אמנון לוי חושף את הגרעין הישראלי
העונה החדשה של "פנים אמיתיות" נפתחה בעוצמה עם הסרת הלוט מעל עמימות הגרעין הישראלי אולי לוט שקוף דרכו כולם ראו את האמת, אבל שנותר תלוי בעיקר כדי לשמור על תקינותם של יחסי ארה"ב וישראל. אמנון לוי הצליח להראות את הפנים האמיתיות שמאחורי כוח הרתעתה של ישראל דרך העלאה אל מודעות הצופים את מי שפיקד על הפרויקט, המדען עמנואל (מנס) פרת ודרך ראיונות שהעניקו לו חמישה מבוני הכור - ראיון שעשו לראשונה בחייהם.
חומרי הארכיון בהם השתמש נראו אולי תקופתיים אך כמו באילוסטרציה, לא היה קשר של ממש בין מרביתם לפרטי התוכן שהוצגו, מהסיבות הברורות שאין כמעט חומר מתועד של הכור מבפנים או של הפגישות הסודיות שהתקיימו בדרך להקמתו. סיפורם של בוני הכור על איך עלה בידו של שמעון פרס לגרום לממשלת צרפת למכור לישראל את הכור למרות שלא היתה ממשלה בצרפת באותו היום בו נחתם ההסכם, או איך הסתירו בוני הכור מהפקחים האמריקניים את הגישה למקום פעילות הכור האמתית ע"י קירות בטון, היתה לא רק מרגשת כבסיפור מתח, אלא גם מעוררת מחשבות לגבי הטריקים הדומים שכנראה עושים האיראניים בימינו.
מי אתה ברוס לי?
הכוכב ההוליוודי האסיאתי הגדול ביותר שידע הקולנוע אולי מת צעיר בגיל 32, אבל כנראה שלא היה צריך הרבה יותר שנים מזה כדי להפוך אותו לפרצוף אומנויות הלחימה המוכר בכל הזמנים. בסרט דוקומנטרי מרשים בסגנונו, המקרב את חווית הצפייה אל עולם אומנויות הלחימה ואל הביטוי העצמי החבוי בו, מבין הצופה מי באמת היה ברוס לי.
הסרט נבנה במקצועיות דרך ראיונות אולפן של אייקונים בספורט ובתרבות כמו מיקי רורק, אד אוניל וקובי בריאנט; דרך כתוביות של ציטוטי חייו שעוצבו כאילו היו שורות שהוצאו מתוך פוסטרים מסרטיו, חומרי ארכיון מהסוג שמעולם לא זכינו לראות (כמו למשל ראיונותיו המעטים לטלוויזיה ומבחן המצלמה הראשון שלו להוליווד) וכמובן, קטעי קרבות מסרטיו המטורפים, שעל רקע כל השאר מבהירים לצופה איך ולמה אומנות הלחימה של לי היתה כל-כך יוצאת דופן. מאז יפן שלטה בהונג קונג בירתו כשהיה ילד, דרך התערבות המערב בסין בהמשך וניסיונו של האדם הלבן לזרוע גזענות וכוחנות בינו לבין האדם האסיאתי, הלך והתבשל אצל ברוס לי הקונפליקט הפנימי, הזעם והרצון ההולך וגובר לשבור את תכתיביהם של אנשים על בני אדם אחרים. כל אלו אלמנטים שנשזרים יפה בדמותו בסרט ומתארים איך ככל שהתעצמו ומצאו ביטוי דרך אומנויות הלחימה הם הפכו את האיש לאגדה.
"ברוס לי", ערוץ 8
סלבריטאים במימדיון
הקיץ עוד בתחילתו אך עונת ה-V.I.P חיש שטפה את המסך שלנו ותכניות הטלוויזיה כבר ספוגות זיעת סלבס בלתי מסולאת בפז. והפעם שישה עשר ידוענים סוגים א'-ד' יצאו למסע במסלול "וויפאאוט" האתגרי בארגנטינה. החבורה העליזה שכללה דמויות נוסטלגיות כמו פותנה ג'אבר ומייקל לואיס, מזוהות למחצה כמו דרור נובלמן או הילי ילון או מפחידות רצח כמו יובל המבולבל, הושחלו אל תוך בגדי גלישה צמודים וזינקו אל זירת נאס"א גרסת הלונה-גל, כדי להתעמת עם הציוד המתנפח הרטוב והענקי.
