50 שנים למותה של מרילין מונרו: המחוות הגדולות

את מה שעשתה מרילין מונרו בסצינה אחת, לא עשו מאה שחקניות באלפי סרטים אחרים. כהמחשה לעומק ועוצמת המורשת הקולנועית שלה, קמצוץ הדקה שבה התנפנפה שמלתה ב"חטא על סף ביתך" מ-1955 המשיכה להכות גלים גם בששת העשורים שלאחר מכן, ובמשך כל השנים הללו זכתה לעשרות מחוות. למעשה, ספק אם איזשהו קטע בכיכובה של שחקנית הוליוודית זכה ליותר ציטוטים מהרגע הבלתי נשכח הזה – אולי סצינת המקלחת ב"פסיכו", אבל שם לאיכות הכוכבת היה חלק שולי למדי בעניין.

הציטוט המפורסם ביותר, איך לא, מגיע באחד מרגעי השיא של אנציקלופדיית הפוסט-מודרניזם הגדולה מכולם, "ספרות זולה", אך השמלה המתנופפת צצה גם במקומות פחות צפויים – מ"דיווה", מסרטי הפולחן הצרפתיים הגדולים של שנות השמונים וגם "ליאון" של לוק בסון עם נטלי פורטמן, דרך אחד מפרקי הסדרה הארוטית "עמנואל", שם היא שוחזרה בלי תחתונים, ועד "משפחת סימפסון" (אלא מה) ו"בלונדינית בעיר הגדולה" עם ג'סיקה סימפסון.

לאחר כל זה, היד עוד נטויה. כראיה לכך, בשנה שעברה זכינו לראות מחווה לאותו רגע אגדי מ"חטא על סף ביתך" גם בלהיט לכל המשפחה "הדרדסים". ככה זה: גם דרדסית יודעת שאם כבר לעוף על עצמך, אז לעשות את זה בשעה שהשמלה שלך עפה כאילו היית האחת והיחידה, מרילין.

"להתראות נורמה ג'ין", כך נפרדו אלטון ג'ון ושותפו הקבוע לכתיבת שירים, ברני טאופין, ממרילין מונרו. קצת מפתיע שמשפט כה מפורש נשכח למעשה, כפי שכל מטרת השיר נאבדה ב-1997, כשג'ון הקליט את השיר מחדש לזכרה של הנסיכה דיאנה.

הרי לכם רגע מונומנטלי בתולדות התרבות: שיר זיכרון לאייקון אחד מתחלף בשיר זיכרון לאייקון אחר, שונה לחלוטין: מרילין מונרו היתה המאהבת האולטימטיבית, הנסיכה דיאנה היתה האמא של כולנו; מרילין מונרו סמל לאנטי-ממלכתיות וחצאיות מתנפנפות, הנסיכה דיאנה - אצילה יותר מהמשפחה המלכותית אליה נכנסה. "חיית את חייך כמו נר ברוח" הוא למעשה לא משפט על מרילין מונרו או על הנסיכה דיאנה; זה משפט על הזיכרון הקצר שלנו.

הדמות של מרילין מונרו כל כך מקודדת במאגר הזיכרון, שההדהוד הכי קטן לאחת מהפוזיציות המזוהות שלה, השמלות שלה, השיער או השפתיים, כבר מעורר אצל הצופים את מצבור הרגשות שמופנים בדרך כלל אל האלילה. גם הסלבריטאים והצלמים יודעים את זה, פעמים רבות כל כך זו הבחירה הקלה יותר והמובנת מאליה ביותר, ועדיין כולם נמשכים לשחזר משהו מהזוהר של מונרו.

על מה חושבת למשל פריס הילטון כשהיא מחווה למרילין מונרו? גם מונרו פחדה שהיא טראש, גם היא חששה שגברים נמשכים אליה מכל הסיבות הלא נכונות. אבל הילטון מנסה לגנוב מעט מהאפיל הגלאמי שנדבק למונרו עם השנים. ההבדל הוא שהילטון מעולם לא עשתה משהו משמעותי, ושאין שום הוכחה למניעים מורכבים מאחוריה החלטות הקריירה שלה שלא כמו מונרו שיצרה במו ידיה שביל חדש להתבטאות נשית.

עוד סלבריטאים במחוות למרילין מונרו

פעם, יובל מנדלסון ניסה להפוך את שייגעצ למוניקה סקס ואותו עצמו ליהלי סובול. בחילופי תפקידים שכאלה, מרילין מונרו היא ליהוק מתבקש לתפקיד האשה הגדולה מהחלומות.

הדימויים אמנם מאולצים ועם כל הרצון הטוב, שייגעצ הם לא מוניקה סקס ומרילין מונרו לא בדיוק קמה לתחייה, אבל כמו כולם הם חולמים על הרגע שבו זה יקרה להם, כפי שכולם דמיינו שמרילין מונרו תשיר להם "יום הולדת שמח".

"ילדי קנדי", המחזה של רוברט פטריק, מסכם באופן רחב יותר את שנות השישים האמריקאיות ובעיקר את המשבר שחוותה ארצות הברית עם רצח קנדי. כל אחת מדמויות המחזה המגיעה לאותו בר כדי לשתות עצמה עד אבדן חושים ולספר את סיפורה, מייצגת פלח מסוים של האמריקנה. אבל אחת מהן מוקדשת במיוחד למרילין מונרו.

