בתחילת העשור הקודם היה נדמה שתרבות המועדונים הישראלית נכחדה לחלוטין. פיגועים, מחירים מופקעים והייפ שיצא מכל פרופורציה הם רק חלק מהגורמים שהפכו את הקלאבינג ליקר, מנוכר ומשעמם. אבל אז הגיע מועדון הברקפסט - וטרף את הקלפים מחדש. הברקפסט הוא הנס שתל-אביב ייחלה לו, האבטיפוס החלוצי לתרבות המועדונים התל-אביבית כפי שאנו חווים אותה כיום.
הוא הציע את הגודל, המיקום, הפוזה והסאונד הכי נכונים לתל-אביב של אותם ימים והיה למועדון הראשון מזה נצח שלא הזדקק לייבוא תקליטנים מחו"ל כדי למכור לקהל המקומי סיבה למסיבה. מאחורי עמדת הברקפסט התחלפו מספר תקליטנים מקומיים מוכשרים ובראשם עמדה דמות דומיננטית אחת: גל עופר. לכבוד חגיגות 8 שנים למועדון ביקשתי מגל שיספר מעט אודות המועדון הידוע לשמצה וירכיב עבורכם פלייליסט המוקדש לרגעים מוזיקליים בלתי נשכחים ממנו. לגזור ולשמור.
הטראק הראשון שנוגן בפתיחת הברקפסט
גל עופר:
כשהמועדון נפתח היתה זו תקופה מהפכנית באלקטרוניקה המועדונית שאפשר להשוות להופעת הפיסטולס, הבאזקוקס ודומיהם ב-76. בדיוק כפי שהPאנק גרם לרוק המתקדם והמיינסטרימי להראות מנופח ומגוחך כך קרה גם עם אלקטרוניקה. הקטע הראשון שנוגן בערב פתיחת הברקפסט היה" Freemind" של DJ T. הטראק הפותח גם את המיקס כאן. זו דוגמא מדויקת להאוס החצוף והמרדני שייצג את הברקפסט בתחילת ימיו. הטראק הזה היה לאחד מאותם רגעים, שגורמים להאמין שיש מקום לגישה אחרת. אותו דבר לגבי "LOVERBOY" של סטיב באג, שהיה מהפנט את הרחבה, ו-""Jet של Apparat שהיה כלי הניסיון שלי לראות כמה נמוך, אוורירי וחללי אפשר לנגן ועדיין לשמור על אנרגיה גבוהה ברחבה. בברקפסט זה היה קל כי מפלס האנרגיה היה כל כך גבוה שגם אם הייתי זורק למיקס קטע של ACDC או הסטרוקס אנשים היו פוגעים בתקרה.
הרמיקס של Tiefschwarz ל-""Kinda New של Spektrum (השלישי במיקס) ייזכר לעד כטראק שגרם לגיא עוזרי, המנג'ר והאיש הכי קרוב בעולם למדונה, להבין שהוא עובר במועדון חוויה דתית לא פחות מביקור אצל הרבי ברג. בתור מי שגדל על מוזיקה כמו של הסמיתס או הקיור, ""Kinda New הצליח לגרום לי ולילדי הרוק אנ' רול להרגיש בבית במקום כמו הברקפסט, דבר אשר רחוק היה מלהיות מובן מאליו לפני כן. את כל האירוע שהזמינו אותי לנגן במסיבה פרטית של מדונה בוורלי הילס אפשר לזקוף לזכותו של הקטע הזה. הברקפסט התחיל לפעול בימים בהם "אלקטרו" היה מונח אשר תיאר מוזיקה חדשנית ומרגשת שללא ספק לקחה חלק בלתי נפרד מהפסקול של המועדון בשנותיו הראשונות.
משם ואילך החלו להן השנים ה"שמנות". שנים בהן ניגנתי סטים ששמרו על יותר מתח - שילוב בין האהבה שלי לאולד סקול אסיד האוס, כזה שמוגש עם ווקאלים טריפיים במיוחד (כמו Tyree Cooper, Dusty Kid ו-Layo & Bushwaka) ו-"נאו-טראנס" מה שבין השנים 2007-2008 תיאר את הטקנו הספייסי והמהפנט כמו של Remo, Julian Jeweil ו-Audiowhores. ראוי לציון לשבח הקטע השביעי במיקס "Sunshine" ברימיקס של הצמד האיטלקי Mono שהוא שמונה דקות שמייצגות נאמנה את הגוון המוזיקלי המופלא הזה. קטע אשר נושק לשלמות ושעד היום מצמרר אותי בתור איש מוזיקה ולא רק בתור דיג'יי - וזה אומר המון.
