האס-הול מול החור-תחת
זמנים קשים הם לישראל, והעם נקרע לשניים אתמול בלילה: תורג'י או בוקי. האס-הול של האי מול החור-תחת שערכו בו חיפוש. שקרן מול גנב. מלך הכיתה, מול הדחוי שחיבל לו בבלמים. אז איך אתם אוהבים את המוח הקרימינלי שלכם: ערסי או לוזרי?
1. ברשותכם, לרגל הפרק, הכי, מדהים, בתולדות, הריאליטי, הישראלי, כמו שהפרומואים טרטרו לנו בשכל עד שהגעתי לצפייה בשלב מתקדם של שבץ, נעשה את זה קצר הפעם: פרסטר מנצח בדו-קרב. נטלי עוזבת את התכנית בשוט ארוך ומרגש של תחת. פרסטר מקבל את התואר "משהרקולס", שזה כמו "בשבקולס" אבל עם יותר אבטלה אחר כך. ועכשיו נחזור לסיפור המרכזי של הפרק, הכי, מדהים, בתולדות, הריאליטי, הישראלי.
2. על פני השטח, השבט שליו. שעה שבוקי צורח בטסטות בצד שהם שחצנים וחוצפנים וקקה בידיהם, שאר השבט מפזז עם המתנות שקיבלו בפרק הקודם, עושה מניקור, מעיף בועות סבון ומתחרמן מאנה ארונוב בסינר-מטבח בקטע פוסט-פמינסטי כזה ("חיים של אבא", מרייר תורג'י. הי, תורג'י, אתה לא קריפי בכלל). אבל כשכולם יוצאים לקחת את דואר האי, בוקי רוקם מזימה מתוחכמת להישאר במשחק. המזימה היא לגנוב לענת את פסלון החסינות מהתיק. טוב, לא ממש מזימה. אבל יעיל. לאחר שהוא טומן את הפסלון במכנסיו, חוכך את ידיו בערמומיות ואומר שהוא שונא דרדסים, כולם חוזרים והולכים יחדיו למשימת השכר והעונש.
השבט נורא מגובש עכשיו. לא אכפת לתורג'י להפסיד בכלל, גם ענת זורקת את האגרטל שהיא אמורה לייצב ונותנת לאנה לנצח. מה זה משנה, מדיחים את בוקי, כלום לא ישתבש, הם אומרים שוב ושוב בטסטות שעומדות לפדח אותם לנצח. תורג'י אומר לבוקי בנדיבות שהוא שרד יפה מאוד עד עכשיו ושבאופן כללי באסה שמדיחים אותו. בוקי מתפוצץ מבפנים, והכול מוכן לקראת רגע השיא של הפרק, הכי, מדהים, בריאליטי, הישראלי.
3. סליחה, לא לפני שבוקי מוריד את המכנסיים בפני איתי שגב, שצועק בבהלה "אוקיי, הבנתי, אתה לא צריך להראות לי, לא", ועוד טיפה של זהב טהור צונחת כדי לגדוש את קלחת התרבות הישראלית לדורותיה.
4. רגע לפני מועצת השבט, ענת מגלה שמישהו גנב לה את הפסלון מהתיק, ומזעיקה את תורג'י ואנה. עכשיו, לא שהם חושדים באף אחד, אבל באותו רגע בוקי שרוע על ספסל וצועק "טרילילי אני ישן לתומי אל תשימו לב אליי אני לגמרי ישן כן בהחלט". מאחר והם, כאמור, לא חושדים באיש ורוצים לתת לכולם ליהנות מהספק, מחליט תורג'י שכולם יעברו חיפוש גופני, ולרגע אחד הבחור שצפה איתי בתכנית נתקף התרגשות למחשבה שיראו את אנה עוברת חיפוש מדוקדק. זה כמובן לא קורה, אם כי תורג'י ככל הנראה ערך מתישהו על אנה חיפוש כשהם חזרו לארץ.
בוקי מרים קול זעקה, ואינו מוכן שיחפשו עליו. גם שגב מתפתל לשמע הבקשה הפולשנית, אך הוא מקפיד להתלונן רק בטסטות כדי לא לקלקל לעצמו אחוזי חמידות אצל תורג'י. אחרי צעקות רבות שכוללות את המילים "חור תחת", בוקי מתפשט בהפגנתיות, תורג'י נרגע, ובאופן פלאי שוכח לגמרי לחפש גם על אחרים, שחשודים באותה מידה. רגועים ולבושים נכנסים כולם למועצה, כמו צאן המובל למסיבת צאן מגניבה שאחר כך מתבררת כטבח. הטבח של גיבור העל החדש שלנו, קפטן חורתחת.
