דרמה (קווין דילון), ואחרי שקווין קונולי (שמגלם את אריק) התחיל איתה (היא סירבה כי הוא לא יהודי), הרבה דלתות נפתחו עבורה. היא קיבלה תפקיד בסרטו של חיים בוזגלו "סרק סרק" ותפקיד קטן בסרט "World War Z" בכיכובו של בראד פיט (שלווה גם בשמועות משעשעות ומופרכות על כך שלוי בוקן ניהלה איתו רומן). בספטמבר הקרוב תצלם סרט צרפתי, הראשון שקיבלה באדמת המולדת שלה מאז שהיתה בת 14 ועושה רושם שהקריירה שלה מצליחה להיבנות לאטה. זה רק הקושי שלה להישאר במקום אחד אולי, שקצת מעכב אותה.
"אני מאוד חסרת סבלנות", היא מסבירה. "תמיד אמרתי שאם לא אשחק שלושה חודשים, אפרוש מהתחום. ואם אני לא עובדת באיזשהו מקום, אני לא נשארת בו. כמו למשל אחרי שסיימנו לצלם את 'אלנבי', יכולתי להישאר כאן כמה חודשים, ללכת לים ולבלות, אבל נסעתי מכאן וסיימתי את התואר שלי בפריז. לא מסוגלת לא לעבוד, זה גורם לי לפתח התקפי חרדה, ואם אני נלחמת בהם, זה מתחלף באדישות כזו שגורמת לי לאבד את הדרייב שלי. אז אני קצת צוענייה עכשיו ונודדת ממקום למקום, נוסעת לאן שיש לי עבודה".
איך זה מסתדר עם החיים האישיים שלך?
"זה לא. היה לי חבר עכשיו בפריז איזו תקופה אבל נפרדנו. קשה לנהל ככה מערכת יחסים, כשאת כל הזמן צריכה לנסוע ולנדוד ממקום למקום, ואני לא אצא עם שחקן למרות שרק שחקן יוכל אולי להבין את הצורך הזה. אני לא רוצה מישהו מהתעשייה ולא רוצה עוד דיווה בבית. מספיקות לי הדרמות שלי. וכרגע אני לא יכולה לבחור בין ישראל ללוס אנג'לס לפריז, אז אני מקבלת את זה שככה זה יהיה בזמן הקרוב, אבל זה לא יימשך לנצח".
לוי בוקן בהחלט יכולה להשתקע בהוליווד. יש לה שם סוכנות טובה שמאמינה בה, לא מעט חברים בתעשייה, ביניהם גם כוכבי "הפמליה" שלקחו אותה איתם לפסטיבל קאן האחרון ולטקס פרסי האמי, והאנגלית המצוינת שלה מעוררת קנאה. אבא שלה, המפיק לודי בוקן, הוא חבר טוב של הבמאי מארק פוסטר, שביים את "World War Z" הוא אף קיבל תפקיד בסרט (את התפקיד שלה, ג'וליה קיבלה אחרי מסכת ארוכה של אודישנים, שלא תתבלבלו) והתחבר עם השחקן הראשי, בראד פיט. "בראד מת על אבא שלי", ג'וליה מספרת. "הם מדברים כל הזמן, הוא כנראה יקבל גם תפקיד בסרט המשך. זה נורא מצחיק, אבא שלי בכלל לא שחקן אבל מארק ביקש ממנו לעשות אודישן והוא לא יכול היה לסרב. בראד בחור ממש נחמד, אגב. אנג'לינה קצת יותר מרוחקת".
נו, אז נשמע שיש לך יופי של בסיס לטעת שורשים בהוליווד.
"אני לא רוצה כרגע. היעד הבא שלי הוא צרפת. זה קצת אבסורד שדווקא במקום שבו נולדתי וגדלתי, ושהשפה שלו היא שפת האם שלי, לא מכירים אותי בכלל. חברים שלי מצרפת היו איתי פה בישראל והלכתי איתם לאיזה בר, שני בחורים ניגשו אליי ושאלו אם הם יכולים להצטלם איתי. החברים שלי היו בשוק. הם חשבו ששילמתי להם או משהו. זה ממש מוזר בשבילם, כי הם מכירים אותי בתור סתם ג'וליה".
עד שיהיה לה ברור היכן היא משתקעת, יש לה קצת זמן לחשוב על הדברים שהיא רוצה להספיק בלי שום קשר לקריירת המשחק שלה. "אני חייבת לשפר את העברית שלי", היא אומרת. "זו לא השפה שלי, וקשה לי איתה כי אין לי אוצר מלים, אבל אנשים רוצים שאדבר עברית, מרגישים שאני ישראלית, לא תיירת או עולה חדשה. אני קצת מצטערת שלא הלכתי לאולפן כשהייתי כאן בשביל 'האלופה', אבל לא היה לי זמן. בינתיים אני משתדלת לא להתראיין בעברית כדי לא להישמע מטומטמת".
אז רגע, אם את מתכוונת להשקיע בעברית, יש סיכוי שכן תישארי כאן?
"אי אפשר לדעת. בעוד כמה ימים אני חוזרת לפריז ואז נוסעת ללוס אנג'לס לחודש ומשם שוב לפריז. אני בטח אחזור לישראל עוד הרבה. אם פעם חשבתי שאני לא אהיה פה יותר, היום אני יודעת שהמקום הזה תמיד יהיה חלק מהחיים שלי".
* "אלנבי" תשודר בערוץ 10 החל מיום שבת, ה-21 ביולי
מורן אטיאס וג'וליה לוי בוקן במועדון חשפנות
פרק ראשון מהספר "אלנבי" של גדי טאוב
מחכים לסדרה "אלנבי"? דברו על זה בפייסבוק שלנו