"אתה נוסע לקאסל, מה יש עכשיו דוקומונטה"?, שואל אותי בחור גרמני לפני צאתי לדרך מהמבורג לקאסל. "כן, איך ניחשת?", אני תוהה. "אף אחד לא נוסע לקאסל אם אין דוקומנטה", הוא משיב לי, "אין מה לעשות שם". וכך, כמו היפהפייה הנרדמת של האחים גרים, שהמוזיאון שלהם שוכן גם הוא בין שערי העיר, מתעוררת לה אחת לחמש שנים העיר הגרמנית האפרורית קאסל, והופכת למאה ימים למ?כ?ה של עולם האמנות.
קאסל, עיר שכ-80 אחוזים ממנה נהרסו כליל במהלך מלחמת העולם השנייה, עלתה לראשונה על מפת האמנות הבינלאומית ב-1955. הדוקמונטה הראשונה שנערכה בעיר באותה שנה נועדה להוות כוח-נגד אמנותי ליברלי אל מול הברבריות הנאצית של תקופת המלחמה. מעין תיקון היסטורי לתערוכת "האמנות המנוונת", בה הציג הרייך השלישי לקהל הרחב את יצירותיהם של אמני המופת של המאה ה-20 כעבודות בזויות, פרי דמיונם של מוחות מעוותים הראויים להיות מנודים מן החברה החדשה.
עם השנים הפכה הדוקומנטה מתערוכה המציגה בעיקר אמנות מודרנית לתערוכה של אמנות עכשווית, המנסה לבחון תמיד את גבולות האמנות כפי שאנחנו מכירים אותם. מאות אלפים - בדוקומנטה הקודמת ביקרו למעלה מ-750,000 איש - פוקדים אחת לחמש שנים את העיר הנמצאת במחוז האסה, ממש בלב ליבה של גרמניה. מבחינת היקף היצירות, זוהי תערוכת האמנות הגדולה ביותר בעולם, כזו שלא ניתן "לכסות" בכמה שעות.
התקציב האדיר שמושקע בתערוכה מוחזר לעירייה המקומית בריבית דריבית בזכות התיירות הנכנסת ומכירות הכרטיסים. כ-24 מיליון אירו (למעלה מ-100 מיליון שקלים) נדרשו להקמתה של הדוקומנטה ה-13 שנפתחה בחודש יוני האחרון ותימשך עד ספטמבר, כ-12 מיליון מתוכם מכספי משלם המיסים המקומי. אולם הסכום הזה, כאמור, בטל בשישים אל מול היוקרה לה זוכה קאסל ובעיקר אל מול ההכנסות - הדוקמונטה של 2007, לדוגמה, הניבה לעיר רווחים של כ-100 מיליון אירו.
כבר לקראת הירידה מהכביש המהיר לכיוון קאסל, קורא שלט ענק "דוקומנטה (13)", באותיות קטנות המהוות את הקו הטיפוגרפי המזוהה עם האירוע מאז היווסדו. כיכר העיר ורחובותיה הראשיים מוצפים, ובמקומות שונים פזורות עמדות מידע. המראה הוא של עיר המגוייסת כל כולה לאירוע שמעלה את קרנה.
החלל המרכזי של התערוכה הוא המוזיאון העירוני הגדול ה"פרידריכיאנום", היכל בעל חשיבות היסטורית בפני עצמו, בהיותו אחד מהמבנים הראשונים שנבנו באירופה באופן ייעודי כמוזיאון. אך ביקור בו הוא טיפה בים. בפארק קארלסוואה רחב הידיים מוצגים פסלים ומיצבים שונים, אשר נוצרו, כמו חלק ניכר מהיצירות בתערוכה, במיוחד עבור הדוקומנטה ובאופן המותאם לחלל או לרקע שלהן. יצירותיהם של כ-200 אמנים המגיעים מכל קצווי תבל מפוזרות בחללים מרוחקים ברחבי העיר, בטבורה ובעיבורה.
כבר בכניסה לפרידריכיאנום, הניצב בלב הכיכר המרכזית של העיר, נחשפים באי התערוכה אל הקו האוונגרדי של הדוקומנטה. בקומת הכניסה, המהווה עבור רבים מהמבקרים את נקודת הפתיחה, מחכה הפתעה. הצופה מלא הציפיות מגלה לנגד עיניו חללים לבנים ריקים. בחלל אחד כזה מוצגים שלושה פסלים קטנטנים של הפסל חוליו גונזלס, בחדר אחר צילום אחד ובכניסה מכתב פרי עטו של האמן הגרמני קיי אלטהוף, שמסביר מדוע הוא מסרב להשתתף בדוקומנטה.