קיסוס וברמן היו נרגשים כאילו היו לא פחות מעודד מנשה והאלטר אגו שלו בהגשתם את "קיץ על החוף" בניינטיז והוסיפו אחלה של בידור לבלגאן הרטוב. והתוצאה: לא רק שסלבס קופצים, מחליקים, נופלים, בולעים מים דרך האף ויוצאים מהבריכה כגורי חתולים ספוגי מים בדיוק כמו כל המתחרים האנונימיים שמשתתפים בתוכנית, משהו בפאסדה, בדמות ובאגו עליהם הם שומרים גם כאן, גרם להם בהחלקתם אל המים להיראות אפילו עוד יותר רגילים מרגילים. מרוב תוכניות V.I.P כבר נדמה שמרוב שידוענים מתחרים בינם לבין עצמם בתכניות טלוויזיה לא נותר מהם איש בביצה כדי לעשות את מה שבעבורו הם בכלל נלקחו בחשבון כסלבס.
הרפתקאות האדם הלבן ביבשת השחורה
זה לא מהיום שהאדם הלבן הניח שתפקידו זה להראות לאפריקאים איך לחיות חיים מודרניים, מערביים וכביכול, טובים יותר. את זה מיקי ארבל, שגריר ישראל באפריקה, לא יודע או לא רוצה לדעת. השגריר מתועד במסעו המגוחך בן 12 הימים, בהם הוא מנסה לגרום לשליטים במחוזות שונים באפריקה להורות לנשים העובדות (באפריקה רק הנשים עובדות) להפסיק לשאת כדי מים על ראשן ולהניח על האדמה את הפטנט הישראלי שיישא מים במקומן הטפטפות.
אבל ככל שארבל מתעקש שרק כך יגדלו יותר יבולים ביבשת הצחיחה, המלך באפוט, האחראי על מחוז אפריקאי חשוב, בוחר להתמקד דווקא בגילוי שבישראל מדברים באופן יומיומי את שפת התנ"ך. "אפילו ראש הממשלה שלכם מדבר עברית?" שואל המלך את ארבל והתעלם מהפצרתו להתחיל לשוחח בנושא הטפטפות. הבנתם נכון, המלך באפוט אינו טיפש וכמו שאר האפריקאים גם הוא אינו משתף פעולה עם הניסיון לדחוף לו מוצרים שאינו צריך, עם המאמץ החיצוני להכתיב לתרבות ולמסורת איך להתנהג בהתאם. אם לא ידעתם מה עושים שגרירים עם כל הלוקסוס שניתן להם על חשבוננו, ובכן, בין השאר, משלמים להם יפה כדי לצאת למסעות כסוכני מכירות למכור ממתקים תוצרת כחול לבן לאלה שאין להם שיניים.
"כבוד השגריר", יס דוקו
דנה רון מכינה אתכם לפנסיה
תכניות הבוקר הן כמו ג'ונגלים טרופיים שרובינו רק חזינו בתמונותיהם, אבל עמוק בפנים אנחנו יודעים שכשנגיע לגיל פרישה עוד ניקח את התרמיל ונצא אליהם במסע לצילום ברקודות, כלומר - נקום מוקדם ביקיצה טבעית, נתיישב באופן מסודר על הספה ונצפה בהן בשקיקה. דנה רון מגישה בחינניות, על אף הלבוש והטון הפדגוגי משהו, את כל המידע הקל לעיכול של שעות הבוקר: מי מוכרת סנדויצ'ים מעולים בדיזנגוף סנטר, מי תפס את סשה ברון כהן משתכשך בחוף הים בת"א, איך יכולים האבות לסייע בטיפול בילדים בזמן החופש הגדול ועוד פרטים שלולא תכניות הבוקר, לא היינו מקדישים לנושאים הללו מקום.
ואולי לכן טוב שישנו מגוון תוכניות בוקר שמתפרש יפה על סקאלה רחבה, החל מחלקה השובבי והאנקדוטי, הכולל עניינים המתאימים למשל לשיחות שאחרי על ההליכון, דרך הפולני/רכילותי יותר שישמש לאחר מכן כנושא שיחות סלון או בית קפה ועד הסופר מהותי או רציני שישמש אותנו לאורך כל שעות היום או סתם לרגע במשרד. רון תופסת מקום טוב באמצע בין המראה הייצוגי לנגיעה בנושאים שלו היינו יכולים שלא לצאת להתפרנס או לספוג את הפוליטיקה המאכזבת בכל יום מחדש, אולי גם אנחנו היינו מתעסקים בהם עד גיל הפרישה והיציאה לג'ונגלים האקזוטיים האמיתיים.
גם לכם יש הערה על הטלוויזיה של השבוע? ספרו לנו בפייסבוק