קרלה, שחקנית כושלת צעירה ויפהפיה שקיוותה להיות היורשת של מרילין מונרו, מגיעה לבר כדי למות בו אחרי שבלעה כדורי שינה. אבל רגע לפני מותה, היא רוצה קהל, הקהל שהיה למרילין מונרו ושנגזל ממנה; ושאם לא תשיג אותו בחייה, תשיג במותה האומלל. "אני רציתי להיות אלילת מין. אתם יכולים לצחוק כמה שאתם רוצים. אם תצחקו וגם אם לא תצחקו- אני נשארת בדיחה. אבל כולם צחקו על מרילין מונרו כשהיא אמרה שהיא לא רוצה להיות אלילת מין. היא רצתה להיות אשה רגילה, יצור אנושי, אני רוצה להיות אלילת מין".

גם זו אחת האינטרפרטציות לחייה ולמותה של מי שהשאירה את הגופה הכי יפה והכי מחוללת בהוליווד.

כש-NBC העלתה לאוויר בפברואר האחרון את "סמאש" כולם ראו בה את הניסיון של הרשת לנצח את "glee" החזקה של FOX, עם גרסה משלה לסדרת שירה וריקודים. אבל ב"סמאש" בחרו ללכת על כיוון אחר לגמרי: במקום תיכוניסטים לוזרים שלומדים להאמין בעצמם באמצעות המוזיקה הם בחרו בטינופת שמסתתרת מאחורי האורות הצבעוניים של ברודוויי.

ואיזו דמות מתאימה יותר כדי לעסוק בסערות שמביאים איתם השואו ביזנס ממרילין מונרו - האישה שהקריבה את שפיותה, את אושרה ובסופו של דבר את חייה למען התהילה וההמונים; ואם לא עבורם, אז בטח בגללם. המחזמר שעומד במרכז "סמאש" עוסק בחייה של מרילין מונרו והמאבק על זהות השחקנית שתגלם את תפקידה של אחד מהסמלים האייקונים ביותר בתרבות הפופולרית, חושף את הצדדים הקודרים של המקצוע המנצנץ. ההבטחה שהביאה איתה הסדרה בתחילת הדרך לא הגשימה את עצמה בסופו של דבר. אבל הרעיון היה מבריק.

ב-19 במאי 1962 חגג הנשיא האמריקאי דאז, ג'ון פ. קנדי, את יום הולדתו ה-45. מרילין מונרו, באחת מהופעותיה הפומביות האחרונות, שרה לו יום הולדת שמח. זה אולי היה "Happy Birthday" אבל זה הרגיש יותר כמו הלפ דאנס הכי פומבי שבוצע אי פעם. השמועות על הרומן בין הנשיא הכריזמטי לשחקנית המפורסמת רק הלהיטו את הסצינה ההיא יותר והפכו אותה לאחד הרגעים הזכורים ביותר בהיסטוריה של התרבות הפופולרית. שירתה הפתיינית של מונרו, השמלה הנועזת שלבשה ותנועות הגוף שלא משתמעות לשתי פנים, הפכו את המושג "Happy Birthday Mr. President" לסמל הפתיינות האולטימטיבי.

המוני יצירות בתרבות הפופולרית לאורך השנים לא פיספסו הזדמנות לערוך מחוות ופארודיות לרגע ההוא, ליהנות מכל המשמעויות הנלוות: וויין ב"עולמו של וויין" שנותן את הביצוע שלו בחזייה ותחתונים, לנה דל ריי עם הגרסה שלה למרילין מול ג'קי קנדי בקליפ שלה ל-"National Anthem", "מג'יק מייק" החדש שנותן את הפרשנות שלו עם חשפן בדראג ועוד רבים אחרים. ליידי גאגא, שחושבת שהיא חייבת לעשות את זה יותר מכולם, טרחה וביצעה את הנאמבר המדובר אל מול הנשיא לשעבר, ביל קלינטון, שחגג 65. ההקבלות מציגות את עצמן, אבל אנחנו תמיד נבחר במונרו וקנדי על המשומשות העייפה של גאגא וקלינטון.

"שורת המקהלה" היה מחזמר שנוצר על ידי רקדני שורת מקהלה במחזות זמר, עליהם ובכיכובם. מי שזוכר את הסרט או צפה במחזמר יודע שחייהם של אלו שתמיד עומדים ברקע ומחכים עד שיום אחד מישהו מהמפיקים, הבמאים או הכוריאוגרפים יראה בהם את הדבר הזה, מה שמבדיל את כל השחקנים והרקדנים השואפים לאחד שיכול להיות כוכב.

מרילין מונרו התחילה בדיוק כרקדנית משורת מקהלה, היא גילמה ועדיין מגלמת את האפשרות לעבוד קשה, להיות ייחודית ולהפוך לכוכבת. ובדיוק לכבודה, לזכרה וכסמל שהיא לעולם לא תחדל להיות עבור אלו, "שורת המקהלה" מסתיים בנאמבר "one" שמנציח את מונרו מבלי לקרוא לה בשמה, אבל היא זו שאיתה לעולם לא תרגיש לבד, הסנסציה החד פעמית, זו שכל מי שעולה על במה, מקווה שתהפוך להיות. אולי רק בלי הטרגדיה.

השתתפו בכתבה: לילך וולך, הדר טורוביץ', אבנר שביט ועינב שיף.

איזו סלבריטאית עשתה את המחווה הכי מוצלחת למרילין? הצביעו