הצופה הרגיש - או זה הנדרש, כמוני, לקרוא את תיאור העבודה - מבין לבסוף שקול האוויר המוזרם פנימה ומלווה את ההליכה בחלל, הוא הוא למעשה העבודה, שקרויה "לימודי זרימת אוויר-מהירות, כי אני צריך איזו משמעות שאני יכול לשנן". היוצר הוא האמן הבריטי ריאן גנדר.
"ההחלטה לפתוח ככה את התערוכה, בקומת הכניסה של הפרידריכיאנום, שהוא האתר המרכזי של התערוכה, היא החלטה מאוד עקרונית", מסבירה אוצרת מוזיאון חיפה לאמנות ומבקרת האמנות רותי דירקטור. "כל מי שמבקר בדוקומנטה חווה את הכניסה הזאת, וההחלטה שהיא תהיה בלתי מורגשת, אנטי-חומר, אנטי-אובייקט היא מאוד משמעותית. יש כאן ניסיון ללכת נגד האמנות כסחורה, נגד האמנות כחפץ, לנסח משהו אנטי-קפיטליסטי, שדרכו מכריזה האוצרת שהדוקומנטה היא זירה שבה היא מנסה להציג אמנות, אבל לא כמו ביריד או בזירה מסחרית. וזו אמירה מאוד חזקה".
אותה אוצרת שנבחרה למהדורה ה-13 של התערוכה - "הדמות החשובה ביותר בעולם האמנות", כפי שמגדירה דירקטור את האוצר הנבחר מדי חמש שנים - היא קרולין קריסטוב-בקרגייב האמריקאית-איטלקייה, שביקרה בישראל בחורף האחרון, ואף העניקה כאן הרצאה. "היא סיפרה על תהליך העבודה ועל חלק מהבחירות שלה", משחזרת דירקטור שהייתה במקום, "כך לדוגמה, היא סיפרה שאחת ההחלטות הראשונות שלה היו לכנס את כל אוצרי הדוקומנטה החיים למפגש נדיר".
מי שהזדמן לו לקרוא ראיונות עם קריסטוב-בקרגייב הנוגעים לתפישה האוצרותית של הדוקומנטה הנוכחית, מבין עד כמה זו מורכבת מבחינה קונספטואלית ופילוסופית. יחד עם זאת, דירקטור מאמינה שגם בתערוכה בסדר גדול כזה אפשר בכל זאת לחוש ברוח האוצרותית: "מניסיוני בתערוכות גדולות אחרות, אני חושבת שכן אפשר להרגיש רוח של תערוכה, של אוצר. אפשר לראות לאן זה הולך ולהבחין בניואנסים. ואם מצליחים לתפוס את העשייה הסמויה מן העין, שהיא הרוח האוצרותית, זה מקסים, זה מעניין וגם מאוד מרגש".
כיום, היא מציינת, הדוקומנטה ניצבת כתף אל כתף לצד הביאנלה בוונציה בפסגת עולם האמנות. "בשונה מהביאנלה בוונציה שמתקיימת אחת לשנתיים", מסבירה דירקטור, "הדוקומנטה נערכת אחת לחמש שנים, מה שמעניק לה איזשהו משקל נוסף. לאוצרים שעובדים על הדוקומנטה (לאוצרת הראשית יש 14 אוצרי משנה תחתיה אב"ד) יש יותר זמן לעבוד, וההנחה היא שהם יכולים לגבש אמירה מקיפה יותר ואולי עקרונית יותר מאשר אלה של הביאנלות, שלפעמים מתאפיינות בקוצר נשימה".
קוצר נשימה עלול להיות גם נחלתו של מי שינסה להספיק הכל ביום אחד. למי שמתכנן לנסוע לקאסל מומלץ לייחד לכך שלושה-ארבעה ימים, ולא להחמיץ כמה מהעבודות הנהדרות שמסתתרות בפינות שונות של העיר ובקצוות הפארק. טרם פתיחת התערוכה קיוותה האוצרת קריסטוב-בקרגייב לחצות לראשונה את סף מיליון המבקרים, ולפי המספרים הנוכחיים, שמלמדים על עלייה נוספת גם בהשוואה לדוקומנטה שוברת השיאים של 2007, היא בהחלט בדרך הנכונה. יש מי שכבר מגדירים את המהדורה הנוכחית כ"תערוכה החשובה ביותר של המאה ה-21 עד כה".
אתר הדוקומנטה