באותם ימים הברקפסט כבר היה מיתולוגיה בהתהוות וכל לילה היה נראה שנשבר שיאו של הלילה הקודם. ההדוניזם היה בשיאו ואחרי כתבת שער במוסף הארץ הבנו שמה שקורה מסביבנו הוא היסטוריה. ההייפ לצד ממתקים היו הסיבות שאף פעם לא היית צריך להתחנף לקהל אפילו עם שמינית קטע מוכר, קלאסיקה או רמיקס, היית יכול להקדיש את כל כולך להפנט את הרחבה ולא 'לפרק' אותה, דבר שעד היום מלווה אותי בכל תקלוט.
אחרי הפוגה בת שנה וקצת בה המועדון היה סגור מסיבות כאלה ואחרות (בעיקר אחרות) הברקפסט חזר לפעילות סביב 2009 עם ריגושים חדשים שהתחילו (בשבילי לפחות), עם הקטע הראשון שנוגן בערב הראשון של חזרתנו לחיים - הרמיקס של Solomun לקטע דיפ האוס גרמני עם שם של 17 אותיות שאף אחד לא ידע להגיד אבל כולם ידעו שנשמע מופלא. אותו סאונד עמוק, עם הבאסים השמנים והעגלגלים כמו אמריקאי בגיל העמידה שיוצא מדיינר, היה סימן לבאות וממשיך למעשה להיות צו השעה גם היום. אני, כמו תמיד, חיפשתי את אותו טראק ייחודי שיהיה רק שלי והיו לא מעט כאלה כמו Oriona מאת Tamzlife או Sunshine של James Talk ברמיקס שמופיע כאן שהוא פנינת אולד סקול האוס בריטית עם הפקה שכל שניה ממנה פוגעת.
שני קטעים בשנתיים האחרונות ששומרים על אותו אתוס היפנוטי/טקי/אסידי שאני תמיד מחפש הם "Soho" של Julian Jeweill ו-"Dark Floor" של פאנק אינבסטיגיישן. שני טראקים מחשמלים בלי לגלוש לקלישאות וכל פעם שאני מנגן אותם אני מבין שבשבילי הם לא פחות גאוניים מהרבה שירי רוק שעיצבו את טעמי המוזיקלי כנער.
שמונה שנים חלפו מאז ערב הפתיחה של המועדון. אדם הורוביץ ישב לבד עם חברה על הבר, המקום היה שומם כשמדי פעם פרצוף יורד במדרגות מגלה שריק וממהר החוצה. לא דמיינו איזו היסטוריה בחיי הלילה התל אביבים עומדת להתרחש פה ולאיזה הוריקן עומד המקום הזה להפוך, כזה שישנה סדרי עולם בעיר וישפיע באופן ישיר על מחירי השכרת הדירות בתל אביב (לפחות לפי מוסף כלכלי אחד). צלילים מתחלפים, טרנדים משתנים אבל העיקרון תמיד אותו אחד: נו-בולשיט מיוזיק ותמיד- אפילו שהמי נשחקה עד תום, אנדרגאונד.
הפלייליסט:
00:00 DJ T Freemind (Get Physical)
05:46 Steve bug Loverboy (Pokerflat)
11:11 Ellen Alien + Apparat Jet (Bpitch Control)
15:19 Spektrum Kinda New (Tiefschwarz Remix) (Playhouse)
18:53 Joeski All By Myself (Dutchie Music)
23:07 Julian Jeweil Air Conditionne (Skryptöm Records)
29:00 Dusty kid Milk (Systematic)
34:37 Chopchopband Sunshine (Mono Remix) (Re>>Vox)
38:23 Shik Stylkø Groove You Out Tonight (Funkagenda Remix) (Realbasic Recordings)
43:38 Layo & Bushwacka! Feat. Jesse Monroe - Saudade (Olmeto)
47:13 Remo - Ivision (Original Mix) (Forensic Records)
53:20 Marc Romboy feat. Tyree Cooper - Lost (Systematic)
56:56 The Hacker Feat. Miss Kittin - Masterplan (Different)
1:02:10 Ross Coach Playin jazz (Club Class)
1:06:30 James Talk & Ridney - Sunshyne (Adam Shaw's Reshyne) (CR2)
1:13:07 Audiowhores Stay (Dub Instrumental) (Defected)
1:20:05 Audio soul project reality check (Gourmet)
1:22:50 2Raumwohnung Wir Werden Sehen (Solomun Vox Remix) (ItSounds)
1:29:52 Ismael Rivas Acid Love (Factomania)
1:35:00 Julian Jeweill Soho (Cocoon Recordings)
1:38:20 Phunk Investigation Dark Floor (1605)
1:44:05 Tanzlife - Oriona (Original Mix) (Physical Gravity Recordings)
1:50:15 Julian M Full (Catwash)
1:55:05 Ursula Rucker The Journey (This Is)