5. למועצה לא לוקח הרבה זמן להתחמם, כי בוקי מתחיל לצעוק "חור תחת" די מהר. כולם צוחקים, כי תחת זו מילה מצחיקה ובוקי לפעמים עושה פלוצים והוא גם נהיה אדום כזה כשהוא צורח בעלבון. איתי שגב, בשעתו הכעורה והחנפנית ביותר אולי, מצטרף אליהם ומתחיל לצהול "אני שמח שלא אכלתי לפני שהתפשטת... כי זה היה דוחה ברמות! כשהראית לנו את התחת שלך... שיואו עמדתי להקיא!".
אבל בוקי לא צוחק כלל, וגם המושבעים בספסלם נראים די מבועתים. "איזה מין מתמודד בהישרדות שם את הפסלון שלו בתיק בכלל?" מטיח בוקי בענת, שבכלל לא מבינה מה הבעיה, היא חשבה שכולם שמחים בשבילה שיש לה פסלון ומוקירים את הישגיה. זוארץ שואל את כולם מה הקווים האדומים שלהם בתכנית, ותורג'י פוסק שגניבה זה קו אדום, ששקר זה לא קו אדום, ושאלימות מילולית מותר רק נגד שחקן ולא נגד אדם. מה. השבט מתחיל להתקוטט בשאלה אם לגנוב פסלון זה יותר גרוע מלשקר, וסוף סוף יוצאים להצביע. כל שערותיי סמרו כשזוארץ שב עם כד פתקי ההצבעה אלוהים, מעולם לא שנאתי את התוכי של בזק יותר מהרגע הזה שנמתח לפני השאלה הגורלית: "לפני שאקרא את ההצבעות, אם יש למישהו פסלון חסינות ורוצה להשתמש בו זה הזמן".
בוקי קם. תורג'י קם יחד איתו כדי להרוג אותו, כלומר "לקחת לו את הפסלון בלי לגעת בו" כפי שסינן בקושי מבין הוורידים וחלקי המוח וגלגלי העיניים שניתזו לו מהגולגלת מרוב זעם. בוקי רץ להתחבא מאחורי זוארץ בצחקוקי טיהי, כשתורג'י מנסה לשווא לחטוף לו את הפסלון. הוא לא מצליח, והולך על טקטיקה אחרת: ילדים עצובים. "איך אתה לא מתבייש, ענת בוכה על הבן שלה כבר 35 יום", צווח, "38 יום שהיא בוכה על הבן שלה! בוכה! בן שלה! ילד קטן! בכי!" אנה ממשיכה באותו קו עם "איך תסתכל לבנות שלך בעיניים", וענת סתם מייצרת רגע מביך עם "איך אתה מעז לדבר ככה לתורג'י".
ומכיוון שעדיין לא הסתיימה שעתו הכעורה ביותר של שגב, הוא מסתובב שוב ושוב אל ענת ולוחש לה "אני ידעתי שהפסלון אצלו! כלומר ידעתי אחר כך! כלומר הוא אמר לי בערב! כשכבר לא יכולתי לעשות כלום בקשר לזה! כלומר..." "שתוק!" רושפת עליו ענת, והוא משתתק. תורג'י, האיש שאלימות מילולית היא עבורו קו אדום ראה כוכבית, שטוף עדיין בהתקף של "אפס מאופס! עלוב נפש! אידיוט טיפש!".
אך בוקי שליו עכשיו: הדבר נעשה. זוארץ מקריא את ההצבעות, הם אפילו לא פיצלו אותן - בוקי, בוקי, בוקי, בוקי. איתי שגב ("לא ידעתי! כלומר ידעתי אחר כך! אני לטובתכם, נשבע!") הצביע תורג'י. עזאם כמעט מת מרוב אושר על ספסל המושבעים. קפטן חורתחת ניצח את קולונל חורשכל. הרגע הכי כיפי בתולדות. הריאליטי. הישראלי.
מילה מהמודח:
"כשאני יוצא מכאן אני הולך לוודא שגם אושרי לא מחביא על גופו איזה פסלון חסינות, חס וחלילה".
ומנחה רוקדים עם כוכבים היה אומר:
ציטוטים:
"אני לא טוב בניחום נשים" (משהרקולס חושף את חולשתו היחידה)
"כבוד הוא לי" (נטלי נפרדת מגיא זוארץ במשפט הסיכום הדבילי, ביותר, בתולדות, הריאליטי, הישראלי)
"אח, איזה ריח, תקשיב" (האמנית העל-חושית אנה ארונוב שוב בפעולה)
"מי רואה את זה בכלל? אני מסתכלת על היופי הפנימי שלך" (ענת מרגיעה את אנה בקשר לשחורים שיש לה על הפרצוף)
"תראו מה זה, הים הלך!" (בוקי ונפלאות הבריאה)
"האיש שהמציא את המושג 'תסביך נפוליאון'" (בוקי על תורג'י)
"האיש שהמציא את המושג 'תסביך נפוליאון'" (נטלי על תורג'י. אז מי המציא את הציטוט?)
"אני רק מצטער שלא היתה לי נפיחה כשהסתכלתם לי בתחת" (בוקי בהרהורי חרטה מרגשים)